רוצה אבל מפחדת

ש י מ ל ה

New member
רוצה אבל מפחדת

שלום חברות. אני מתשתתפת סמויה כאן. החלטתי להביא את רגשותי בפורום זה. אני נשואה ואם לילד בן 3.5 התחתנתי בגיל צעיר ובגיל 23.5 ילדתי את בני . היה לי מאווווווד קשה להתמודד עם הסטטוס החדש- להיות אמא. עדיין לא קל.... בעלי מאוד רוצה עוד ילד, וכל הזמן מדבר על זה , ואילו אני ........לא יכולה להחליט. אני מאוד אוהבת תינוקות והריח שלהם משגע אותי, אבל כשאני נזכרת מה עברתי עם בני ועל כל הקשיים , עובר לי כל חשק. "שוכחים מהר.." אמרה לי אחות בחדר לידה , ואני לא שוכחת,וגם לא ממש בא לי לחזור על כל הסיוט הזה. כל החברות שלי שילדו יחד איתי, כבר מזמן ילדו את ילדם השני. בעלי אומר לי לפעמים , שהוא מרגיש קצת דפוק, שלכולם יש כבר 2 או יותר ילדים ולו יש רק אחד(כאילו אני חייבת משהו למישהו, אם יש להם אז מה ?גם אני חייבת להיות כמו כולם?) אבל מצד שני אני גם מבינה קצת את בעלי. לא יודעת מה עובר עלי בזמן האחרון, אבל לפעמים אני חוששת שאקבל איזה עונש על סירובי להביא עוד ילד לעולם. (יש לציין כי אני לא דתיה). מה לעשות? למה יש בי כל החששות האלו? מה לא בסדר אצלי? אולי זה אגואיזם? למה כל הנשים מוכנות לעשות ה-כל בשביל להביא ילד לעולם, ואצלי הכל הפוך?
 

מעיןבר

New member
הי שימלה... ../images/Emo13.gif

אני כרגע בהריון פעם ראשונה ואני יכולה לומר לך שאני מאוד מפחדת, לא רק מהלידה אלא בעיקר דווקא מכל מה שיקרה אח"כ כשאני אגיע הביתה עם תינוקת זערורית והיא תישאר שלי לכל החיים לטפל בה. גודל האחריות מפחיד מאוד! אבל למרות הכל הרצון חזק אצלי יותר מהפחד. לא יודעת איך יהיה בילד שני, אני יודעת לומר לך שגיסותי בהחלט לא נותרו ללא פחדים כשהחליטו להמשיך הלאה וזכרון הלידות לא הקל, אבל כנראה שמצליחים להתגבר. אולי צריך עוד קצת זמן אבל עושים את זה... אני מקווה שייכנסו כמה מאמהות הפורום ויחלקו איתך את רגשותיהן (tonti, היידי אור, smagi).
 

gudaiva

New member
אני חצי במצבך

עדיין אין לי ילדים, ואני גם כבר בת 28, אבל יכולה להבין את כל הפחדים שלך. אני גם מרגישה את הלחץ של החברה, על זוג צעירלהביא ילדים - כאילו שהם יצטרכו לקום בלילה, לפרנס, לדאוג, להתמודד עם הגננת, ועם הבוס. ומצד שני אני מפחדת שאני מפסידה משהו גדול, ואם לא אנסה לא אדע. (אפשר לקבל ילד לתקופת התנסות?
) אני יודעת על עצמי שהשתנתי מאוד בשנים האחרונות, ועכשיו אני יותר אמיצה, ויכולה להתמודד טוב יותר עם מצבים שפעם לא יכולתי להתמודד איתם בכלל. אני ממליצה לך מצד אחד לא להכנע ללחץ החברתי - מה שנכון בכל סיטואציה בחיים, ולנסות לבדוק מה בדיוק את רוצה. נסי לדמיין את עצמך בעוד 10-20 שנים מהיום, מה היית רוצה שיהיה לך, מה היית רוצה להשיג? ונסי לפעול כדי להשיג את זה. אני למשל גילתי שהייתי רוצה בגיל 40 (שזה כבר ממש קרוב) שתהיה לי משפחה עם לפחות 2 ילדים, ולכן אמרתי לעצמי שצריך להתחיל, ולא לבזבז את הזמן. בעקבות ההחלטה הזו גיליתי שלמרות שהקרירה שלי מאוד חשובה לי, וגם הערכה בעבודה, זה כאין וכאפס לעומת הרצון לילדים משלי, ומשפחה משלי. זהו פחות או יותר, אל תכנעי לרצונות של אחרים, רק את חייה את חייך!
 
למעלה