רוצה להיות מאושרת
אני עוד מעט בת 29 בלי חברות מלבד אחת שהיחסים שלנו נחלשים כתוצאה מכך שאין ביננו התאמה טובה מבחינת האישיות.
אני מרגישה די אומללה מסכנה.
אומנם החיים שלי כביכול דבש אני לא עובדת קשה וחיה עם ההורים. מרוב שעמום אני מטפסת על הקירות בזמני הפנוי.
מצד שני אני בן אדם דכאוני
אמא שלי אומרת שאנשים כמוני לא יהנו משום דבר בחיים , כי הם לא יודעים להיות מסופקים במה שיש להם. תמיד יחפשו פגם ומה לא בסדר ..
האמת שאני מסכימה איתה .
יש לי הרבה מחשבות שליליות ביום.
אני אומנם התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש והוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעבוד יותר ממתדלקת בתחנת דלק .
מצד שני אני מרגישה שאני לא נהנת בעבודה שלי כל כך. בתחנת הדלק עוד תקשרתי עם הלקוחות הקבועים צחקקתי והזמן היה עובר מהר. הייתי נהנת מעבודה עצמה אבל לא מיחס מהנהלה.
פה בעבודה אני מוצאת את עצמי יושבת שעות על הכיסא , לפעמים מאבדת את הסבלנות במצבי הלחץ כשאני ממש רעבה ואמורה לאכול כל 3 שעות ואין ביכולתי לצאת על דעת עצמי כמו בעבודה הקודמת.
ככה קורה שאני לא פעם בלי לשים לב מעיפה בלי כוונה מוצרים של הלקוחות בחוסר סבלנות ובעצבנות.
האחראית שלי כבר דיברה איתי על הנושא והייתי מופתעת. כמובן שלא אמרתי לה שהסיבה לכך היא הרעב שלי
בעבודה הזאת אין לי איך לקשקש עם לקוחות כי כל פעם מגיעים לקוחות אחרים. אני גם לא מתלוצצת איתם כלום.
מצד אחד אני מרוצה שכן יש לי עבודה ביד ושזה לא מובן מאליו אבל מצד שני..
פעם העבודה שלי הייתה מרכז חיי היום..גם בעבודה אני לא מוצאת שום סיפוק
ככה קורה שאני מתקשה עם הדיאטה כי יש לי תאבון גדול וקשה לי עם ההפסקות הלא מסודרות.
עלה בדעתי להביא פיתה קלה לקופה ועשיתי זאת אך לא אכלתי ממנה מהפחד שישימו לב ויפטרו.
חוץ מעבודה אני חווה קשיים גדולים בתחום החברתי.
על זוגיות אני מוותרת כרגע בגלל שאני יודעת שאני יתקשה למצוא את האיש לחיי
כולם היום מחפשים סטוצים ומה לעשות אני לא בנוייה לזה רגשית. אני יעדיף להיות לבד.
מצד שני אני גם לא בשלה לחתונה כי אני ילדה בראש ולא בא לי ילדים כי לדעתי זה נטל ואחריות (אולי בעתיד דעתי תשתנה)
כל מה שאני רוצה כרגע ומרוכזת במחשבות על איך להיות רזה ויפה ואיך למצוא לעצמי חברה או שתיים שאיתן אני יצא ואהנה.
אני רוצה לשפר את התקשורת הבין אישית אבל לא מצליחה.
אני מופנמת ומתקשה לפתח שיחה עם בנות
אנשים לא מתחברים אלי
איך אני יוצאת מהמצב הזה?
איך אני יהיה מאושרת?
אני עוד מעט בת 29 בלי חברות מלבד אחת שהיחסים שלנו נחלשים כתוצאה מכך שאין ביננו התאמה טובה מבחינת האישיות.
אני מרגישה די אומללה מסכנה.
אומנם החיים שלי כביכול דבש אני לא עובדת קשה וחיה עם ההורים. מרוב שעמום אני מטפסת על הקירות בזמני הפנוי.
מצד שני אני בן אדם דכאוני
אמא שלי אומרת שאנשים כמוני לא יהנו משום דבר בחיים , כי הם לא יודעים להיות מסופקים במה שיש להם. תמיד יחפשו פגם ומה לא בסדר ..
האמת שאני מסכימה איתה .
יש לי הרבה מחשבות שליליות ביום.
אני אומנם התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש והוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעבוד יותר ממתדלקת בתחנת דלק .
מצד שני אני מרגישה שאני לא נהנת בעבודה שלי כל כך. בתחנת הדלק עוד תקשרתי עם הלקוחות הקבועים צחקקתי והזמן היה עובר מהר. הייתי נהנת מעבודה עצמה אבל לא מיחס מהנהלה.
פה בעבודה אני מוצאת את עצמי יושבת שעות על הכיסא , לפעמים מאבדת את הסבלנות במצבי הלחץ כשאני ממש רעבה ואמורה לאכול כל 3 שעות ואין ביכולתי לצאת על דעת עצמי כמו בעבודה הקודמת.
ככה קורה שאני לא פעם בלי לשים לב מעיפה בלי כוונה מוצרים של הלקוחות בחוסר סבלנות ובעצבנות.
האחראית שלי כבר דיברה איתי על הנושא והייתי מופתעת. כמובן שלא אמרתי לה שהסיבה לכך היא הרעב שלי
בעבודה הזאת אין לי איך לקשקש עם לקוחות כי כל פעם מגיעים לקוחות אחרים. אני גם לא מתלוצצת איתם כלום.
מצד אחד אני מרוצה שכן יש לי עבודה ביד ושזה לא מובן מאליו אבל מצד שני..
פעם העבודה שלי הייתה מרכז חיי היום..גם בעבודה אני לא מוצאת שום סיפוק
ככה קורה שאני מתקשה עם הדיאטה כי יש לי תאבון גדול וקשה לי עם ההפסקות הלא מסודרות.
עלה בדעתי להביא פיתה קלה לקופה ועשיתי זאת אך לא אכלתי ממנה מהפחד שישימו לב ויפטרו.
חוץ מעבודה אני חווה קשיים גדולים בתחום החברתי.
על זוגיות אני מוותרת כרגע בגלל שאני יודעת שאני יתקשה למצוא את האיש לחיי
כולם היום מחפשים סטוצים ומה לעשות אני לא בנוייה לזה רגשית. אני יעדיף להיות לבד.
מצד שני אני גם לא בשלה לחתונה כי אני ילדה בראש ולא בא לי ילדים כי לדעתי זה נטל ואחריות (אולי בעתיד דעתי תשתנה)
כל מה שאני רוצה כרגע ומרוכזת במחשבות על איך להיות רזה ויפה ואיך למצוא לעצמי חברה או שתיים שאיתן אני יצא ואהנה.
אני רוצה לשפר את התקשורת הבין אישית אבל לא מצליחה.
אני מופנמת ומתקשה לפתח שיחה עם בנות
אנשים לא מתחברים אלי
איך אני יוצאת מהמצב הזה?
איך אני יהיה מאושרת?
