רוצה להציג את עצמי
אני חדשה פה. קראתי בימים האחרונים די הרבה מההודעות פה בנסיון לראות אם אני מתחברת ולפי ההרגשה כרגע, אני כן ולכן רציתי להציג את עצמי.
אני "לסבית" בת 40 ומשתמשת פה בגרשיים מכיוון שזה עניין מורכב (כאישה אני לסבית, כגבר- סטרייט. אך מכיוון שאני מתייחסת לעצמי בלשון נקבה תמיד, אני מגדירה עצמי כלסבית).
נולדתי בת אבל בתוך תוכי יש גם אישה וגם גבר ואם אני רוצה לפרט עוד- רוב הזמן גבר ומדי פעם אישה,. כשהייתי בגיל ההתבגרות לא הבנתי את עצמי בכלל אבל מה שכן הבנתי היה שאף אחד בסביבתי, כולל המשפחה שלי, לא קיבל אותי כפי שאני. כילדה התנהגתי והתלבשתי כבן לכל דבר; לקחתי לעצמי כינוי יוניסקס ודרשתי שיקראו לי כך ובכלל רציתי להיות בן לכל דבר. אמא שלי מעולם לא קיבלה את זה וניסתה לדחוף אותי לכיוון הנשי אם בבגדים שקנתה לי ואם בחוגים (בלט מגיל 3 ועד שדרשתי ללכת לג'ודו וגרמתי שיזרקו אותי מהחוג וכדו') ובשם. כשהייתי בחטיבה, בכדי להתקבל בחברה ובקרב משפחתי, אימצתי את הבת שבי ודחקתי את הבן פנימה. אני חושבת שבגיל 12 (יחד עם כל השינויים הפיסיים שהתחוללו בי) הכנסתי את עצמי לארון והדחקתי הן את עניין הג'נדר והן את זה שנמשכתי לבנות . הפכתי לנערה על הצד הטומבוי אבל בת "אמיתית" והדבר היחיד שנותר ממי שבעצם הייתי באמת היתה האהבה לספורט והבלבול שצץ כל פעם שנמשכתי לבחורה. בגיל 19 התחתנתי עם בחור שהכרתי בצבא. הוא ידע שהייתי כמו בן בילדות אך מעולם לא חשד שאני נמשכת לנשים או שבתוכי חי גבר רוב הזמן. עם הזמן נולדו לנו ילדים, עברנו לגור בחו"ל ואני תיפקדתי כאישה ואמא בלבד, ולא היה לי זמן לחשוב אפילו - מי אני באמת. לפני 6 שנים, אחרי שנים של דכאונות בגלל שחשתי לא שייכת, הכל צץ בבת אחת- יחד עם זכרונות ילדות שהדחקתי, באה גם החשיבה שאולי אני לסבית ושיש לי בעיה עם המגדר איתו חייתי מגיל 12. הרגשתי כאילו חייתי חיים שלא הייתי אמורה לחיות, מוגבלת לתפקיד נשי בו לא חשתי נוח וזה גרם לי להרגיש שאני לא שייכת למקום, לאנשים, לחיים ואפילו בתוך הגוף שלי. לקח לא מעט זמן להגיע להבנה מלאה שאני באמת לסבית וחייבת לצאת מהמצב בו חייתי ומהארון. לפני כמעט 3 שנים יצאתי מהארון כלסבית ועזבתי את החיים שלי מאחור לטובת פרק חדש. אחרי גירושים לא קלים והפסד של לא מעט "חברים וחברות" עקב שקרים שהפיץ עלי האקס שלי, התמזל מזלי והכרתי בחורה נפלאה שמקבלת ואוהבת אותי כפי שאני. מערכת היחסים איתה הוציאו מתוכי את הגבר שבי והכריחה אותי בעצם להתמודד עם שאלת הג'נדר שלי. כיום אני מתגוררת בגרמניה, נשואה לה (בברית זוגיות רשומה), וחיה כפי שאני באמת. אישתי היא האדם הראשון שבעצם קיבלה אותי, היחידה שיודעת ואוהבת אותי כפי שאני.. אישה או גבר או שניהם.
