רוצה להכיר לכם את בני גיל

koval10

New member
רוצה להכיר לכם את בני גיל

מקווה שאסתדר עם המחשב, אני לא כל כך טובה בזה... זה גיל ב-1.9.2008 מתחיל כיתה ב'
 

koval10

New member
ועוד תמונה אחת

מסיבת קבלת ספר תורה 1.12.2008 ב-16.12 הוא כבר לא היה אתנו...
 

יפית מן

New member
WWOO איזה ילד יפהיפה מדהים חבל על דאבדין ואין

משתכחים מה אומר ומה אדבר וידום אהרן בעת הזאת אין מילים לנחם על אוצר מלאך כזה ילד זך וטהור כשלג ואין את מי לשאול על כזה ילד שירד שאולה ,ואין מנחם אני גם כן בסרט הזה איבדתי נכד בחטיפה ללא שום הכנה וללא שום התראה פצע מדמם והדמעות זולגות ונהיתי רגישה על כל דבר אני בוכה הראו סרט בתוכנית של אילנה דיין על ילדה צמח ואיזה הורים ואחים מדהימים ואצלי הדמעות זלגו כברז מעולם לא הייתי כזאת רגישה עד החטיפה ומאז אני בכינית על כל דבר מרגש בוכה יהי דכרם ברוך
יפית
 

koval10

New member
שלום יפית../images/Emo201.gif

ותודה על המילים הטובות על בני היקר גיל. אני רוצה לאחל לך ולכל משפחתך שתמצאו את הנחמה מן השמיים, שלא תדעו עוד צער לעולם. למה את מתקוונת "חטיפה"? אני חדשה בפורום, אולי תרצי לספר גם לי על נכדך האהוב? אני יודעת מניסיוני שכל ילד הוא עולם ומלואו, אך עדיין תנסי לראות את "החצי כוס המלאה", הילדים והנכדים האחרים. שתראי מהם רק נחת ואושר. אנה, אמא של גיל ודניאל
 

koval10

New member
גם אני ראיתי את התכנית

של אילנה דיין, בכיתי המון, מקווה שהניתוח שהם הולכים לעשות לילדה בחו"ל יצליח והיא תחזור לעצמה בריאה בגופה ובנפשה.
 

בלה ענת

New member
ילד מקסים

מחזקת ומחבקת אותך בצערך. האסון שלנו הוא כבד מאד ואין אף פיתרון לאף אחד מאיתנו ועבורינו. אנחנו מחזקים את עצמינו בשיחות עם אנשים שאוהבים אותנו בפורום אני מצאתי חברות ואוזן קשבת אמא של ענת אור ענת אור 06.05.1980-21.02.2007
 

eaz1514

New member
ילד מקסים וחמוד, כמה כואב ../images/Emo7.gif

אין מילים לנחם, רק להשתתף ברגשות הקשים שעוברים עליך כעת מתוך האובדן שלנו. הזמן לא מרפא, רק לומדים לחיות עם הכאב, הוא הופך לחלק מחיינו. תקחי כל יום את הכוחות שאת יכולה, תזרמי עם מה שיש ואל תעצרי רגשות. אנחנו תמיד כאן
אילנה, אמא של רונן
 
אני מסתכלת על התמונות של גיל ומרגישה

שמתהפכת לי הבטן מרוב רגשות מעורבים של תיסכול, כאב, עצב עמוק, פחד, כעס, שיברון לב, מה לא. כמובן שזה בהחלט מתערבב לי עם המוות של רותם שלי, ועם אותם הרגשות בדיוק גם עליו, על לכתו. לפעמים בא לי לבכות בלי להפסיק, והתמונות של גיל שלך הוציאו ממני המון המון דמעות. הוא נראה ילד מושלם, פשוט מושלם. לדעתי הוא ורותם צריכים היו להיות באותו הגיל אפילו. אוףףףףףףףףף כמה שהעולם הזה לא הגון, לא הגיוני. יצא לי קצת מבולבל אבל ככה זה.......
 

