רוצה את עזרתכם בשנית ריטלין בעד או נגד?
- פותח הנושא gils33
- פורסם בתאריך
amir_aikido
New member
תקשיב לחוות דעת רפואיות
הסיבה העיקרית ללמה לא? היא שזה נוגד את הדעה הסינטולוגית - כת שמפיצה את דעותיה ונתמכת באנשים מהגישות ה"טבעיות". אם אינך שייך לקבוצות אלו עדיף שתשאל חוות דעת של אנשים שסובלים בעצמם מבעיות כאלו, במידה דומה לילדיך, ולא סתם אנשים בפורום. ושאל גם רופאים. זו תרופה, וראויה ליחס זהיר בהתאם כמו בחינה של קיום תופעות לוואי, בדיקה של המינון, והתעקשות לקבלה רק בהתאם לאבחון מתאים של רופאים מומחים לנושא וללא לחץ והתערבות של גורמים לא קשורים כמו מערכת החינוך. זוכר ששמעתי את ארז טל מדבר על הנושא בתוכנית רדיו. הוא סיפר כי התרופות הללו ממש משנות את האופן שבוא הוא רואה את העולם, והופכות אותו לטוב בהרבה. אבל, תופעות הלוואי של כל התרופות שניסה על דברים אחרים היו בלתי נסבלות עבורו. לתחושתי, זה היה התיאור הכי הוגן ששמעתי לעניין, תיאור שמבהיר שדרושה התייחסות רצינית וספציפית ברמת המינון, ההתאמה ותופעות הלוואי וכי כל התייחסות גורפת תהא שגויה. אמיר
הסיבה העיקרית ללמה לא? היא שזה נוגד את הדעה הסינטולוגית - כת שמפיצה את דעותיה ונתמכת באנשים מהגישות ה"טבעיות". אם אינך שייך לקבוצות אלו עדיף שתשאל חוות דעת של אנשים שסובלים בעצמם מבעיות כאלו, במידה דומה לילדיך, ולא סתם אנשים בפורום. ושאל גם רופאים. זו תרופה, וראויה ליחס זהיר בהתאם כמו בחינה של קיום תופעות לוואי, בדיקה של המינון, והתעקשות לקבלה רק בהתאם לאבחון מתאים של רופאים מומחים לנושא וללא לחץ והתערבות של גורמים לא קשורים כמו מערכת החינוך. זוכר ששמעתי את ארז טל מדבר על הנושא בתוכנית רדיו. הוא סיפר כי התרופות הללו ממש משנות את האופן שבוא הוא רואה את העולם, והופכות אותו לטוב בהרבה. אבל, תופעות הלוואי של כל התרופות שניסה על דברים אחרים היו בלתי נסבלות עבורו. לתחושתי, זה היה התיאור הכי הוגן ששמעתי לעניין, תיאור שמבהיר שדרושה התייחסות רצינית וספציפית ברמת המינון, ההתאמה ותופעות הלוואי וכי כל התייחסות גורפת תהא שגויה. אמיר
wild sands
New member
הסגנון שלו לא מתאים לכולם
amir_aikido
New member
כנראה שאתה צודק
פעמים רבות יד הרופאים מאוד "קלה על ההדק" בכל
מה שקשור לתרופות, בלי שאנשים באמת מודעים מה המשמעויות של התרופות האלה על אורך החיים שלהם ומה ההשלכות הפיזיולוגיות או הנפשיות במקרים כמו ריטלין. תרופה זה לא פתרון קסם מבחינתי לכל בעיה ובאופן כללי אני תמיד תמיד מנסה להימנע מהן, תרופה זה בהחלט הפיתרון האחרון אצלי. חבל שאתה מתוך בורות משייך התנגדות לדעת רופא כשייכים לכת הסינטולוגית. שמעת על שיטות ללא התערבות תרופתית-כימית
מדובר בריינג' רחב מאוד של בעיות התנהגות-תפקוד ובעיות רגשיות (ביניהן: ADHD, OCD, ADD) בעיות קשב, ריכוז, תקשורת, בעיות חברתיות ורגשיות, בעיות שעד לא מזמן מטפלים והורים חשבו שהרטלין היא מילת הקסם להתמודד עם חלקן. היום יש מגוון אפשרויות להתמודדות עם בעיות מהסוג הזה, הרבה מהן על טהרת החוויה האישית של הילד, מתוך חיבור המשלב הנאה, עניין, 'עבודה עצמית', יצירתיות ומעוף. יש רכיבה טיפולית על סוסים, תראפיה באמצעות בעלי חיים, פסיכודרמה, ריפוי בצבעים, ריפוי בתנועה ומחול, ביופידבק, נוירופידבק, כתיבה-תראפיה, ביבליותרפיה ועוד. כל הורה חייב לילד שלו לפחות את הצ'אנס הזה לפני שלוקחים תרופה, ונכון שזו דרך הרבה הרבה יותר קשה, יותר יקרה ויותר מתישה מלקחת כדור קטן בבוקר, אבל בעיניי זה חלק מהחובה שלנו כהורים לדאוג לבריאות של הילדים שלנו וזו מלחמה שכל הורה צריך לעשות כדי להגן על הבריאות של הילד שלו.
מה שקשור לתרופות, בלי שאנשים באמת מודעים מה המשמעויות של התרופות האלה על אורך החיים שלהם ומה ההשלכות הפיזיולוגיות או הנפשיות במקרים כמו ריטלין. תרופה זה לא פתרון קסם מבחינתי לכל בעיה ובאופן כללי אני תמיד תמיד מנסה להימנע מהן, תרופה זה בהחלט הפיתרון האחרון אצלי. חבל שאתה מתוך בורות משייך התנגדות לדעת רופא כשייכים לכת הסינטולוגית. שמעת על שיטות ללא התערבות תרופתית-כימית
wild sands
New member
האחריות על הגוף שלך היא שלך
וזה נכון גם לתרופות וגם לטיפולים אחרים. אם אתה מטפל בכוסות רוח זו אחריותך. אם אתה לוקח תרופות, זה על אחריותך. לכן אני מתנגד לגישה של "הרופא דוחף לי תרופות". רופא יכול להציע לך לקחת, ולהסביר לך למה הוא חושב כך. אם לא מוצא חן בעיניך, אז אל תיקח. כל הורה - כל אדם - צריך לקחת אחריות על ההחלטות שלו ועל המעשים שלו. לא להעביר אותה זה הלאה. תרופה זה לא פיתרון קסם בשבילי. בדיוק כמוך. ובאופן כללי גם אני מנסה להימנע מהן, תרופה זה בהחלט הפיתרון האחרון אצלי. ויש לי התנגדות אינסטיקטיבית לסמכות (וזה פועל יוצא של הפרעת קשב וריכוז), כך שאם מישהו אומר לי כל דבר שהוא מתוך סמכות, אני מיד אומר לא. אותי צריך לשכנע. כיוון שכך, אני יכול לומר לך שאני בדקתי בעצמי ואני מציע לך לבדוק בעצמך לגבי תרופת הריטלין. ההתנגדות לריטלין נובע מבורות ומפחד לא מבוסס שמתפשט בעידוד של כת זדונית. שמעתי על שיטות התערבות לא תרופתיות. אתה מוזמן לשאול (שוב) בפורום ADHD את האנשים שניסו אותן. שיטת אלבאום, ביופידבק, קור ולול, ריכוזית ושאר ניסים וניפלאות. זה לא עובד. זה לא עובד בדיוק מאותן סיבות שאתה לא מנסה לפתור סכרת עם פרחי באך. ואתה לא מנסה לטפל במלאריה בעזרת רייקי. כלומר אתה יכול, אבל אני אפנה לתרופות במקרים האלה. זה כן יכול להעלות את איכות החיים. זה כן יכול לשפר תחומים מגוונים בחייך. אבל זה לא מטפל בבעיה, ואפילו לא עוזר בסימפטומים. הריטלין אמור לאפשר לך להעזר בגישות האלה. בלעדיו (או תרופה דומה), אתה פשוט לא מצליח להביא לידי ביטוי את מה שאתה יודע. תקשיב לבארקלי, תקרא את הלוואל, ואז תבין גם את המנגנונים הביולוגים שמונעים מהגישות האלה לעבוד. כן, זה יותר קשה בלי הכדור. אני עברתי את רוב חיי בלעדיו, כי לא ידעתי שיש לי את ההפרעה. אני הגעתי להישגים גם בלעדיו, אבל אתה יודע איזו הקלה הוא נותן? אדם עובר חיים שלמים עם משקולות על הרגליים, כשהוא יודע שהוא יכול יותר, ופתאום הוא משתחרר ובאמת מסוגל. למה שאני או כל אחד אחר יוותר על זה? בגלל שאתה לא מבין? בגלל שכת זדונית הצליחה להפחיד אותך? למה שלא תבדוק בעצמך את הנתונים הזמינים? אתה לא חושב שאתה חייב לבחון גם את האפשרות הזו, בנוסף לכל הדברים האחרים שאתה נותן להם צ'אנס?
