רוצה להתייעץ

[לאקשמי]

רוצה להתייעץ

בתי בת שנתיים וקצת, ילדה מקסימה וחברותית. רציתי להתייעץ בקשר להתנהגות מסויימת שלה. לפעמים אני מבקשת ממנה משהו, או לחילופין, אוסרת עליה משהו והיא עונה לי בטון תקיף - "לא רוצה" אז אני מסבירה ומבקשת שוב והיא שוב עונה באותה צורה. ולא משנה מה אגיד וכמה אהיה תקיפה, היא בשלה. איך אני יכולה לצאת מהמבוי הסתום הזה בסיטואציות כאלה בלי לפגוע בילדה ובטח בלי לפגוע בסמכות שלי כהורה?

 

[תרי קלינמן]

וזו עצתי לך...../images/Emo24.gif

שלום לך לאקשמי, לצורך ההתיחסות לשאלתך בואי נכנה את ההתנהגות המסוימת של בתך כ"התנהגות מפריעה".אז קודם כל חשוב להבין שכל התנהגות של ילד ואדם היא התנהגות מטרתית. לפי התאוריה האדלריאנית מטרת העל היא הצורך של האדם להיות שייך- דהינו להיות חלק מהמקום שהוא נמצא ולהרגיש בטוח. גם התנהגות מפריעה, היא התנהגות שיש לה מטרה חיובית. בתך, אינה מתכננת להפריע. ההתייחסות שלך לסיטואציה מעבירה לה את התחושה אם ההתנהגות שלה יעילה עבורה- עבור הצורך להרגיש שייכת. בהנחה שמה שאת מתארת זה דפוס שחוזר על עצמו ניתן לומר שבתך, בטעות וללא מודעות, מרגישה שדרך ביטוי המילים בטון תקיף"לא רוצה" היא מקבלת משמעות ותחושת ערך. אני מבינה שאת נמצאת בקונפליקט: מצד אחד הנך אם טובה וחשוב לך לא לפגוע בילדה, מצד שני אינך רוצה לפגוע בסמכות ההורית שלך. שאלתי אלייך: כשהסיטואציה מתרחשת כיצד את מרגישה??? האם תשושה?, האם מתוסכלת? האם חסרת אונים? אשמח לקבל את תשובתך ולהמשיך להתייחס. ניתן בהחלט לצאת ממעגל זה. תרי

 

[לאקשמי]

שלום תרי

קודם כל אני מרגישה תסכול, וחוסר אונים מאחר ואני מוצאת את עצמי חסרת "כלים" להתמודדות. בדר"כ אני מתעלמת (לעיתים אני מתעקשת). הדבר הבא שמפריע לי הוא, טון הדברים (במיוחד אם יש סביבי אנשים). אני יודעת שזה אמור להיות פחות חשוב, אבל ההרגשה שלי בסיטואציות האלו היא מבוכה.

 

[תרי קלינמן]

הי לאקשמי../images/Emo24.gif

הנך מתארת מצב של הרגשת חוסר אונים ותסכול כשהדבר מתרחש. בד"כ הורים מרגישים כך כאשר מתפתחים סביב הסיטואציה מאבקי כוח. בתך, מפתחת מאבק כוח מתוך הצורך לתחושת ערך. יתכן, שבתפיסה ההורית שלך בתך צריכה להיות ממושמעת ולעשות את מה שאת אומרת. כאן חשוב להבין שבעצם היא אינה פועלת נגדך אלא בעדה. בתך בטעות חושבת:"יש לי ערך כאשר אני שולטת או מחליטה. כנראה שהיא ילדה חזקה והחוכמה היא לנתב זאת לאפיקים חיוביים. חשוב לאפשר לה לתרום ולהועיל בבית ולהראות לה ולהדגיש את יכולתה כשהיא עושה זאת.הכל בהתאם לגיל כמובן. חשוב לא לדבר אליה בטון מצווה אך יחד עם זאת אפשר בהחלט לומר: "אצלנו בבית מתנהגים בכבוד אחד לשני". בנוסף, כשאת מבקשת ממנה משהו לעשות תציעי לה מספר אלטרנטיבות-לא הרבה 2-3- ותאפשרי לה לבחור. היכולת לבחור נותנת לילד הרבה תחושה של משמעות חשוב לשתף אותה בדברים שאת חווה, להתייעץ אתה ולבקש ממנה עזרה. כל אלה יתנו לה תחושה שזקוקים לה, שהיא חשובה, נחוצה ויכולה. והכי חשוב זה לעודד באותם מקרים . קחי בחשבון שזה תהליך. מדבר אלייך??? מוכנה לנסות??? תרי

