תודה לכולם, היום כבר הרבה יותר טוב.
אני גרה בבית של עמידר שאימי קיבלה כשהיינו ילדים, בבית איתי גר אחי בן 36 עם פיגור שיכלי קל, לפני כ 5 שנים נפטרה אימי ועד לפני 2 שנתיים התשלום לעמידר היה 130 ש"ח בחודש, עד שהיא החתימה את אחי על חוזה אחר תחת איומים שם הוא לא יחתום היא תעיף אותו ואותנו מהבית, מיום חתימת החוזה סום השכירות בבית הוקפץ ל- 2000 ש"ח בחודש, סכום שאין ביכולתינו לשם, כל השיחות איתה ונסיונות לשנות את המצב לא הועילו, לא היה מישהו אחר לפנות אליו בעמידר, כל פניה אחרת שלא עברה דרכה נעתה בסירוב. טענה שאינני יכולה להכניס אותי לחוזה כי אין לי זכיות, שבדיעבד התברר כשקרי, יש לי את הזכות המלאה להתגורר בדירה מיכוון שגרתי בדירה עוד בטרם אימי נפטרה. בכל אופן עמידר פנתה לבית המשפט כדי להוציא צו פינוי נגדנו, פנינו לסיוע המשפטי וקיבלנו דרכם עורך דין. העורך דין אמר שאחי צריך לעבור איבחון כדי שיוכר כמפגר מיכוון שאין אישור כזה, וזה לוקח זמן, כמעט שנה עברה מאז ועדיין אין אישור כזה, הוא עדיין נמצא בהליכי איבוחן לאחר ששלחו אותנו כל פעם לגורם שלא אמור לעשות את האיבחון. אתמול היה צריך להתבצע הפינוי, את ההודע על הפינוי קיבלתי לפני קצת יותר משבוע, העורך דין אמר שמבלי האישור של אחי הוא לא יוכל לדחות שוב את הפינוי, וכן השופט דחה את הבקשה. אפרופו הפינוי הוא כנגד אחי, אני לא מוזכרת לא בצו לא במשפט ולא בחוזה. אחרי שהשופט דחה את הטביעה נכנסתי לפניקה, אם הם יוציאו אותנו מהדירה החיים של הילדים שלי יהרסו, אין לנו לאן ללכת, אין לי כסף לא להזכיר דירה ולא לאחסן את הריהוט, פניתי בערב חג השבועות למשטרה, מיכוון שהם אמורים להיות בזמן הפינוי, ספרתי את הסיפור לשני שוטרים אשר מטפלים בנושא ו אמרתי שאם יפנו אותנו מהדירה אני אתאבד, אמרתי שאין לי מה להפסיד, לא רוצה לראות את חייהם של ילדיי נהרסים מול עיניי, ההשפלה שהם יעברו, זה יהרוג את הבן הגדול שלי. 2 השוטרים הרגיעו אותי נתנו לי את מס' הטלפון שלהם ואמרו שכאשר יגעו מהוצאה לפועל אני אתקשר אליהם, הם יבואו ויעצרו את ההליך מיכוון שיש להם סמכות לדחות את הליך הפינוי בשלושה חודשים שיש סכנת חיים בתהליך. וככה אני מתעוררת אתמול בבוקר, מוקדם, שולחת את הילדים ב 7.30 בבוקר, נועלת את הדלת ומחכה, מחכה, מרגישה שאני מתמוטטת וכלום, אף אחד לא בא, מתקשרת לכול גורם אפשרי ואף אחד לא יודע למה הם לא מגיעים, השוטר אמר שאם הם לא מגיעים עד 4, הם לא יגיעו היום, ואני חושבת לעצמי, מה עכשיו? אחכה כל יום בפחד? יבואו לא יבואו? היום בבוקר התעוררתי, ואחרי ששלחתי את הילדים לבה"ס התקשרתי להוצאה לפועל, והם אמרו שאם לא ביצועו אתמול את הפינוי, הם יצטרכו צו חדש. אז היום אני יותר רגועה, וכשהם יגיעו השוטרים יעצרו את הליך הפינוי לשלושה חודשים, ולי יהיה יותר זמן לפעול, ברגע שיהיה בידיי העו"ד האישור שאחי עם פיגור שיכלי החוזה החדש עם עמידר יבוטל, כי הוא לא כשיר לחתימה, ואוטומטית איתו ירד החוב מ 55 אלף ש"ח ל3000 ש"ח, סכום שנוכל לעמוד בו ובמקביל אלחם על הזכות להיות בחוזה החדש. ואתם יודים מה הכי מצחיק בכל הסיפור? או אוליי עצוב? אני כלכך שונאץת את הבית הזה, מאז שאני ילדה אני רוצה לעוף משם ובכל פעם אני חוזרת לשם עם זנב מקופל בין הרגלים, השכירות גבוה, ואני לא מצליחה לעמוד בה, כל פעם שהשכרתי דירה, יצאתי משם בגלל שלא עמדתי בנטל השכירות, וזה למרות הסיוע שקיבלתי ממשרד השיכון, ואני עדיין מקווה לצאת משם, אבל לא בצורה כזו. זהו, זה סיפורי בנושא זה שמטריד את שלוותי כבר הרבה זמן, ולבטח עוד יטריד אותי המון. מתנצלת שיצא ארוך