וזה נכון גם לתרופות וגם לטיפולים אחרים. אם אתה מטפל בכוסות רוח זו אחריותך. אם אתה לוקח תרופות, זה על אחריותך. לכן אני מתנגד לגישה של "הרופא דוחף לי תרופות". רופא יכול להציע לך לקחת, ולהסביר לך למה הוא חושב כך. אם לא מוצא חן בעיניך, אז אל תיקח. כל הורה - כל אדם - צריך לקחת אחריות על ההחלטות שלו ועל המעשים שלו. לא להעביר אותה זה הלאה. תרופה זה לא פיתרון קסם בשבילי. בדיוק כמוך. ובאופן כללי גם אני מנסה להימנע מהן, תרופה זה בהחלט הפיתרון האחרון אצלי. ויש לי התנגדות אינסטיקטיבית לסמכות (וזה פועל יוצא של הפרעת קשב וריכוז), כך שאם מישהו אומר לי כל דבר שהוא מתוך סמכות, אני מיד אומר לא. אותי צריך לשכנע. כיוון שכך, אני יכול לומר לך שאני בדקתי בעצמי ואני מציע לך לבדוק בעצמך לגבי תרופת הריטלין. ההתנגדות לריטלין נובע מבורות ומפחד לא מבוסס שמתפשט בעידוד של כת זדונית. שמעתי על שיטות התערבות לא תרופתיות. אתה מוזמן לשאול (שוב) בפורום ADHD את האנשים שניסו אותן. שיטת אלבאום, ביופידבק, קור ולול, ריכוזית ושאר ניסים וניפלאות. זה לא עובד. זה לא עובד בדיוק מאותן סיבות שאתה לא מנסה לפתור סכרת עם פרחי באך. ואתה לא מנסה לטפל במלאריה בעזרת רייקי. כלומר אתה יכול, אבל אני אפנה לתרופות במקרים האלה. זה כן יכול להעלות את איכות החיים. זה כן יכול לשפר תחומים מגוונים בחייך. אבל זה לא מטפל בבעיה, ואפילו לא עוזר בסימפטומים. הריטלין אמור לאפשר לך להעזר בגישות האלה. בלעדיו (או תרופה דומה), אתה פשוט לא מצליח להביא לידי ביטוי את מה שאתה יודע. תקשיב לבארקלי, תקרא את הלוואל, ואז תבין גם את המנגנונים הביולוגים שמונעים מהגישות האלה לעבוד. כן, זה יותר קשה בלי הכדור. אני עברתי את רוב חיי בלעדיו, כי לא ידעתי שיש לי את ההפרעה. אני הגעתי להישגים גם בלעדיו, אבל אתה יודע איזו הקלה הוא נותן? אדם עובר חיים שלמים עם משקולות על הרגליים, כשהוא יודע שהוא יכול יותר, ופתאום הוא משתחרר ובאמת מסוגל. למה שאני או כל אחד אחר יוותר על זה? בגלל שאתה לא מבין? בגלל שכת זדונית הצליחה להפחיד אותך? למה שלא תבדוק בעצמך את הנתונים הזמינים? אתה לא חושב שאתה חייב לבחון גם את האפשרות הזו, בנוסף לכל הדברים האחרים שאתה נותן להם צ'אנס?
אתה כנראה לא מכיר אותי, כי אין אצלי דבר שלא
עובר אצלי בדיקה לעומק מכל הכיוונים. את הנושא של ריטלין חקרתי לעומק ותודה לאל שלא היה אותו בזמני, כי אחרת אין מצב שהיום הייתי באותו מקום של מעמד אקדמי ותפקיד בכיר בתעשייה. קח לדוגמא את שיטת נוירופידבק שהיא טכנולוגיה מתקדמת שפותחה ב-NASA על בסיס סימולטור טיסה שתוכנן לקרוא את גלי המח של טייסים בזמן טיסה, על מנת לאתר את רמת האוטומציה האידיאלית בזמן טיסה, רמה שבה הטייס יהיה בריכוז מקסימלי ולא יאבד ריכוז. מערכת זו שימשה לאימון הטייסים לשליטה בגלי המח שלהם ולשליטה על מידת הריכוז שלהם ובשלב יותר מאוחר יותר פותחה לשיטה הנהוגה היום ונרשמה כפטמט של NASA. הנוירופידבק הוא בעצם ענף מתחום הביופידבק, המאפשר שליטה על מדדים פיזיולוגיים. בבסיס השיטה ניצבת ההנחה שכל סוגי ההתנהגות שלנו הם פרי פעילות מוחית. פעילות זו ניתנת למדידה באמצעות בדיקת גלי מח EEG. מחקרים רבים מעידים על היכולת לגרום שינויים בפעילות העצבית במח באמצעות אימון והתניה ועל האפשרות לשנות מדדים מוחיים ובאמצעות זאת לגרום לשינוי התנהגותי. אצל ילדים הלוקים בהפרעות קשב וריכוז תוצאות בדיקת ה-EEG מעידות על אנורמליה על מחסור בגלי מח המתפקדים לריכוז (גלי ביתא) ועל עודף גלי מח המתפקדים בזמן מנוחה (אלפא ותיטא). טיפול הנוירופידבק מבוצע בטכנולוגיה שמייצרת מעין 'פרוטוקול אימון' למח, באמצעות משחק אינטראקטיבי או צפייה בסרט מול מסך מחשב, במהלכו המח עובר לתנועה נכונה של גלי המח האיטיים והמהירים, לתפקוד נורמאלי תקין. לסיכום:- הנה לך אופציה חווייתית, לא תרופתית לטיפול בהפרעות קשב, אופציה שהילד מקבל אותה באהבה והכי חשוב - שמניבה תוצאות בשטח ולאורך זמן להבדיל מתרופת הקסם שלך הריטלין עם כל שלל תופעות הלוואי שלה.
