רוצה להצליח בטיפול

[הקיסרית הילדותית]

רוצה להצליח בטיפול

אני רוצה להתקדם ולהצליח בטיפול מבלי להיות שם ולחוות את הכאב מבלי להיות שם ולהתעמת עם הזיכרונות אני רוצה להצליח ולחיות בלי כדורים מבלי לשבת בחדר ולהאבק בדמעות מבלי לשבת בחדר ולחוש את האשמה והבושה בגוף. אני רוצה רק לחיות חיים כמו הרוב בלי זיכרונות יתרים , או יותר נכון אם זיכרונות של ילדות . ואולי אני לא רוצה באמת להחלים? אולי פשוט אין לי כוח עוד , כי זה מייאש ומתיש , זה לוקח את כל האנרגיה שאני גם ככה בחובות גדולים . ואיזה שטויות אני כותבת חובות באנרגיות , זה השעה? או אותם הכדורים ?

 

[צוות מקום]

אלא מה

טיפול אינו ניתוח בהרדמה מלאה ודווקא הנוכחות המלאה שלך, בשעת הטיפול ואחריו, היא זו שמחוללת את השינוי. זו את שמחוללת אותו בעצם, בעזרת המטפלים שיהיו לך במהלך החיים, אך ללא שיתוף פעולה פעיל שלך, דבר לא יזוז. ולפעמים הכאב שאת חוששת ממנו נראה מפחיד כל כך, עד שאת עושה כל דבר כדי לא לגעת בו ולהסתיר אותו טוב טוב מעצמך, אלא שעל זה הולכת כל כך הרבה אנרגייה... ולפעמים דווקא לתת לזה לקרות, לתת לכאב לבוא ולהקשיב לו, להיות שם, יכול לעשות את השינוי.

 

[ילדונת~]

הזדהתי עם כל מילה...

גמני הייתי רוצה להצליח בטיפול בלי שיסממו אותי בשביל להיות רגועה הייתי רוצה להצליח בטיפול בלי להרגיש ולחוות מחדש את כל אותם דברים שאני רוצה לשכוח.... אוף כל כך מבינה אותך...... רק יכולה לשלוח חיבוק של הזדהות..... (((((((((((קיסרית))))))))))))

 

[ט י ט י]

קיסרית.. ../images/Emo24.gif

קראתי את מה שכתבת.. ולא יכולתי שלא להגיב.. אני מזדהה כל כך עם מה שאת כותבת.. גם אני לוקחת כדורים.. התחלתי לפני חודש.. אמא שלי אומרת שזה דווקא עוזר.. אני לא מרגישה שום הבדל.. בערך חודש אחרי המיקרה או חודשיים לקחו אותי לפסיכיאטרית והתחלתי לקחת כדורים.. וזה עזר.. אני זוכרת שזה עזר.. ואחרי כמה חודשים.. שהרגשתי שאני מסוגלת להתמודד לבד עם מה שאני מרגישה, הפסקתי. אבל לפני חודש ראיתי שאני מתפרקת.. וביקשתי לקבל טיפול.. מוזר הא? אבל לפעמים צריכים עזרה חיצונית.. לא תמיד אפשר להתמודד עם הכל לבד.. אני חושבת שאת עושה צעד מאוד חשוב בדרך להחלמה.. אבל זה לוקח זמן.. אני כבר 5 שנים בטיפול.. ואני חושבת שאני מבינה הרבה דברים בעזרת הטיפול הזה.. אני לומדת על עצמי, אני מנסה להסתכל מהצד ולא להיות כל כך בתוך זה המערבולת הרגשית הזו שבמשך כל השבוע אני נמצאת בה. אני חושבת שהשעה הזו שאת בטיפול.. צריכה להיות לך פשוט מקום לברוח.. לעשות הפסקה מהכל והסתכל לרגע מהצד. לאט לאט הכוחות יחזרו.. והכל יראה הרבה יותר פשוט.. את פשוט בתוך זה .. ואת שקועה.. המטרה של הטיפול לדעתי זה להסתכל על הדברים מזוית אחרת. בנוגע לכדורים שאת לוקחת.. אם את רואה שהם לא עוזרים לך.. ואת לוקחת אותם כמה זמן... תצרי קשר עם המטפלת.. אולי צריך להעלות מינון.. או בכלל להחליף את הסוג. אני בטוחה שאת רוצה להחלים. מי לא היה רוצה להחלים? אני מקווה שתמצאי בתוכך את הכוחות שאת זקוקה להם כדי להתחזק ולהתגבר על השדים שבתוכך. ודבר אחד הכי חשוב. כל מה שתכתבי כאן.. תדעי שאת ממש לא לבד. מישהו הזדהה איתך בטוח שמרי על עצמך. ותנסי לעשות דברים שירחיקו אותך מהמחשבות על הדברים שעושים לך רע וכואב. ומותר לבכות,לצעוק ולקלל. עצה קטנה למיקרה ואת לא מצליחה להרחיק את המחשבות.. תשימי מוזיקה גבוה, ותשירי בצעקות, תתפרעי, תרקדי, תבכי תוך כדי. תשתחררי. ואני רוצה להגיד עוד משהו.. למרות שבטח אמרו לך המון פעמים... את לא צריכה להרגיש אשמה, ואת לא צריכה להתבייש בגוף שלך. תרגישי טוב, ותהיי חזקה. וכמו שנמרוד לב אומר יבואו ימים טובים. אל תאבדי תיקווה. שלך נטלי