פוריה3

New member
גם אני מרגישה כמוך

לאמא של רותם, אני מרגישה בדיוק כמוך,אצלי יש שני דברים שמחזיקים אותי האהבה לילד שלי אוראל בםן 6 וחצי ,והשנאה העצומנה שאני מרגישה כלפי אלוהים-על שלקח לי כמןתכם פרח ,לכל אמא והפרח שלה ,ורק המחשבה על ליאם (3 וחצי) מכניסה אותי לאנטי דת ואלוהים,וככה עם כל המטענים האלה אני ממשיכה ,בקושי ,אבל ממשיכה...
 

koval10

New member
אני מרגישה תסכול וכאב,

זה נכון, אבל אין בי כעס כלפי אף אחד. המקרה של גיל קרה בבית ספר, בשיעור ספורט, היו לי ויכוחים עם המורה שלו לספורט, אבל אין בי כעס, אפילו טיפה, גם כלפי אלוהים. גם בעלי מרגיש כמוני, יש מחשבות, שאולי נרדמנו בשמירה, אולי עשינו משהו לא נכון, לא יודעת איך להתמודד עם מצב שילד יום א' אחד בהיר הולך לבית ספר ולא חוזר משם? שוכב מונשם ומורדם בבית חולים, ולאחר מכן הולך? איך לשכוח את המילים של האחות הראשית שאמרה לי ב 4 לפנות בקר שהמצב החמיר, שאתקשר לבעלי, ועד שהתקשרתי הילד כבר לא היה, פחדתי להגיד לו כי הוא נוהג. איך לחיות הלאה עם כל המטען הזה? השבוע איזו אשה הזכירה את אסון המסוקים ואמא אחת שהתאבדה על קבר של בנה, רציתי להגיד לה, שלו הייתי בטוחה שאגיע למקום הנכון, הייתי עושה זאת, אבל אפשר כמו בהרי פוטר לצאת מאח אחר ולהגיע למקום אחר לגמרי. הומור שחור, אה? יצא לי לא פחות מבולבל ממך, הדמעות שוב זולגות על המקלדת.
 
זה ממש לא הומור שחור

והמחשבות שלך שקשורות להארי פוטר בהחלט מוצאות ביטוי גם בקבלה וגם בתורת המיסטיקה. אחד הדברים הידועים בקבלה הוא כמובן האמונה בגילגולי הנשמה, ולכך שלכל נשמה בכל גילגול חיים יש שיעור שהיא צריכה לעבור. נטען שם שאם נשמה מסויימת לא עומדת בתלאות הגילגול שלה ומחליטה להתאבד, היא תגיע לגילגול קשה הרבה יותר מזה שהחליטה "לפרוש" ממנו. אלה כמובן המילים שלי, אבל הרעיון הוא משם. ולכן, עם כל ההומור השחור שלך ושל הארי פוטר, אין קרוב מזה למציאות. לדעתי האישית כמובן. ודרך אגב, אני הכי חילונית בעולם. אין לי תשובות לגבי השאלה הקשה שלך, איך חיים עם המטען. אני כבר מזמן החלטתי, בהחלטה מודעת ורציונאלית לגמרי, שאני לא סוחבת איתי שום מטענים ושום רגשות אשם. כל מה שעשיתי, נעשה מתוך הידיעה שאני עושה את מה שאני עושה בצורה הטובה ביותר שאני יכולה. אין לי ספק שעשית את הבחירה הנכונה בהתנהלות שלך (לגבי ההודעה לבעלך). זה רק יקח לך אולי זמן יותר לקבל את זה שאת פעלץ בדרך היחידה האפשרית שהייתה אז.
 

koval10

New member
דנה, זה מצמרר מה שכתבת

הבת שלי אמרה לי: "אמא את יודעת, שנשמה מקבלת עוד נזדמנות לחזור לעולם?" חשבתי שאחד המבוגרים אמר לה, מסתבר הילדה מהגן שלה. "אמא תולידי עוד תינוק, אנחנו נקרא לו גיל והוא יהיה בדיוק כמו גיל". כל מה שהיא אומרת גומר אותי כל פעם מחדש, אבל היא חייבת לדבר ולהוציא את נרגשות שלה החוצה. היה לי קשה מאד לדבר אתה על גיל, בעלי לקח זאת על עצמו, כי אני מיד הייתי מתחילנ לבכות. דנה'לה תודה, את באמת מחזקת אותי מאד. חיבוק חם.
 

koval10

New member
דנה, בין הילדים

שלנו הבדל של 9 ימים גיל נולד ב - 27.3.01 היו צריכים ללמוד בכיתה ב'...
 

שרון123

New member
איזה ילד מושלם ומקסים../images/Emo14.gif

נראה שכשמו כן הוא, נכון? כמה כואב ולא הוגן
 
למעלה