עובר אצלי בדיקה לעומק מכל הכיוונים. את הנושא של ריטלין חקרתי לעומק ותודה לאל שלא היה אותו בזמני, כי אחרת אין מצב שהיום הייתי באותו מקום של מעמד אקדמי ותפקיד בכיר בתעשייה. קח לדוגמא את שיטת נוירופידבק שהיא טכנולוגיה מתקדמת שפותחה ב-NASA על בסיס סימולטור טיסה שתוכנן לקרוא את גלי המח של טייסים בזמן טיסה, על מנת לאתר את רמת האוטומציה האידיאלית בזמן טיסה, רמה שבה הטייס יהיה בריכוז מקסימלי ולא יאבד ריכוז. מערכת זו שימשה לאימון הטייסים לשליטה בגלי המח שלהם ולשליטה על מידת הריכוז שלהם ובשלב יותר מאוחר יותר פותחה לשיטה הנהוגה היום ונרשמה כפטמט של NASA. הנוירופידבק הוא בעצם ענף מתחום הביופידבק, המאפשר שליטה על מדדים פיזיולוגיים. בבסיס השיטה ניצבת ההנחה שכל סוגי ההתנהגות שלנו הם פרי פעילות מוחית. פעילות זו ניתנת למדידה באמצעות בדיקת גלי מח EEG. מחקרים רבים מעידים על היכולת לגרום שינויים בפעילות העצבית במח באמצעות אימון והתניה ועל האפשרות לשנות מדדים מוחיים ובאמצעות זאת לגרום לשינוי התנהגותי. אצל ילדים הלוקים בהפרעות קשב וריכוז תוצאות בדיקת ה-EEG מעידות על אנורמליה על מחסור בגלי מח המתפקדים לריכוז (גלי ביתא) ועל עודף גלי מח המתפקדים בזמן מנוחה (אלפא ותיטא). טיפול הנוירופידבק מבוצע בטכנולוגיה שמייצרת מעין 'פרוטוקול אימון' למח, באמצעות משחק אינטראקטיבי או צפייה בסרט מול מסך מחשב, במהלכו המח עובר לתנועה נכונה של גלי המח האיטיים והמהירים, לתפקוד נורמאלי תקין. לסיכום:- הנה לך אופציה חווייתית, לא תרופתית לטיפול בהפרעות קשב, אופציה שהילד מקבל אותה באהבה והכי חשוב - שמניבה תוצאות בשטח ולאורך זמן להבדיל מתרופת הקסם שלך הריטלין עם כל שלל תופעות הלוואי שלה.
wild sands
New member
צודק, לא מכיר. שמח שהגעת רחוק בלי תרופות.
אני שמח לדעת שאתה חוקר דברים לעומק, אני לא חושב שאפשר לבקש יותר מאנשים. אבל בוא נראה מה המסקנות שלך מהחקירה. אתה חושב שריטלין כנראה יזיק לך, ואתה חושב ששיטת נוירופידבק הינה יעילה בטיפול בהפרעת קשב וריכוז. אני צודק? אתה גם מספק לי מידע שאומר שאתה מכיר את השיטה המדעית (יש לך מעמד אקדמי ותפקיד בכיר בתעשיה). אני רוצה להשתמש בשיטה זו לבחינת שני הטיפולים (ריטלין וביופידבק). אני מקווה שלא תתנגד. כלומר, מותר לך כמובן, אבל אז אין לנו ממש בסיס להמשיך את הדיון. שיטת הביופידבק פורסמה לאורך שנים רבות כמועילה לטיפול ואיבחון הפרעת קשב וריכוז - ע"י המטפלים בה. הבעיה היא, שכדי להשתמש בשיטה זו לטיפול מוסמך, צריך להראות שהטיפול הוא הגורם לשיפור, ועד כה לא ממש הצליחו. רמירז וחובריו פירסמו ב-2006 סקירה נרחבת על השיטה, נגזרותיה והמידע שהצטבר על תקפותה כטיפול. הפרסום הינו ב-Annals of the New York Academy of Sciences, עיתון מכובד מאוד המפרסם סקירות נרחבות וכבדות. בקצרה, הממצאים שלהם היו, כי לשיטה יש מספר דוחות מקרה ודיווחים אקראיים המעמידים אותה בבחינת הבטחה לעתיד, אך לא ניתן להסיק מהן מסקנות מבוססות. הבעיה העיקרית שהצביעו עליה המחברים, היתה המחסור בקבוצות ביקורת. הם המליצו להמשיך במחקר במתודולוגיה מתאימה יותר. באותה שנה פורסם בכתב העת Applied Neuropsychology מאמרם של לו ובארקלי על השימוש ב-EEG בתחום הפרעת הקשב והריכוז. הם ניתחו את השימוש בנוירופידבק וביופידבק ו-EEG בכלל ככלי לאיבחון, חיזוי וטיפול בתחום הפרעת הקשב. מסקנותיהם לאחר סקירה נרחבת ומעמיקה היתה כי: א. איבחון בתחום של 70-80% זה חגיגה אמיתית לחוקר, אבל בשורה רעה למאבחנים, שכן מעל עשרים אחוזים מלקוחותיהם יסבלו מאיבחון מוטעה. ב. גם בתחום החיזוי עוד רחוקה הדרך להסתמכות על EEG ככלי בלעדי, ואם צריך לשלב אותו בריאיונות קלינים המספקים גם כך חיזוי טוב יותר, אין בו הרבה תועלת בשטח בשלב זה. ג. הביקורת החריפה ביותר שהפנו המחברים היתה בתחום הטיפול. ככל שהמחקרים שנעשו עד כה הראו, לא ניתן להפריד בין השפעת הטיפולים בנוירופידבק/ביופידבק/EEG לבין אפקט הפלסבו. הסיבה העיקרית הינה מתודולוגיית הפירסומים בתחום. ללא סמיות כפולה, ללא קבוצות ביקורת וללא טיפולי אינבו (פלסבו), קשה לומר בוודאות כי ההבדל בין קבוצות הטיפול נובע מהטיפולים עצמם. המחברים נתנו כמה אלטרנטיבות להסבר ההבדלים. במחקר שהתפרסם באפריל השנה (2010) בכתב העת Neuroscience Letters, מדווחים לוג'מן וחובריו על ניסוי בסמיות כפולה שבוצע בשיטת הנוירופידבק להשפעה על קשב ואימפולסיביות עם קבוצת אינבו. תוצאות המחקר שלהם אינן מצליחות להראות קשר כלשהו בין הטיפול בנוירופידבק לבין השפעה על הקשב והאימפולסיביות. מסקנותיהם מפריכות במידה רבה את התועלת משיטת הנוירופידבק, לפחות בכל הקשור לקשב ואימפולסיביות. מעמדה כרגע של שיטת הנוירופידבק/ביופידבק ככלי טיפולי בתחום הפרעת הקשב והריכוז הינו של מועמד מבטיח ללא סימוכין ברורים. אתה מבין, קשה מאוד להגיע למעמד של טיפול מוכח. צריך לעבור הרבה בדיקות, ולצבור הרבה מידע וניסיון. זה לוקח זמן, זה לוקח כסף, וזה דורש מאמץ מחקרי מקיף. אבל אתה החלטת שזו שיטה "שמניבה תוצאות בשטח ולאורך זמן". על בסיס מה? לא על בסיס מחקרים רפואיים. לא על סמך חקירה מדעית מקיפה. אבל אתה שולל מכל וכל את "תרופת הקסם שלך הריטלין", שעברה את כל המשוכות האלה. תרופה שעובדים איתה קרוב למאה שנה (עוד לפני שהגדירו את הפרעת הקשב והריכוז), ואחת שהשקיעו בה רבות לבדיקת אפקטים הרסניים - בגלל ההיסטריה ההמונית שאתה חלק ממנה. עד כה מצאו שהתרופת הקסם הזו, הינה מועילה יעילה ובטוחה. וזאת בעזרת מחקרים על אלפים של אנשים, ובמשך עשרות של שנים. כנס לאתר של ה-NIH האמריקני ותראה את סדר גודל של המחקרים שנעשו על ריטלין ועל הפרעת קשב וריכוז. ריטלין לא מתאים לך? זו זכותך. אתה גם זכאי להפיץ את הבשורה הסינטולוגית ברבים - זו דמוקרטיה. אבל אני רוצה לתת לאותם אנשים שלא רוצים לטבוע בים המידע (ואין להם את הזמן והמשאבים שיש לי), מעט ממה שיש שם בחוץ. אני גם מנסה לתת קצת מהנסיון האישי שלי. כן יש לי המלצה: תעבוד עם הילד (או על עצמך, אם מדובר במבוגר) במגוון אסטרטגיות כדי לשפר את חייך. ותשתמש בתרופות כדי שתוכל להוציא את האסטרטגיות האלה לפועל. לא חובה בריטלין, אם זה עושה לך רע. יש אלטרנטיבות. אבל זה ישאר אתך כמו משקפיים - לכל החיים. בקובץ pdf שצירפתי אפשר למצוא את שלושת המאמרים המקוריים ברצף (מאוחדים למסמך אחד).
