סיפורנו הארוך.... מאוד....
אני בהחלט יודעת על מה את מדברת. קראתי את מה ששמש קטנה כתבה לך, וזה נשמע לי מאד מאד נכון. חבל שלא עשינו כמו שהיא כתבה, אולי הרבה מאמץ היה נחסך לנו. הבן שלי (בן 3 וכמעט חודשיים) גמול פיפי חודשים ארוכים, וגם קקי הוא שולט לפחות שנה, אבל לא הסכים בשום אופן לעשות קקי בשום צורה אחרת חוץ מבחיתול. אצלו באופן טבעי יש כ-5 יציאות ביום (או יותר). הוא היה מבקש חיתול לעשות קקי, שמנו לו, היה עושה, הורדנו לו. בגן משום מה הוא לא היה מבקש אף פעם (אולי לא הרגיש נוח?) ולכן איך שחזר מהגן היה מבקש חיתול לקקי. למען האמת אצלינו שום דבר לא עזר. ניסינו לא להתייחס, אבל הרגשתי שזה לא יעזור. אני הרגשתי שהוא חש פחד עצום להוציא קקי מחוץ לחיתול. וכתוצאה מכך - גם לא האמין ביכולתו לעשות את זה. פחד עצום, למה הכוונה: למשל, לפני מספר חודשים היינו בחדר-אוכל במלון והוא ביקש לעשות קקי. לא היה לי חיתול זמין (היה לי בחדר, לא הבאתי לחדר אוכל) ואמרתי לו שנלך לשירותים של חדר האוכל. חשבתי שאני מצליחה "לסדר" אותו... הוא היה מאוד לחוץ אבל חשבתי שיהיה בסדר. הושבתי אותו על השירותים ובאמת יצא קצת קקי אבל הוא נכנס לכזו הסטריה וישר קפץ ונעמד ובכה נורא ממש בהסטריה. מרוב ההסטריה כל שאר הקקי יצא לו על הרגליים ועד היום הוא מדבר על המקרה הזה... למשל, שאם היית שואלת אותו איפה אפשר לעשות קקי הוא היה אומר לך "רק בחיתול. ואם ייצא לי בשירותים - אני מייד יחזיר את הקקי לתוך הטוסיק! במלון יצא לי קקי בשירותים ואני לא רציתי!!". ככה עברנו עוד איזה חודשיים, בלי להזכיר את הנושא בכלל. כל פעם שאמר שיש לו קקי, הייתי שואלת איפה הוא רוצה לעשות אותו, היה עונה בחיתול, הבאתי לו חיתול. העניין הוא שהוא גם היה עושה את הקקי בעמידה (תוך הישענות קדימה), וכל הסיטואציה של "לשבת" לא היתה רגילה עבורו. בשלב מסוים התחלתי לנסות לפתות אותו. הצעתי לו לשבת עם חיתול על האסלה, על הסיר, לא רצה. הבטחתי פרס אם הוא יצליח, אבל שום דבר לא שכנע אותו. הפעלתי פה ושם לחץ (אמא תעזור לך, נשב ונשמע סיפור, בסוף תקבל קרטיב...) ולא רק שזה לא עזר, אלא הוא התחיל לעשות פיפי בכוונה במכנסיים. שוב עזבנו את כל הנושא וחזרנו לשגרה הרגילה. אחרי כמה שבועות שוב ניסיתי לפתות אותו, ולקחתי דובי מסויים כאילו הוא מדבר איתו, ואז היה יותר שיתוף פעולה, והוא היה מספר לדובי שהוא לא יצליח לעשות בשירותים... ושהוא מנסה והוא לא יכול. היה מבקש שאני אעזור לו וכו. היה יושב שעות על האסלה ולא מצליח, היה מרגיש שהוא כבר חייב אבל לא הצליח "לשחרר" והיה נכנס למצוקה ומבקש חיתול. שוב עזבתי את כל הנושא. באחת השבתות כששאלתי אותו איפה הוא רוצה לעשות, אולי הוא רוצה לנסות בשירותים ולמרבה ההפתעה הוא אמר שכן! אז ישבנו בשירותים ואכן הוא עשה! אבל הוא כ"כ נבהל מזה, ולא היה שמח בכלל. בפעם שאחריה הוא שוב ניסה, אבל באמצע הקקי עצר את עצמו וביקש חיתול... אח"כ כבר לא רצה יותר לנסות. ושוב היה מדבר על כך שהוא לא יכול בשירותים והוא יכול רק בחיתול... שוב עזבנו את הנושא... לפני כ-3 שבועות הוא שוב הסכים לנסות בשירותים, והצליח לו. והוא שמח! היה מאד גאה. מאז הצליח עוד כמה פעמים, בכל פעם כזו הבאנו לו פרס. וכמובן גם הדבקנו מדבקה על לוח שציירנו עליו שירותים, וכל הטקס. ככה במשך כ-4-5 ימים. (אגב, באחד הימים באותו שבוע היינו אצל סבתא, הוא אמר שיש לו קקי. אמרתי לו שנלך לשירותים והוא אמר לי שהוא רוצה בחיתול. הייתי בשוק כי לא הבנתי מה קרה מאיפה זה בא לו, אחרי שכבר כמה ימים הוא עושה כ"כ יפה בשירותים, ואז קלטתי שהוא פשוט בודק אותי... אמרתי לו שאין בעיה, אני מביאה לו חיתול. אבל על קקי בחיתול לא מקבלים מדבקה ופרס, רק על קקי בשירותים. ואז הוא אמר שהוא רוצה בשירותים... ואכן עשה). כבר שבועיים הוא הולך מיוזמתו לשירותים כשיש לו קקי, מסדר לבד את הישבנון, ורק קורא לנו כשהוא מסיים. לא להאמין שחודש שעבר הוא עוד היה עושה בחיתול באמצע הסלון... לדעתי נהגנו שלא בחכמה עם כל הנושא הזה. נכון שהיה לו פחד אמיתי, אבל במקום לעזור לו להתמודד באמת עם הפחד הזה, ניסינו "לעקוף אותו" ו"לעזור", וזה רק עוד יותר הוריד לו את הביטחון ביכולתו. השיטה של "שמש קטנה" נשמעת לי אחלה עצה שבעולם. בתחושתי, אם היינו אומרים לו שיעשה בחיתול אבל בחדר השירותים, הוא בטוח לא היה אוהב את זה, וגם מנסה להתנגד, אבל סה"כ זה לגיטימי לבקש דבר כזה והוא היה מבין את החשיבות. אחרי כמה ימים של לעשות קקי בחדר השירותים, אולי היה מסכים יותר לנסות לעשות על האסלה עם החיתול. גם כי הוא כבר בתוך ההתמודדות, וגם כי זה כבר לא "במקום בסלון" אלא "במקום סתם בחדר השירותים".... ואחרי כמה ימים של הצלחה כזו, גם המעבר ללעשות ממש לתוך האסלה נראה טבעי, והמשך של הדבר הקודם. אה, ואם זה באמת נפוץ אצל ילדים מאוד אינטליגנטיים... אז יש לנו במה להתנחם
שיהיה בהצלחה!!