קצת להוסיף..
לא קרה "אירוע" מסויים שבעקבותיו מישהו החליט על האיסור. כשבני ישראל יצאו ממצרים זה בעצם היה הזמן שהם התגבשו ממשפחה, מכל הבנים של יעקב,לעם- עם ישראל. את המבנה של העם קבע אלוקים והוא חילק את העם לשלושה מחנות-ישראל,לויה,וכהונה. החלוקה לא נעשתה על בסיס בחירה, אלא על בסיס משפחתי. לכל המחנות אותן המצוות,פרט לעניינים הקשורים לטיפול במשכן(שהוא מקדש זמני ונייד עד שהגיעו לארץ והקימו בית מקדש). על הלוויים והכהנים לעשות את עבודות המשכן ולהיות אחראים על הקורבות. אצא לרגע מהעניין הזה ואסביר בכלליות ועל רגל אחת את מה שאני יודעת לגבי טומאה וטהרה. מה זו טומאה? צריך להגדיר אותה כמו שמגדירים חושך. חושך זה חוסר אור,וטומאה זה חוסר טהרה. כשאדם בחיים יש לו "קיבולת" מסויימת של טהרה,וכשהוא נפטר-ה"קיבולת" מתרוקנת והוא נותר טמא. כשהכהן נוגע בו הוא בעצם נחשף לטומאתו ופסול מעבודת המקדש הטהורה. גם בימינו כאשר בית המקדש חרב,אסור לכהן להטמא למת.בגלל ש... א.אנו מצפים לתקומת המקדש ולא יודעים מתי זה יקרה ב.ויותר חשוב-אנו מקיימים את המצוות לא בגלל הטעמים שלהם. ההסבר שנתתי לך על טומאה-טהרה-כוהנים הוא לא בהכרח הסיבה לאיסור,אלא הוא רק טעם למצווה. כלומר,היכולת האנושית להסביר את המצווה. זה לא אומר שכשאני כבר לא מבינה אז אני יכולה להפסיק לקיים את המצווה. על קצה המזלג. ד"א אני ממליצה בחום על הספר "מכתבים לטליה" של דב אינדיג. סיפור התכתבויות אמיתי בין חייל דתי לנערה מקיבוץ חילוני,הרבה עניינים "בוערים" מועלים בספר והדיון בין השניים מרתק. אני לא אגלה את הסוף האמיתי והעצוב..