אני שמח לדעת שאתה חוקר דברים לעומק, אני לא חושב שאפשר לבקש יותר מאנשים. אבל בוא נראה מה המסקנות שלך מהחקירה. אתה חושב שריטלין כנראה יזיק לך, ואתה חושב ששיטת נוירופידבק הינה יעילה בטיפול בהפרעת קשב וריכוז. אני צודק? אתה גם מספק לי מידע שאומר שאתה מכיר את השיטה המדעית (יש לך מעמד אקדמי ותפקיד בכיר בתעשיה). אני רוצה להשתמש בשיטה זו לבחינת שני הטיפולים (ריטלין וביופידבק). אני מקווה שלא תתנגד. כלומר, מותר לך כמובן, אבל אז אין לנו ממש בסיס להמשיך את הדיון. שיטת הביופידבק פורסמה לאורך שנים רבות כמועילה לטיפול ואיבחון הפרעת קשב וריכוז - ע"י המטפלים בה. הבעיה היא, שכדי להשתמש בשיטה זו לטיפול מוסמך, צריך להראות שהטיפול הוא הגורם לשיפור, ועד כה לא ממש הצליחו. רמירז וחובריו פירסמו ב-2006 סקירה נרחבת על השיטה, נגזרותיה והמידע שהצטבר על תקפותה כטיפול. הפרסום הינו ב-Annals of the New York Academy of Sciences, עיתון מכובד מאוד המפרסם סקירות נרחבות וכבדות. בקצרה, הממצאים שלהם היו, כי לשיטה יש מספר דוחות מקרה ודיווחים אקראיים המעמידים אותה בבחינת הבטחה לעתיד, אך לא ניתן להסיק מהן מסקנות מבוססות. הבעיה העיקרית שהצביעו עליה המחברים, היתה המחסור בקבוצות ביקורת. הם המליצו להמשיך במחקר במתודולוגיה מתאימה יותר. באותה שנה פורסם בכתב העת Applied Neuropsychology מאמרם של לו ובארקלי על השימוש ב-EEG בתחום הפרעת הקשב והריכוז. הם ניתחו את השימוש בנוירופידבק וביופידבק ו-EEG בכלל ככלי לאיבחון, חיזוי וטיפול בתחום הפרעת הקשב. מסקנותיהם לאחר סקירה נרחבת ומעמיקה היתה כי: א. איבחון בתחום של 70-80% זה חגיגה אמיתית לחוקר, אבל בשורה רעה למאבחנים, שכן מעל עשרים אחוזים מלקוחותיהם יסבלו מאיבחון מוטעה. ב. גם בתחום החיזוי עוד רחוקה הדרך להסתמכות על EEG ככלי בלעדי, ואם צריך לשלב אותו בריאיונות קלינים המספקים גם כך חיזוי טוב יותר, אין בו הרבה תועלת בשטח בשלב זה. ג. הביקורת החריפה ביותר שהפנו המחברים היתה בתחום הטיפול. ככל שהמחקרים שנעשו עד כה הראו, לא ניתן להפריד בין השפעת הטיפולים בנוירופידבק/ביופידבק/EEG לבין אפקט הפלסבו. הסיבה העיקרית הינה מתודולוגיית הפירסומים בתחום. ללא סמיות כפולה, ללא קבוצות ביקורת וללא טיפולי אינבו (פלסבו), קשה לומר בוודאות כי ההבדל בין קבוצות הטיפול נובע מהטיפולים עצמם. המחברים נתנו כמה אלטרנטיבות להסבר ההבדלים. במחקר שהתפרסם באפריל השנה (2010) בכתב העת Neuroscience Letters, מדווחים לוג'מן וחובריו על ניסוי בסמיות כפולה שבוצע בשיטת הנוירופידבק להשפעה על קשב ואימפולסיביות עם קבוצת אינבו. תוצאות המחקר שלהם אינן מצליחות להראות קשר כלשהו בין הטיפול בנוירופידבק לבין השפעה על הקשב והאימפולסיביות. מסקנותיהם מפריכות במידה רבה את התועלת משיטת הנוירופידבק, לפחות בכל הקשור לקשב ואימפולסיביות. מעמדה כרגע של שיטת הנוירופידבק/ביופידבק ככלי טיפולי בתחום הפרעת הקשב והריכוז הינו של מועמד מבטיח ללא סימוכין ברורים. אתה מבין, קשה מאוד להגיע למעמד של טיפול מוכח. צריך לעבור הרבה בדיקות, ולצבור הרבה מידע וניסיון. זה לוקח זמן, זה לוקח כסף, וזה דורש מאמץ מחקרי מקיף. אבל אתה החלטת שזו שיטה "שמניבה תוצאות בשטח ולאורך זמן". על בסיס מה? לא על בסיס מחקרים רפואיים. לא על סמך חקירה מדעית מקיפה. אבל אתה שולל מכל וכל את "תרופת הקסם שלך הריטלין", שעברה את כל המשוכות האלה. תרופה שעובדים איתה קרוב למאה שנה (עוד לפני שהגדירו את הפרעת הקשב והריכוז), ואחת שהשקיעו בה רבות לבדיקת אפקטים הרסניים - בגלל ההיסטריה ההמונית שאתה חלק ממנה. עד כה מצאו שהתרופת הקסם הזו, הינה מועילה יעילה ובטוחה. וזאת בעזרת מחקרים על אלפים של אנשים, ובמשך עשרות של שנים. כנס לאתר של ה-NIH האמריקני ותראה את סדר גודל של המחקרים שנעשו על ריטלין ועל הפרעת קשב וריכוז. ריטלין לא מתאים לך? זו זכותך. אתה גם זכאי להפיץ את הבשורה הסינטולוגית ברבים - זו דמוקרטיה. אבל אני רוצה לתת לאותם אנשים שלא רוצים לטבוע בים המידע (ואין להם את הזמן והמשאבים שיש לי), מעט ממה שיש שם בחוץ. אני גם מנסה לתת קצת מהנסיון האישי שלי. כן יש לי המלצה: תעבוד עם הילד (או על עצמך, אם מדובר במבוגר) במגוון אסטרטגיות כדי לשפר את חייך. ותשתמש בתרופות כדי שתוכל להוציא את האסטרטגיות האלה לפועל. לא חובה בריטלין, אם זה עושה לך רע. יש אלטרנטיבות. אבל זה ישאר אתך כמו משקפיים - לכל החיים. בקובץ pdf שצירפתי אפשר למצוא את שלושת המאמרים המקוריים ברצף (מאוחדים למסמך אחד).
