רוצה להתחיל אבל פוחדת

[אפרסק קטן 1]

רוצה להתחיל אבל פוחדת

היי לכולן,

אני משוטטת פה מעת לעת, קוראת את כל המידע המצוין שיש כאן, ומתלבטת כבר די הרבה זמן לגבי תחילת התהליך...

אשמח אם תוכלו להאיר את עיניי לכמה שאלות שמציקות לי, אני בטוחה שיש דברים שרואים משם ולא רואים מכאן:

1. סליחה על השאלה הלא פשוטה- אבל האם יצא לכן לחשוב על מה יקרה אם יוולד חס וחלילה ילד עם בעיות בריאותיות קשות? למי שהנושא העסיק אותה, אשמח לדעת כיצד התמודדת עם הנושא הזה

2. האם יש קושי שלא צפיתן מלכתחילה ויכולתן בדיעבד להיערך אליו? יש לי ילדה בת 5 מנישואים שהסתיימו, כך שאני מכירה את הקשיים של השנתיים הראשונות, אבל לגדל ילד לבד זה אחרת, ולכן אשמח לדעת מהניסיון שלכן לגבי דברים בלתי צפויים.

תודה לכל מי שעונה

 

[אמאנחל]

מממ

1. כמו כל ילד, לא יודעים מה יצא. לכן עשיתי את כל הבדיקות הגנטיות שמומלצות למוצא שלי, ואת כל בדיקות ההיריון לסוגיהן. וחוץ מזה מקווים לטוב. לא את הכל אפשר לאבחן לפני הלידה.
&nbsp
2. את צריכה להכיר את עצמך. האם את טיפוס שיודע להתמודד. כי אם כן, אז מן הסתם תמצאי דרך להתמודד עם כל מה שיבוא. זה גם עניין כלכלי. אם יש לך מספיק אמצעים תוכלי לקנות עזרה כשתצטרכי. ואם לא - אז יהיה קשה יותר, אבל זה לא אומר שבלתי אפשרי. את לבדך יודעת כמה את מוכנה לרדת ברמת החיים (אם בכלל יש צורך בכך) בשביל עוד ילד. ואת זו שיודעת איזו משפחה, אם בכלל, מקיפה אותך, ומי יהיה שם אם תצטרכי לפעמים עוד יד עוזרת (הורייך, למשל?).

 

[דובוני123]

החששות שלך במקום

סליחה מראש ע התגובה שלי. היא תהיה מאד ישירה ואולי אפילו קצת בוטה.

את צודקת לגמרי בחששות שאת מעלה. אם לילד העתידי שלך יהיו בעיות בריאויות קשות, תהיו כולכם בצרות: את, הבת והילד/ה שיוולד
נכון, בעיות בריאותיות יכולות לקרות גם לזוגות אבל שם יש על מי להישען כלכלית ונפשית ולך לא יהיה את זה. זה אומר שתצטרכי לעזוב את העבודה או לפחות להקטין את היקף המשרה שלך, לתת פחות תשומת לב לילדה שכבר יש לך, לשלם כסף על טיפולים נוספים או לבקש עזרה מהמשפחה אם יש לך או מאנשים זרים בתשלום. יחד עם זאת את צריכה להבין שגם כשאת יוצאת מהבית כנהגת בכביש או כהולכת רגל, את עלוה להיכנע לתאונה שגם היא עלולה לדרדר אותך לבעיה כלכלית קשה. כמו שהחיים מלאים בשמחות הם גם מלאים בטרגדיות ורק אדם תמים או ילדותי מאד יתכחש לכך
מה שכן בגלל שכל אותן טרגדיות הן דברים שאי אפשר לעשות כלום לגביהן ובהרבה מקרים גם לא למנוע אותן אז אין לך מה לדאוג לגביהן. זה נשמע מוזר מה שכתבתי אבל זו האמת. את לא יכולה לחזות מה יקרה עוד שנה או איפה תהיי או אםפ תהיה ל עבודה או אם חלילה תמצאי את עצמך חולה במילה סופנית או אפילו גרוע מכך ובדיוק בגלל זה אין לך מה לשבור את הראש ולהתחיל לנדוד במחשבות בנוגע למה אם...כי זה לא ייתן לך כלום
וזה גם עונה לשאלה הבאה שלך לגבי קושי בלתי צפוי. כי אם הקושי בלתי צפוי אין לך דרך להיערך אליו אלא תצטרכי למצוא את הפיתרון ברגע האמת.
אני יכולה לומר לך שהיו בבירור קשיים שלא חזיתי בגלל כל מיני נסיבות חיים. למשל, אני גרה בנתניה ובשנה האחרונה מצאתי את עצמי עובדת באשודד ונאלצת לקום ב-5:10 כדי להגיע לעבודה בזמן. מדובר במרחק של 70 ק"מ לכל כיוון ואם היית מספרת לי לפני כמה שנים שזה מה שיקרה, הייתי חושבת שזה לא מציאותי אבל הנה דווקא מאד מציאותי. בדרך לא דרך הצלחתי למצוא בייביסיטר שהסכימה לקחת את הבן שלי ב-6:30 בבוקר ולהביא אותו לגן. מה הייתי עושה אם לא הייתי מוצאת אותה? אז או שהייתי ממשיכה לחפש עד שהייתי מוצאת, און שהייתי מאחרת לעבודה וצריכה לתת תירוציםן או שהיו מפטרים אותי ואז הייתי מובטלת וגוררת אחרי ירידה מסוימת ברמת החיים ותקיעות מבחינת התקדמות מקצועית.