אני ממש לא אוהבת הגדרות אבל בכדי למצוא אנשים הדומים לי, הצטרכתי לבדוק את ההגדרות- בוצ', טרנסג'נדר, ביג'נדר, ג'נדרקוויר וכו'. בתחילה חשבתי שאני ביג'נדר אבל עדיין היו לי מספר שאלות בנושא. אתם מבינים, אלה שהכרתי וראו עצמם ביג'נדר, סיפרו שיש ימים שהם אישה וימים שהם גבר והם מתלבשים ומתנהגים בהתאם כשכל חלק עומד בפני עצמו ומופרד לגמרי מהצד השני וכך גם דורשים מסביבתם להתייחס אליהם, ואילו אצלי זה קצת אחרת- אני מתייחסת לעצמי בלשון נקבה תמיד, רואה עצמי כאישה פיסית אבל מרגישה כגבר רוב הזמן (יש לי שיער קצר, אני מתלבשת בבגדי גברים בלבד אך לא קושרת את החזה ולא מנסה להסתיר את היותי אישה מבחינה פיסית), וגם כשהאישה שבי מראה נוכחות יותר מהרגיל התחושה היא כאילו הגבר שבי עדיין שם ברקע, משפיע על ההתנהגות והחשיבה (כאילו שני הצדדים עובדים יחד אך רק אחד מהם לוקח יותר שליטה וצועד קדימה). רוב הזמן אני מרגישה כאילו אני בעצם שניים אבל הגבר שבי בשליטה הרבה יותר מהאישה שבי (שהיא אגב ההיפך הגמור- מאד נשית, רגשית, אמהית, הססנית, דאגנית לעומת הגבר שבי שהוא חזק, אסרטיבי, לוגי,בעל יוזמה, ג'נטלמן, מגן וכדו') והחלק הנשי בעצם נמצא ברקע ומשפיע על החשיבה וההתנהגות הגבריים עד שמגיע מצב שמוציא את האישה שבי החוצה ודוחק את הגבר שבי להיות ברקע. קשה לי מאד להסביר.
האם מישהו מכם מרגיש כמוני?
אני חדשה פה. קראתי בימים האחרונים די הרבה מההודעות פה בנסיון לראות אם אני מתחברת ולפי ההרגשה כרגע, אני כן ולכן רציתי להציג את עצמי.
אני "לסבית" בת 40 ומשתמשת פה בגרשיים מכיוון שזה עניין מורכב (כאישה אני לסבית, כגבר- סטרייט. אך מכיוון שאני מתייחסת לעצמי בלשון נקבה תמיד, אני מגדירה עצמי כלסבית).
נולדתי בת אבל בתוך תוכי יש גם אישה וגם גבר ואם אני רוצה לפרט עוד- רוב הזמן גבר ומדי פעם אישה,. כשהייתי בגיל ההתבגרות לא הבנתי את עצמי בכלל אבל מה שכן הבנתי היה שאף אחד בסביבתי, כולל המשפחה שלי, לא קיבל אותי כפי שאני. כילדה התנהגתי והתלבשתי כבן לכל דבר; לקחתי לעצמי כינוי יוניסקס ודרשתי שיקראו לי כך ובכלל רציתי להיות בן לכל דבר. אמא שלי מעולם לא קיבלה את זה וניסתה לדחוף אותי לכיוון הנשי אם בבגדים שקנתה לי ואם בחוגים (בלט מגיל 3 ועד שדרשתי ללכת לג'ודו וגרמתי שיזרקו אותי מהחוג וכדו') ובשם. כשהייתי בחטיבה, בכדי להתקבל בחברה ובקרב משפחתי, אימצתי את הבת שבי ודחקתי את הבן פנימה. אני חושבת שבגיל 12 (יחד עם כל השינויים הפיסיים שהתחוללו בי) הכנסתי את עצמי לארון והדחקתי הן את עניין הג'נדר והן את זה שנמשכתי לבנות . הפכתי לנערה על הצד הטומבוי אבל בת "אמיתית" והדבר היחיד שנותר ממי שבעצם הייתי באמת היתה האהבה לספורט והבלבול שצץ כל פעם שנמשכתי