wild sands
New member
גיל, ברור שחסר לך מידע ולכן אתה שואל
אז אני חושב שכדאי שתקבל את המידע ואז תחליט. אם יש לך במשפחה מישהו עם התסמונת אתה חייב להתחיל לקרוא/לשמוע עליה. זה יעזור לך להבין דברים שלא ידעת שקשורים זה לזה. וזה יעזור לך להמנע מטעויות שיפגעו בך ובסובבים אותך. אחת הבעיות החמורות בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים, היא הערכה עצמית נמוכה. וזה לא כתוצאה מההפרעה, זו תוצאה של ההתיחסות של הסביבה להפרעה. ישנם ספרים שאתה יכול לקרוא, ישנם סרטונים של הרצאות שאתה יכול לראות, וישנם שני פורומים לפחות בתפוז ששוה לך להכנס ולקרוא בהם. רק לסיום, את דעתי: לקחת.
אז אני חושב שכדאי שתקבל את המידע ואז תחליט. אם יש לך במשפחה מישהו עם התסמונת אתה חייב להתחיל לקרוא/לשמוע עליה. זה יעזור לך להבין דברים שלא ידעת שקשורים זה לזה. וזה יעזור לך להמנע מטעויות שיפגעו בך ובסובבים אותך. אחת הבעיות החמורות בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים, היא הערכה עצמית נמוכה. וזה לא כתוצאה מההפרעה, זו תוצאה של ההתיחסות של הסביבה להפרעה. ישנם ספרים שאתה יכול לקרוא, ישנם סרטונים של הרצאות שאתה יכול לראות, וישנם שני פורומים לפחות בתפוז ששוה לך להכנס ולקרוא בהם. רק לסיום, את דעתי: לקחת.
wild sands
New member
גיל - אין סיבה אמיתית להמנע (זהירות, ארוך!)
הריטלין זו אחת התרופות בשימוש ארוך ביותר וידועה ונחקרת כבר שנים רבות. ככל שהרפואה יכולה להדריך אותנו, זו תרופה בטוחה. היא לא מתאימה לכל אחד, כיוון שהתגובות אליה הן אישיות. לכן המינון צריך להיות מותאם ללוקח, ולא ניתן לתת אותו מינון לכולם (אפילו לא לפי משקל גוף - למרות שזו נקודת הפתיחה לרוב). ישנו אחוז מסויים של אנשים שהריטלין לא מתאים להם, ואז ישנן תרופות אחרות שמבצעות פעולה דומה. ההתנגדות לריטלין נובעת מבערות לרוב. חלק מההתנגדות נובע מאלמנטים דתיים, וחלק נוסף מנסיון להמנע מתרופות בכלל. אז בוא ואספר לך קצת על הפרעת הקשב והריטלין מנקודת המבט שלי. כילד, הפרעת הקשב שלי הפריעה לי בכל התחומים, ואני לא ידעתי. שיעורי הבית היו סיוט מתמשך - ואני לא עשיתי אותם לרוב. הישיבה בכיתה היתה לרוב התעסקות בדברים שאינם שייכים. בכיתות הנמוכות (ב', ג') זה היה לרוב קישקוש על ניירות, גילוף גירים והפרעה לילדים אחרים. בכיתות גבוהות פשוט התנתקתי מהסביבה ושקעתי לרוב בספר שהבאתי מהבית. הייתי מבודד חברתית (וזה נמשך כך רוב חיי). לא היה לי את הסבלנות לשמור על קשר ולהשקיע בקשר עם ילדים אחרים. לרוב הייתי רגוע ומרוחק (ניסיתי להיות ילד טוב), אבל כשתקפו אותי, התגובה היתה נפיצה. בכיתה ב' זרקתי שולחנות על ילדים, ובכיתה ה' הייתי נאבק עם חבורות ילדים ברחובות. אני יכול להמשיך עוד הרבה, אבל אין בזה טעם. כילד הייתי אלים, מבודד ומנותק. כמבוגר, הפרעת הקשב לא פחות הפריעה לי. באוניברסיטה, היה לי קשה לסיים תארים, או כמעט כל מטלה אחרת. הייתי חסר סבלנות, וגם שם מבודד חברתית. לא בגלל שדחו אותי, אלא בגלל שקשרים חברתיים דורשים הרבה השקעה בפרטים קטנים ומשעממים, שקשה לי לזכור אותם, או שלא מתחשק לי לבצע אותם. שיחות ארוכות בטלפון לדוגמה, ביקורים תכופים ושיחות בטלות. קשה לאנשים אחרים להבין שכל כך הרבה תגובות לא מקובלות הנן בעלות רקע ביולוגי. דברים שנחשבים כעצלנות, חוסר טאקט, אי הקשבה, חוסר אכפתיות. הדברים האלה לרוב האנשים נראים כדבר שתלוי ברצון - והוא לא. לפחות לא כאשר יש הפרעה של קשב וריכוז. הדבר המטעה ביותר בהפרעה הזו הינו ההתמדה. כל כמה זמן מצליחים לבצע מה שרוצים, ומה שנדרשים. ואז כולם אומרים "אתה רואה, אתה יכול כשאתה רוצה". אבל לא, אתה לא יכול לחזור על זה. אי אפשר להתמיד. וגם כשמנסים, הרבה פעמים לא מצליחים. וכך מצטברות האכזבות במשך הזמן. ואם מישהו מכוון אותך לכיוון זה, תחושת הכישלון הופכת לחוסר יכולת, חוסר אונים וחוסר ביטחון. תוך זמן מה אתה גם מפסיק לנסות. ישנם אנשים שכבר מאמינים שהם לא יכולים, לדוגמה למצוא בן זוג, או קריירה, או השכלה. עכשיו נגיע לריטלין. הריטלין הוא חומר שמאפשר לנו להוציא לפועל דברים שהחלטנו עליהם. הוא מפחית את המכשולים הביולוגים שקיימים לנו בראש. הוא לא מתקן אותנו, אבל אם אנחנו רוצים, אז איתו קל לנו יותר להצליח. אבל הוא לא פותר דברים לבד, הוא רק מאפשר לדברים לקרות יותר בקלות. בגלל זה מדברים על "טיפול משולב". לומדים אסטרטגיות וטריקים שונים כדי לכוון את עצמך למה שאתה רוצה, ובנוסף לוקחים תרופה שמאפשרת לך להוציא את זה לפועל. אם תיקח רק את התרופה, אבל לא תכוון את עצמך להצלחה, ביזבזת את האפשרות, ובעצם לא עשית דבר. לכן הריטלין לבדו אינו פיתרון. אנשים עם הפרעת