אם את לא רואה את עצמך מוכנה לקחת את הסיכון שמשהו לא ילך כמו שתכננת מראש, אל תעשי את הצעד הזה

 

[אפרסק קטן 1]

תודה רבה - תשובה לעניין!!

 

[אופירה10]

אהבתי מאד את תשובתך. הגיון בריא.

 

[יולי 7]

בואי נתחיל מזה שכל לידה של ילד בריא היא נס

ואם נסתכל מסביב, אז קורים הרבה נסים...
אבל לא תמיד
&nbsp
בדיקות במהלך ההריון יכולות למנוע הולדת ילד עם בעיות בריאותיות קשות אבל גם הן לא תעודת ביטוח. לכן מסכימה עם אמאנחל ודובוני שכתבו על היכולת להתמודד ואני הייתי מוסיפה - האמונה שלך בעצמך שתמצאי את הדרך להתמודד.
&nbsp
וזה גם נכון לגבי קשיים אחרים שעלולים לצוץ. לא לכל דבר אפשר להתכונן, אני לדוגמא עשיתי שינוי מהותי בחיי בתחום המקצועי, זה לא היה מתוכנן ולא היה קורה לפני היותי אמא ונבע משילוב של כמה גורמים וביניהם גם הרצון לעבוד בשעות סבירות. אפשר לראות בזה קושי, עבורי זו היתה מתנה, כי התחום שאני עוסקת בו היום הרבה יותר ממלא ומתאים למי שאני היום (עדיין אוהבת את הקודם ועוסקת בו בקטנה)
בקיצור מה שאני רוצה לומר זה שאי אפשר באמת להיערך, מעבר ללוגיסטי ולכלכלי כמובן, שזה די ברור מעצם הגידול לבד. הפחדים שלך מאוד מאוד מובנים וזה בעצם טבעו של כל שינוי והולדת ילד הוא שינוי ענק.
שיהיה בהצלחה

&nbsp

 

[אד י]

שתי תשובות

בהריון הראשון (והיחיד) - ממש לא העסיקה אותי האפשרות שיוולד ילד חולה. רציתי להיות אמא וזו הדרך היחידה שהייתה לי להיות אמא.
&nbsp
במחשבות על ילד שני - העסיקה אותי מאוד המחשבה על האפשרות שיהיה ילד חולה או ילד עם צרכים מיוחדים מורכבים. וזה חלק מהסיבות שאין לי עוד ילד.
&nbsp
בסופו של דבר הכל עניין של משאבים, משאבים רגשיים ומשאבים פיזיים וכלכליים.
אם יש לך מערך תמיכה רגשי, פיזי וכלכלי.
ואם את אדם חזק באופן טבעי.
אז תצליחי להתמודד עם כל מה שייקרה.
&nbsp
ואם את לא כל הנ"ל, אז כדאי שתנסי לאתר משאבים כאלו או שתשקלי טוב טוב את הבחירה הזאת.
&nbsp
&nbsp