לבחורה. בגיל 19 התחתנתי עם בחור שהכרתי בצבא. הוא ידע שהייתי כמו בן בילדות אך מעולם לא חשד שאני נמשכת לנשים או שבתוכי חי גבר רוב הזמן. עם הזמן נולדו לנו ילדים, עברנו לגור בחו"ל ואני תיפקדתי כאישה ואמא בלבד, ולא היה לי זמן לחשוב אפילו - מי אני באמת. לפני 6 שנים, אחרי שנים של דכאונות בגלל שחשתי לא שייכת, הכל צץ בבת אחת- יחד עם זכרונות ילדות שהדחקתי, באה גם החשיבה שאולי אני לסבית ושיש לי בעיה עם המגדר איתו חייתי מגיל 12. הרגשתי כאילו חייתי חיים שלא הייתי אמורה לחיות, מוגבלת לתפקיד נשי בו לא חשתי נוח וזה גרם לי להרגיש שאני לא שייכת למקום, לאנשים, לחיים ואפילו בתוך הגוף שלי. לקח לא מעט זמן להגיע להבנה מלאה שאני באמת לסבית וחייבת לצאת מהמצב בו חייתי ומהארון. לפני כמעט 3 שנים יצאתי מהארון כלסבית ועזבתי את החיים שלי מאחור לטובת פרק חדש. אחרי גירושים לא קלים והפסד של לא מעט "חברים וחברות" עקב שקרים שהפיץ עלי האקס שלי, התמזל מזלי והכרתי בחורה נפלאה שמקבלת ואוהבת אותי כפי שאני. מערכת היחסים איתה הוציאו מתוכי את הגבר שבי והכריחה אותי בעצם להתמודד עם שאלת הג'נדר שלי. כיום אני מתגוררת בגרמניה, נשואה לה (בברית זוגיות רשומה), וחיה כפי שאני באמת. אישתי היא האדם הראשון שבעצם קיבלה אותי, היחידה שיודעת ואוהבת אותי כפי שאני.. אישה או גבר או שניהם.
אני ממש לא אוהבת הגדרות אבל בכדי למצוא אנשים הדומים לי, הצטרכתי לבדוק את ההגדרות- בוצ', טרנסג'נדר, ביג'נדר, ג'נדרקוויר וכו'. בתחילה חשבתי שאני ביג'נדר אבל עדיין היו לי מספר שאלות בנושא. אתם מבינים, אלה שהכרתי וראו עצמם ביג'נדר, סיפרו שיש ימים שהם אישה וימים שהם גבר והם מתלבשים ומתנהגים בהתאם כשכל חלק עומד בפני עצמו ומופרד לגמרי מהצד השני וכך גם דורשים מסביבתם להתייחס אליהם, ואילו אצלי זה קצת אחרת- אני מתייחסת לעצמי בלשון נקבה תמיד, רואה עצמי כאישה פיסית אבל מרגישה כגבר רוב הזמן (יש לי שיער קצר, אני מתלבשת בבגדי גברים בלבד אך לא קושרת את החזה ולא מנסה להסתיר את היותי אישה מבחינה פיסית), וגם כשהאישה שבי מראה נוכחות יותר מהרגיל התחושה היא כאילו הגבר שבי עדיין שם ברקע, משפיע על ההתנהגות והחשיבה (כאילו שני הצדדים עובדים יחד אך רק אחד מהם לוקח יותר שליטה וצועד קדימה). רוב הזמן אני מרגישה כאילו אני בעצם שניים אבל הגבר שבי בשליטה הרבה יותר מהאישה שבי (שהיא אגב ההיפך הגמור- מאד נשית, רגשית, אמהית, הססנית, דאגנית לעומת הגבר שבי שהוא חזק, אסרטיבי, לוגי,בעל יוזמה, ג'נטלמן, מגן וכדו') והחלק הנשי בעצם נמצא ברקע ומשפיע על החשיבה וההתנהגות הגבריים עד שמגיע מצב שמוציא את האישה שבי החוצה ודוחק את הגבר שבי להיות ברקע. קשה לי מאד להסביר.
האם מישהו מכם מרגיש כמוני?
