רוצה לבכות אבל לא מצליח

[meאני7]

המלצה

קח סכין ותחתוך בצל למשך 10 דקות
אם לא בכית...תקשיב למוזיקה מזרחית כבדה...עוד לא בכית? תבקש ממישהו לתת לך כמה סטירות ללחי חזק...אם עדיין אינך דומע- תראה סרט מרגש עד דמעות ,כמו שאומרים.
ואם עדיין לא יצא מים מלוחים, תשים בעין עדשות...
בטוח שתבכה בסוף אם תמשיך לנסות

 

[Lady Stark]

מוזיקה מזרחית כבדה?

לי דווקא עושה התקפי צחוק. או מיגרנה.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

חשבתי גם לכתוב על הבצל!

אבל זה נורא מובן מאליו, אז אמרתי "נהההההההההההההה"

 

[emptiness]

רוצה לבכות אבל לא מצליח

היי, קודם כל רציתי לשתף שלפני ארבעה ימים לקחתי את הצירפלקס האחרון שלי (אחרי גמילה של חודשיים וחצי בערך - למי שמעוניין לדעת למה עשיתי את זה וכו' מוזמן להסתכל פה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2355&MessageId=168260510). אני מרגיש ממש טוב, וחוץ מיומיים של דכאון איום ונורא שהיה לי באמצע הגמילה, הכל עבר יחסית חלק, והמצב רוח שלי אפילו יותר טוב עכשיו משהיה כשהייתי על הכדורים.

רציתי להגיד כמה דברים: למי שאי פעם יהיה מעוניין להיגמל מציפרלקס (אולי גם מכדורים אחרים? לא יודע אם הגמילה זהה בכל הכדורים), קודם כל אל תעשו את זה בבת-אחת. ניסיתי להיגמל ככה לפני כמה שנים, ונכנסתי לדכאון תהומי שפשוט שבר אותי, ואחרי כמה שבועות הייתי חייב לחזור לקחת את הכדורים. דבר שני, תדעו שזה אפשרי! למרות שעשיתי את זה לאט ובטוח ואחרי התייעצות עם פסיכיאטרית, היו לי ספקות כשהתחלתי. חשבתי שהסימפטומים של הגמילה ישברו אותי, או שאני אכנס לדכאון, אבל בניגוד לניסיון הגמילה הקודם, זה פשוט לא קרה, ואני מניח שזה בגלל ההפחתה ההדרגתית והאיטית של המינונים. ועכשיו אני מרגיש חי יותר, אני "מרגיש" את הרגשות שלי יותר. אני לא ממש יודע להסביר את זה, אבל כשהייתי על הכדורים הייתי קהה חושים, numb כזה, ועכשיו כבר לא, הכל חי יותר.

וזה מוביל אותי לנושא של הבכי: בשבוע-שבועיים האחרונים יש לי לפעמים חשק חזק לבכות. בלי סיבה מיוחדת, אין לי "על מה" לבכות, פשוט בא לי להוציא הכל. אני מניח שזה עוד סימפטום של הגמילה. אולי אחרי שהייתי קהה חושים במשך שנים ולא בכיתי, הגוף נזכר שהוא רוצה לבכות? לא יודע. זה מוזר, אני לא עצוב, אבל אני רוצה לבכות. או שאני כן מרגיש עצבות, אבל זאת מין עצבות טובה כזאת, עם בכי שאני מרגיש שיגרום לי להרגיש נקי יותר אחרי שהוא ייגמר.

אבל אני לא מצליח לבכות! זה קצת משגע אותי. סתם ככה לבכות, דרך המחשבות, בכלל לא הולך לי. אז כשהחשק עולה אני נכנס ליוטיוב ורואה סרטים עצובים או שומע מוזיקה עצובה, ואז יורדות לי קצת דמעות, ולפעמים אני מרגיש ממש שעוד רגע אני פורץ בבכי משחרר ופורק עול, והפנים מתקמטות, אבל זה חולף תוך שנייה. זה אולי נשמע מוזר, אבל אני ממש רוצה לפרוץ בבכי, עם קולות וראייה מטושטת מרוב דמעות, אבל זה לא קורה.

יש עוד מישהו שנתקל בדבר כזה? מכירים דרכים לפרוץ בבכי?

 

[meאני7]

לא כולנו יכולים להיות מושלמים כמוך חח

מוזיקה מזרחית כבדה של בכי נוגע בעיניים שלנו או מרוב שזה טוב או מרוב שזה רע...בין כך ובין כך- בוכים

 

[מחבקת עצים סדרתית]

על מיגרנה.

