p diddy
אני ממליץ על האלבום החדש tha liks / XO experience והסיבות - חברי ה alkaholiks לשעבר מביאים פה סגנון יחודי למדי, השירים לא נשמעים כמו הרבה מהדברים שיוצאים לאחרונה. יש פה כמה דברים מרעננים. קודם כל, לאחרונה יש נוסחה שכזאת - מביאים זמר/ת R&B וראפר/ית, כותבים כמה מילים חלקלקות ולא מתוחכמות יותר מדי, מצלמים קליפ, ויאללה. אז קודם כל עם הליקס מינון ה R&B נמוך, הטראקים עשירים. המילים, גם אם לא גאוניות, לפחות יש בהן שמץ של מקוריות, וההרמוניה בין הראפרים טובה מאד. בהחלט יותר שווה מהדיסק השני שאני אכתוב מה דעתי עליו. יש בו (באלבום) גם שיר מעולה עם busta rhymez, ששמו bully foot. יש בו גם את הלהיט The best u can, ועוד שירים מוצלחים כמו dadadada ו my dear. P. Diddy & the bad boy family / The Saga continues פאף דדי הוא פאף דדי, ואני מודה שאף פעם לא אהבתי אותו יותר מדי. הוא מתעסק יותר מדי בביזנס ופחות מדי בראפ. ואיך עושים כסף? קודם כל משנה פאף דדי את שמו ל P. Diddy (בטח הוא שילם לאיזה מומחה שיווק על עצות לשינוי המיתוג שלו). דבר שני, וזה דבר יפה - מתוך הכרה בכך שהוא לא יכול לשרוד אלבום שלם (או שיר שלם) לבדו, האלבום הזה מכיל שירים רבים עם חיזוקים חיצוניים. נקודות אור באלבום : שיר שמסתמן כלהיט הוא that`s crazy, שיר בנוסח ארתור פינקלשטיין שאומר שלא משנה מה יהיה המסר שתעביר, העיקר שהוא יהיה קצר ותחזור עליו מספיק פעמים. יש בו שיר נחמד Where`s sean, שיר סיפורי עם רעשי רקע (יריות, צלצולי טלפון וכו`), אבל אפילו פה, בשיר שיש בו פוטנציאל לקצת ``אמיתיות``, מריחים יותר מדי את ריח האולפן. יש באלבום להיט R&B, can`t believe, ושני שירים טובים של g-dep : let`s get it ו child of the ghetto. הבעיה היא ששני השירים האלה מופיעים כבר בדיסק שהוציא לאחרונה g-dep עצמו. בכל אופן, האלבום לא נורא, אבל זה יותר אוסף של שירים מאשר אלבום.