קשב צריכים עזרה חיצונית. זה קל לקבל אותה כשאנחנו ילדים, ויש הורים שמספקים את המסגרת ואת התמיכה. כמבוגרים זה כבר לא אפשרי, ואז ההשקעה היא גדולה יותר. בוא נחזור להשוואות המוכרות. יש לי משקפיים, אבל אני יכול להסתדר בלעדיהם, פשוט לא אראה רחוק, ויהיה לי קשה לצפות בטלויזה, בקולנוע, ומסוכן יותר לנהוג. אז אני מרכיב משקפיים. אבל אם אני רוכש את המשקפיים ולא מרכיב אותם, ואז כועס שהם לא עוזרים לי - זה הגיוני? נכון אני מחזיק אותם ביד, אבל זה לא איך שצריך להשתמש בהם. אחרי כמה חדשים של הרכבת משקפיים, אני חוזר לרופא ושואל אותו מתי אוכל להוריד אותם, מתי אני ארפא? ואני יכול לכעוס מאוד על התשובה: כנראה שאף פעם. רימו אותי! הרי לקחתי את התרופה המחורבנת במשך חדשים, ונמאס לי להסתובב עם המשקפיים האלה שכל הזמן נעלמות לי ולפעמים אני יושב עליהם... תראה, אני מנסה להמנע ככל האפשר מתרופות. זה נובע מתחושה של שליטה על הגוף שלי (אשליה או לא - כך אני מרגיש). לכן אני לא לוקח כדורים נגד כאב ראש - אני מניח לו לעבור לבד. אני לא לוקח כדורים להורדת חום, אני מחכה עד שירד בעצמו. וכך הלאה. אבל כל כמה זמן (אחת לכמה שנים), אני חולה בצורה רצינית, וגורר את עצמי לרופא. וכשהרופאה שלי רושמת לי אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, אז אני לוקח ובשמחה. זה בגלל שאני רוצה להמנע מתרופות, אבל בסיכומו של דבר אני סומך על הרפואה שהיא נועדה להיטיב את מצבי ושלא מנסים להזיק לי, ושיודעים מה ההשפעה של החמרים שאני מקבל. בלי אמונה כזו, למה לי לבוא לרופא? וזה לא שרופאים לא מבצעים טעויות. הם כן, ואני תפסתי כמה מהם מספר פעמים. אבל אלה הם הרופאים - האנשים. וזה אנושי לטעות. כשיטה, מדע הרפואה טורח רבות לוודא שיודעים מה עושים ושיודעים מה הסיכונים. אם אתה לא מאמין לרופא שלך, זה הגיוני וסביר. בדוק בעצמך את הדברים. אתה יכול לקבל את המאמרים המקוריים ולראות מה עשו, אתה יכול לקבל את מערכי האישורים שנדרשו לשיווק תרופה שחשודה בעיניך. בימינו, הגישה למידע היא מהירה ומקיפה, ורופא לא יכול להתנשא ולומר לך "שתוק, אני זה שיודע!" זה כבר לא קיים. לריטלין אין תופעות ארוכות טווח, כיוון שהוא לא נשאר במערכת. הוא לא משפיע על הגדילה, והוא לא מביא להתמכרות. אבל אם אתה חושב שזה משהו שתוכל בסופו של דבר להפסיק איתו ולא להזדקק לו יותר, אז יש לך טעות. כמו משקפיים זה ילווה אותך לכל החיים. אם תרצה לראות - תשים. אם תרצה לא לשים - לא תראה. אתה יכול כך, ואתה יכול גם הפוך, זו רק שאלה של סדרי עדיפויות.
הריטלין זו אחת התרופות בשימוש ארוך ביותר וידועה ונחקרת כבר שנים רבות. ככל שהרפואה יכולה להדריך אותנו, זו תרופה בטוחה. היא לא מתאימה לכל אחד, כיוון שהתגובות אליה הן אישיות. לכן המינון צריך להיות מותאם ללוקח, ולא ניתן לתת אותו מינון לכולם (אפילו לא לפי משקל גוף - למרות שזו נקודת הפתיחה לרוב). ישנו אחוז מסויים של אנשים שהריטלין לא מתאים להם, ואז ישנן תרופות אחרות שמבצעות פעולה דומה. ההתנגדות לריטלין נובעת מבערות לרוב. חלק מההתנגדות נובע מאלמנטים דתיים, וחלק נוסף מנסיון להמנע מתרופות בכלל. אז בוא ואספר לך קצת על הפרעת הקשב והריטלין מנקודת המבט שלי. כילד, הפרעת הקשב שלי הפריעה לי בכל התחומים, ואני לא ידעתי. שיעורי הבית היו סיוט מתמשך - ואני לא עשיתי אותם לרוב. הישיבה בכיתה היתה לרוב התעסקות בדברים שאינם שייכים. בכיתות הנמוכות (ב', ג') זה היה לרוב קישקוש על ניירות, גילוף גירים והפרעה לילדים אחרים. בכיתות גבוהות פשוט התנתקתי מהסביבה ושקעתי לרוב בספר שהבאתי מהבית. הייתי מבודד חברתית (וזה נמשך כך רוב חיי). לא היה לי את הסבלנות לשמור על קשר ולהשקיע בקשר עם ילדים אחרים. לרוב הייתי רגוע ומרוחק (ניסיתי להיות ילד טוב), אבל כשתקפו אותי, התגובה היתה נפיצה. בכיתה ב' זרקתי שולחנות על ילדים, ובכיתה ה' הייתי נאבק עם חבורות ילדים ברחובות. אני יכול להמשיך עוד הרבה, אבל אין בזה טעם. כילד הייתי אלים, מבודד ומנותק. כמבוגר, הפרעת הקשב לא פחות הפריעה לי. באוניברסיטה, היה לי קשה לסיים תארים, או כמעט כל מטלה אחרת. הייתי חסר סבלנות, וגם שם מבודד חברתית. לא בגלל שדחו אותי, אלא בגלל שקשרים חברתיים דורשים הרבה השקעה בפרטים קטנים ומשעממים, שקשה לי לזכור אותם, או שלא מתחשק לי לבצע אותם. שיחות ארוכות בטלפון לדוגמה, ביקורים תכופים ושיחות בטלות. קשה לאנשים אחרים להבין שכל כך הרבה תגובות לא מקובלות הנן בעלות רקע ביולוגי. דברים שנחשבים כעצלנות, חוסר טאקט, אי הקשבה, חוסר אכפתיות. הדברים האלה לרוב האנשים נראים כדבר שתלוי ברצון - והוא לא. לפחות לא כאשר יש הפרעה של קשב וריכוז. הדבר המטעה ביותר בהפרעה