 

[Lady Stark]

תחושה מוכרת

בטח. בכי הוא משחרר מאוד.
אני יכולה להמליץ לך לראות סדרות טלוויזיה שמדברות אליך. כשאתה נקשר לסדרה יש לך ממש מערכת יחסים עם הדמויות. זה מאוד עוזר להתקרב לרגש. סוג של תרפיה רגשית.
ואל תתאכזב אם אתה לא מצליח לבכות. אם לא תתעסק בזה זה יגיע לבד.
וכל הכבוד על ההפסקה ההדרגתית. אם הכדור עשה אותך קהה חושים הוא פשוט לא התאים לך. אני לקחתי סרוקסט במשך שנתיים והרגשתי מתה מבפנים. איך שהפסקתי לקחת את הכדור פתאום כל דבר ריגש אותי וכל שיר עשה לי צמרמורת. אסור להשלים עם קהות חושים כתופעת לוואי של הכדור. אם אתה לא עצמך איתו הוא פשוט לא מתאים לך.

 

[בחורונת10]

כן...

כל הכבוד לך שהצלחת להגמל..לא מובן מאליו בכלל.. (מניסיון אישי), לגבי הבכי... מכירה את זה, גם עם כדורים וגם בלעדיהם...
היו לי תקופות שלא הצלחתי בשום פנים ואופן לבכות, אם בגלל כדורים שעשו אותי מתה רגשית, או בגלל דברים אחרים..
אז זה זמני, הגוף עובר איזשהו שינוי ודברים עוברים עליו..
וזה יקרה, אתה תבכה,יום אחד מבלי שתשים לב אתה תתפרץ בבכי משחרר כזה ותרגיש הקלה גדולה, אבל באמת בלי לחץ, לא בכוח, זה יקרה.

אגב, אני זוכרת את הפעם הראשונה שבכיתי אחרי ממש תקופה ארוכה שלא הצלחתי לבכות, גם אני נורא נורא רציתי וזה לא הלך, ופעם ביום הולדת שלי באמצע הלילה, ראיתי איזה סרט ואז פתאום התחילו לזלוג הדמעות, וכל כך התרגשתי מזה.. שהנה אני בוכה..

ולאחרונה בכלל חזרתי להיות בכיינית יבבנית...אז יש תקווה בעניין הזה.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

קודם כל

כל הכבוד על ההפסקה ההדרגתית. כל הפסקה של תרופות פסיכיאטריות צריכה להיעשות במעקב של פסיכיאטר מוסמך ובהדרגה, אם יש צורך. ההדרגה בירידה היא זאת שעושה את השינוי בתחושה לאט לאט ואז אתה לא מרגיש את הנפילה הפתאומית שאולי הרגשת כשהפסקת את הציפרלקס בבת אחת קודם.
במידה ותצטרך לחזור לתרופות (מקווה שלא

), שים לב באמת לתופעות כמו ניתוק וקהות חושים כמו שציינת. כדור טוב צריך לאפשר לך להרגיש הכל, גם עצבות כשצריך, אבל לא ברמת הגלישה לדיכאון מוחלט.

ואני גם מזדהה מאוד עם עניין הבכי ואני חושבת שהעצה של ליידי סטארק ממש טובה (עם הסדרות והכל) ואני חושבת שזה תקף גם לספרים. למעשה, אני בטוחה שזה תקף לספרים, כי כל פעם שאני חושבת על זה שסיריוס מת בהארי פוטר 5, אני בוכה כמו ילדה קטנה.
(אני חושבת שאני כבר דומעת. אוף.)

 

[Lady Stark]

סיריוס מת?????

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אחרי ששלחתי את ההודעה הזו

התחלתי לאכול סרטים.
"יואו, ואם הוא לא קרא את הארי פוטר? ועכשיו הוא יידע שסיריוס מת וזה יהרוס לו הכל!"
מצד שני, את שמת ספויילר בכותרת. זה יותר גרוע. אותך למנהלת הפורום.

 

[Lady Stark]

וזה נוגד את הדת שלי

חוק מספר 1:
בלי ספוילרים!!!

סלח לי אלוהים כי חטאתי.

 

[עתיד ורוד2]

אם הספויילר גרם לו לבכות, דיינו

 

[Lady Stark]

 

[emptiness]

תודה על המילים הטובות

היי, תודה לכולם על ההבנה והמילים. החשק עבר לי בינתיים, אבל אם יחזור אבדוק כמה מהטיפים פה