 

[גינס וטריקו]

בקיץ האחרון בני אובחן כילד עם צרכים מיוחדים

לא צפיתי זאת
לא תכננתי שזה מה שיקרה
לא רציתי ועדיין לא רוצה את הלקות של בני
זה שינה לגמרי את מהלך העניינים אם ביום יום ובמחשבות לעתיד
מה שיכולה להגיד שיצאה ממני הלביאה שתמיד הייתה אבל כעת הראתה נוכחות על מנת לממש את זכויותיו של בני. מה שרוצה להגיד שיש לקויות/מחלות שלא ניתן להערך אליהן ולא תמיד תוכלי לדעת איך תהיה ההתמודדות שלך ברגע האמת. כן חשוב לפתח קשרים בקהילה ורשת תמיכה. אני נמצאת בקבוצה של אימהות חד הוריות (יחידנית וחד הוריות) ואנחנו כמו שבט קטן תומך זו בזו אם בשמירה על ילדים אחת של השניה ארוחות שישי וחג חוגגות ימי הולדת לילדים ביחד ותמיכה רגשית...כמי שאין לה משפחה תומכת חשוב למצוא את השבט שלך

 

[מרגנית2]

אוי! בגלל זה נעלמת לנו?

מצטערת לשמוע. אבל גם שמחה לקרא על ההתמודדות שלך. בהחלט לביאה. נשמע נהדר היחד של הקבוצה שלך.
מקווה שהטיפולים יעזרו. מכירה מקרה של ילד שאובחן על הספקטרום ובימים אלה מתגייס לצבא כחייל רגיל. המון סבלנות והשקעה.
חיבוק גדול

 

[גינס וטריקו]

תודה

 

[אמאנחל]

ברוכה השווה

ממש מצטערת לשמוע על הלקות של הבן, בטח לא קל.
הקבוצה שלכן נשמעת נהדרת, איזה יופי.

 

[jiminit2]

טוב לשמוע ממך

 

[ינקינטונה 2]

שברת לי את לב אפשר להציע לך עזרה?

 

[גינס וטריקו]

תודה אבל למה נשבר לבך? לכולנו יש שק על הגב או קושי איתו

אנו מתמודדים. הודעתי לא באה להנמיך אלא ההיפך להראות את האפשרות להצליח להסתדר לראות את הטוב, את ההצלחות, להוציא מתוכנו לוחמות למען ילדינו. כפי שכתבתי יש לי שבט חזק איתי, יזמתי והקמתי בעירי קבוצת אימהות יחידניות שנפגשת בקביעות אחת לשבוע במקום מסודר, פתחתי קבוצת פייסבוק להורים לילדים עם צרכים מיוחדים...יש ימים פחות טובים זה נכון אבל הטובים גוברים עליהם...באמת אין צורך בשבירת לב ממקום כזה קשה לקבל עזרה כי כעת אני חומלת אותך
חג אורים שמח...

 

[ינקינטונה 2]

או-קי. מקבלת אני מחבבת אותך וירטואלית ומכאן זה נובע.

אבל התעשתי ושאלתי איך אפשר לעזור, נכון?

ומכיוון שלא הייתי כאן שנים אותך אני זוכרת היטב.
וכאמור, תמיד היתה לך פינה חמה אצלי בלב

 

[גינס וטריקו]

בחזרה

 

[אמבי]

אין עליך ג'ינס! כל הכבוד על האופן בו את רואה את הדברים

ומתנהלת. זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך ולבנך.
חג שמח לכם והרבה אור!

 

[אמא לבונבון 1]

ברוכה השווה

שולחת לך חיבוקים וחיזוקים ובטוחה שאת כאמא לביאה עומדת ותעמדי על הזכויות של בנך. אני לא יודעת במה אובחן אבל רוצה לומר שחברה שלי שבנה מאובחן על הספקטרום סיים בגרויות והתנדב לפני חודש לצבא ומשרת בגאווה שמחה לשמוע שיש לך תמיכה בקהילה - זה תמיד עוזר. המון בהצלחה לך ולבנך