הזו הינו ההתמדה. כל כמה זמן מצליחים לבצע מה שרוצים, ומה שנדרשים. ואז כולם אומרים "אתה רואה, אתה יכול כשאתה רוצה". אבל לא, אתה לא יכול לחזור על זה. אי אפשר להתמיד. וגם כשמנסים, הרבה פעמים לא מצליחים. וכך מצטברות האכזבות במשך הזמן. ואם מישהו מכוון אותך לכיוון זה, תחושת הכישלון הופכת לחוסר יכולת, חוסר אונים וחוסר ביטחון. תוך זמן מה אתה גם מפסיק לנסות. ישנם אנשים שכבר מאמינים שהם לא יכולים, לדוגמה למצוא בן זוג, או קריירה, או השכלה. עכשיו נגיע לריטלין. הריטלין הוא חומר שמאפשר לנו להוציא לפועל דברים שהחלטנו עליהם. הוא מפחית את המכשולים הביולוגים שקיימים לנו בראש. הוא לא מתקן אותנו, אבל אם אנחנו רוצים, אז איתו קל לנו יותר להצליח. אבל הוא לא פותר דברים לבד, הוא רק מאפשר לדברים לקרות יותר בקלות. בגלל זה מדברים על "טיפול משולב". לומדים אסטרטגיות וטריקים שונים כדי לכוון את עצמך למה שאתה רוצה, ובנוסף לוקחים תרופה שמאפשרת לך להוציא את זה לפועל. אם תיקח רק את התרופה, אבל לא תכוון את עצמך להצלחה, ביזבזת את האפשרות, ובעצם לא עשית דבר. לכן הריטלין לבדו אינו פיתרון. אנשים עם הפרעת קשב צריכים עזרה חיצונית. זה קל לקבל אותה כשאנחנו ילדים, ויש הורים שמספקים את המסגרת ואת התמיכה. כמבוגרים זה כבר לא אפשרי, ואז ההשקעה היא גדולה יותר. בוא נחזור להשוואות המוכרות. יש לי משקפיים, אבל אני יכול להסתדר בלעדיהם, פשוט לא אראה רחוק, ויהיה לי קשה לצפות בטלויזה, בקולנוע, ומסוכן יותר לנהוג. אז אני מרכיב משקפיים. אבל אם אני רוכש את המשקפיים ולא מרכיב אותם, ואז כועס שהם לא עוזרים לי - זה הגיוני? נכון אני מחזיק אותם ביד, אבל זה לא איך שצריך להשתמש בהם. אחרי כמה חדשים של הרכבת משקפיים, אני חוזר לרופא ושואל אותו מתי אוכל להוריד אותם, מתי אני ארפא? ואני יכול לכעוס מאוד על התשובה: כנראה שאף פעם. רימו אותי! הרי לקחתי את התרופה המחורבנת במשך חדשים, ונמאס לי להסתובב עם המשקפיים האלה שכל הזמן נעלמות לי ולפעמים אני יושב עליהם... תראה, אני מנסה להמנע ככל האפשר מתרופות. זה נובע מתחושה של שליטה על הגוף שלי (אשליה או לא - כך אני מרגיש). לכן אני לא לוקח כדורים נגד כאב ראש - אני מניח לו לעבור לבד. אני לא לוקח כדורים להורדת חום, אני מחכה עד שירד בעצמו. וכך הלאה. אבל כל כמה זמן (אחת לכמה שנים), אני חולה בצורה רצינית, וגורר את עצמי לרופא. וכשהרופאה שלי רושמת לי אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, אז אני לוקח ובשמחה. זה בגלל שאני רוצה להמנע מתרופות, אבל בסיכומו של דבר אני סומך על הרפואה שהיא נועדה להיטיב את מצבי ושלא מנסים להזיק לי, ושיודעים מה ההשפעה של החמרים שאני מקבל. בלי אמונה כזו, למה לי לבוא לרופא? וזה לא שרופאים לא מבצעים טעויות. הם כן, ואני תפסתי כמה מהם מספר פעמים. אבל אלה הם הרופאים - האנשים. וזה אנושי לטעות. כשיטה, מדע הרפואה טורח רבות לוודא שיודעים מה עושים ושיודעים מה הסיכונים. אם אתה לא מאמין לרופא שלך, זה הגיוני וסביר. בדוק בעצמך את הדברים. אתה יכול לקבל את המאמרים המקוריים ולראות מה עשו, אתה יכול לקבל את מערכי האישורים שנדרשו לשיווק תרופה שחשודה בעיניך. בימינו, הגישה למידע היא מהירה ומקיפה, ורופא לא יכול להתנשא ולומר לך "שתוק, אני זה שיודע!" זה כבר לא קיים. לריטלין אין תופעות ארוכות טווח, כיוון שהוא לא נשאר במערכת. הוא לא משפיע על הגדילה, והוא לא מביא להתמכרות. אבל אם אתה חושב שזה משהו שתוכל בסופו של דבר להפסיק איתו ולא להזדקק לו יותר, אז יש לך טעות. כמו משקפיים זה ילווה אותך לכל החיים. אם תרצה לראות - תשים. אם תרצה לא לשים - לא תראה. אתה יכול כך, ואתה יכול גם הפוך, זו רק שאלה של סדרי עדיפויות.
חד משמעית - נגד
ואת זה אומר מישהו שנפגע מהריטאלין ומדומיו, שכלל לא סייעו לו. בעצם, אתם יכולים לתת לילד ריטאלין, אבל תצטרכו להבטיח לו דבר אחד: אם פתאום הילד יתחיל לפתח תופעות לוואי, להיות רדום, חסר תיאבון, עם טיקים שלא היו לפני כן או עצבני - אל תענישו אותו ואל תערבו פסיכולוג שיפתור את התופעות האלה (וזה בדיוק מה שקרה לי..).. מוטב שיהיה לילד קשה בשיעור חשבון מאשר שייגרמו לו בעיות נוספות שלא היו בטרם נטילת התרופה.
ואת זה אומר מישהו שנפגע מהריטאלין ומדומיו, שכלל לא סייעו לו. בעצם, אתם יכולים לתת לילד ריטאלין, אבל תצטרכו להבטיח לו דבר אחד: אם פתאום הילד יתחיל לפתח תופעות לוואי, להיות רדום, חסר תיאבון, עם טיקים שלא היו לפני כן או עצבני - אל תענישו אותו ואל תערבו פסיכולוג שיפתור את התופעות האלה (וזה בדיוק מה שקרה לי..).. מוטב שיהיה לילד קשה בשיעור חשבון מאשר שייגרמו לו בעיות נוספות שלא היו בטרם נטילת התרופה.
מסכימה עם אמיר: כל גישה גורפת- שגויה. ומסכימה גם איתך: איזו החלטה מעצבנת... לדעתי, אם המצב הנוכחי גורם סבל ונזק משמעותיים לילד, וקצרה ידן של דרכי התערבות אחרות, ורופא מומחה שאתם סומכים עליו ממליץ לנסות ריטלין, שווה לנסות. כמובן, עם אצבע על הדופק. ככל הידוע לי, תופעות הלוואי של הריטלין נעלמות עם הפסקת השימוש בו, כך שלכל היותר מנסים ומפסיקים. לא כדאי לתת לילד לסבול רק בגלל הפחד שלנו. מצד שני- אם המצב הנוכחי גורם סבל בעיקר למבוגרים (מורות/הורים) רצוי אולי לנקוט בדרכים אחרות: הדרכת הורים ו/או מציאת מסגרת מכילה יותר לילד ואולי גם איזושהי התערבות לא תרופתית לילד. אם לא נוסו דרכי התערבות אחרות, והסבל-נזק לילד קיימים אך אינם אקוטיים, שווה אולי לתת הזדמנות לשיטות לא תרופתיות (איזה? תלוי במה מתמקד הקושי- התנהגותי? לימודי? חברתי? )
amir_aikido
New member
כל מקרה לגופו
גיל כמו שכתבתי למעלה וכמו ששלהבת כתבה - כל מקרה לגופו. פגשתי מספר הורים שילדיהם עם בעיות קשב וריכוז, לדבריהם, התרופה פשוט הצילה אותם. ביחס לתופעות של שימוש ארוך טווח, מוזר לי שאין מידע, הריטלין בשימוש כבר הרבה עשרות שנים. למרות זאת, במקומך, לא הייתי מקבל החלטה חד-משמעית, אלא רק החלטה לנסות, לראות האם הריטלין משפיע ובעיקר עוזר לילד ובמקביל, האם יש לו תופעות לוואי (ואם יש כאלו שמפריעות לתיפקוד - הרי שאני מאוד מסכים עם דבריו של smaile - אפשר לנסות תחליפים דומים אבל ריטלין כנראה איננה התרופה שהייתי נותן תרופה/טיפול אחר כדי להתגבר על תופעות הלוואי שלה). חסרון מסויים של המטפלים האלנטרנטיביים הוא דווקא בכך שהם לא מצליחים בלי להיות מאוד משכנעים ואסרטיביים, בין היתר משום שבזה תלוי לפחות חלק מההצלחה של הטיפולים שלהם (אפקט פלסבו). בנוסף, מטפלים אלטרנטיביים רבים נוטים לשלילה של הרפואה המודרנית על סמך דעות לא באמת מבוססות, ולהמליץ על טיפולים אחרים, שבד"כ נבחנו במידה פחותה בהרבה. כל זה אגב, לא אומר שאין טעם לבחון טיפול אלטרנטיבי, מבחינתך, הצלחה בזכות אפקט פלסבו היא הצלחה לכל דבר ולא פעם יש גם אלמנטים בטיפול האלטרנטיבי שעוזרים להצלחה. חפש בגלי צה"ל את הראיון שכתבתי עליו קודם - הקשב לו. הוא מאוד משכנע בעד השימוש בתרופה מחד, ואז הוא מסביר מדוע הוא בעצמו הפסיק לקחת אותה וכך יוצא מאוזן בסופו של דבר. אמיר
גיל כמו שכתבתי למעלה וכמו ששלהבת כתבה - כל מקרה לגופו. פגשתי מספר הורים שילדיהם עם בעיות קשב וריכוז, לדבריהם, התרופה פשוט הצילה אותם. ביחס לתופעות של שימוש ארוך טווח, מוזר לי שאין מידע, הריטלין בשימוש כבר הרבה עשרות שנים. למרות זאת, במקומך, לא הייתי מקבל החלטה חד-משמעית, אלא רק החלטה לנסות, לראות האם הריטלין משפיע ובעיקר עוזר לילד ובמקביל, האם יש לו תופעות לוואי (ואם יש כאלו שמפריעות לתיפקוד - הרי שאני מאוד מסכים עם דבריו של smaile - אפשר לנסות תחליפים דומים אבל ריטלין כנראה איננה התרופה שהייתי נותן תרופה/טיפול אחר כדי להתגבר על תופעות הלוואי שלה). חסרון מסויים של המטפלים האלנטרנטיביים הוא דווקא בכך שהם לא מצליחים בלי להיות מאוד משכנעים ואסרטיביים, בין היתר משום שבזה תלוי לפחות חלק מההצלחה של הטיפולים שלהם (אפקט פלסבו). בנוסף, מטפלים אלטרנטיביים רבים נוטים לשלילה של הרפואה המודרנית על סמך דעות לא באמת מבוססות, ולהמליץ על טיפולים אחרים, שבד"כ נבחנו במידה פחותה בהרבה. כל זה אגב, לא אומר שאין טעם לבחון טיפול אלטרנטיבי, מבחינתך, הצלחה בזכות אפקט פלסבו היא הצלחה לכל דבר ולא פעם יש גם אלמנטים בטיפול האלטרנטיבי שעוזרים להצלחה. חפש בגלי צה"ל את הראיון שכתבתי עליו קודם - הקשב לו. הוא מאוד משכנע בעד השימוש בתרופה מחד, ואז הוא מסביר מדוע הוא בעצמו הפסיק לקחת אותה וכך יוצא מאוזן בסופו של דבר. אמיר
נכון, וזה לא חוקי אבל כשהילד באמת צריך את זה, חבל לתת לו לסבול סתם.
אפונה וגבר
New member
אין תשובה פשוטה לשאלה הזו
זה גם לא יהיה אחראי לתת לך תשובה בלי לראות את הילד/ה (אני אפילו לא יודעת את המין!). מה שכן, כל דרך טיפולית שאינה כוללת ריטלין היא לא סתם תחליף, אלא שינוי גורף של דרך החיים. האם אתה חושב שתוכל לוותר על מזון מתועש? על שתיה קלה בבית? על סוכר פשוט (ולהשתמש רק בסילאן או דומיו) בבישולים? האם ילדיך יוכלו לקבל את העובדה שאין יותר חטיפים קנויים או גלידה בים? האם תוכל להפחית משמעותית את שעות צפיית ילדיך בטלוויזיה, אם לא להוציא אותה מהבית לגמרי? האם תוכל לדאוג לילדיך לפעילויות אחה"צ שיתאימו להם? האם תוכל ללמוד מחדש איך לתקשר איתם? לשכוח את כל מה שאתה חושב שאתה יודע ולהתחיל פשוט לעשות את זה אחרת? אם יש בך את הנכונות להתמודד עם כל הסעיפים הנ"ל, אולי אפשר בלי ריטלין. יש הורים שמחפשים פתרון טבעי, וחושבים שצמח מסויים או שעה של דיקור סיני בשבוע עושים בדיוק את אותה העבודה. וזה לא פועל ככה. הורים כאלו וילדיהם צפויים להתאכזב אם ימשיכו כרגיל בחייהם ויחשבו וכל מה שהם צריכים זה רק צמח כלשהו. לאלו אולי כבר עדיף לקחת ריטלין. זאת השקעה ענקית. בסופו של דבר כולם יוצאים ממנה נשכרים, אבל עד אז - יש תקופת הסתגלות לא פשוטה.
זה גם לא יהיה אחראי לתת לך תשובה בלי לראות את הילד/ה (אני אפילו לא יודעת את המין!). מה שכן, כל דרך טיפולית שאינה כוללת ריטלין היא לא סתם תחליף, אלא שינוי גורף של דרך החיים. האם אתה חושב שתוכל לוותר על מזון מתועש? על שתיה קלה בבית? על סוכר פשוט (ולהשתמש רק בסילאן או דומיו) בבישולים? האם ילדיך יוכלו לקבל את העובדה שאין יותר חטיפים קנויים או גלידה בים? האם תוכל להפחית משמעותית את שעות צפיית ילדיך בטלוויזיה, אם לא להוציא אותה מהבית לגמרי? האם תוכל לדאוג לילדיך לפעילויות אחה"צ שיתאימו להם? האם תוכל ללמוד מחדש איך לתקשר איתם? לשכוח את כל מה שאתה חושב שאתה יודע ולהתחיל פשוט לעשות את זה אחרת? אם יש בך את הנכונות להתמודד עם כל הסעיפים הנ"ל, אולי אפשר בלי ריטלין. יש הורים שמחפשים פתרון טבעי, וחושבים שצמח מסויים או שעה של דיקור סיני בשבוע עושים בדיוק את אותה העבודה. וזה לא פועל ככה. הורים כאלו וילדיהם צפויים להתאכזב אם ימשיכו כרגיל בחייהם ויחשבו וכל מה שהם צריכים זה רק צמח כלשהו. לאלו אולי כבר עדיף לקחת ריטלין. זאת השקעה ענקית. בסופו של דבר כולם יוצאים ממנה נשכרים, אבל עד אז - יש תקופת הסתגלות לא פשוטה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.