 

[לאקשמי]

היי שוב

אז ככה, בבית אנחנו מאוד מאוד משתפים אותה ומאפשרים לה לתרום ובטח ובטח נותנים לה תחושה של משמעות, כמו שכתבת. אני מאוד מאמינה בשיתוף, בביחד ובמתן כבוד אחד לשני. לכן אני בבעיה במצבים כאלה. מצד אחד ישנו הרצון שלה ומצד שני הרצונות שלנו כהורים. מאחר והיא עדיין ילדה רמת הבנתה מוגבלת לגילה ולעולמה ולכן הייתי רוצה הצעות כיצד יתן לפתור מצבים כאלה בדרך נוחה. אז כמו שהצעת, לתת לה אלטרנטיבות - את זה אנחנו בדר"כ עושים. אני אתן לך דוגמא למשהו שנתקלנו בו אתמול - היינו אצל קרובים, היא רצתה לפתוח את המקרר. אני לא הסכמתי, במקרה אצל הקרובים האלה אנחנו מרגישים בנוח והרגשתי נוח לומר לה שאני לא מסכימה לפתוח את המקרר. וביקשתי ממנה לבוא. היא כמובן לא רצתה. אז ניגשתי ואמרתי לה שאני לא מרשה מאחר והמקרר לא שלנו ושזה לא מנומס. היא חזרה בקול תקיף "לא רוצה", ניסיתי להפנות את תשומת לבה למשחק אך היא התעקשה שהיא רוצה לפתוח את המקרר. לקחתי אותה והיא החלה לבכות. עצם הסיטואציה הביך אותי. לי חשוב שהיא תדע שלא פותחים מקררים בבתים אחרים. במקרה היינו אצל משפחה. אבל ישנם אנשים שזה יכול להפריע להם... אני מנסה למצוא דרך להעביר לה דברים בדרך שהיא תבין. יש לך רעיונות.

 

[neoM]

מדוע זה הביך אותך?

סיפורון - הייתי עם בני בן השלוש בברית-מילה. ישבנו סביב לשולחן עם עוד אנשים ממקום עבודתי, כולל הבוסית שלי, סגניתה וכו´. ביקשתי ממנו דבר-מה, והתגובה שלו היתה לקרוא לי בשם, שאמור היה להביך אותי. אז נבוכותי, זה כן. אבל לא עשיתי ענין מזה בזמן האירוע עצמו(למרות שלו האדמה היתה פוערת פיה הייתי קןפץ פנימה). אמרתי לו בשקט שזה לא מקובל עלי, וחזרתי להתעניין בשיחה סביב השולחן. כשחזרנו הביתה דיברתי אתו על זה, הסברתי לו מדוע זה הביך אותי, ומדוע אני מצפה שלא ידבר אלי בצורה כזאת. הוספתי גם, שאם במצב דומה בעתיד יתנהג בצורה כזאת, לא אקח אותו יותר. לא התענינתי בצרכים שלו, ולא נתתי לו מקום לבטא אותם. גיליתי אגב, שכאשר ילדים קטנים מתנהגים "לא בסדר" הסביבה נוטה או "לרחם" עלינו מתוך הזדהות, או להתחיל לתת עצות במכביר וללא סוף. אני , אישית, למדתי להתעלם מתגובות אלה.

 

[תרי קלינמן]

לאקשמי, באותן מקומות../images/Emo24.gif

שהתנהגותה פוגעת בערך שלך עליך להסביר לה את הערך בתקיפות אדיבה. אם עבורך :"לא לפתוח מקרר בבתים של אחרים" זה ערך עלייך לתווך את הערך ולומר אותו לבתך. עלייך לומר מפורשות:"אנו לא פותחים מקררים בביתם של אחרים". חשוב לחזור על כך ולפני שמבקרים במשפחה אחרת להצהיר שוב על הענין, אם הביקור הוא במשפחה כזו שהנך יכולה להרשות לעצמך לקום וללכת במידה והדבר נעשה, חשוב לומר לה בצורה ענינית שבמידה והיא תפתח את המקרר את לא תרגישי נעים ולכן תאלצו ללכת ולבוא בפעם אחרת. הכי חשוב זה לקיים ולכן לבחור מקום מתאים ליישום העינין. דבר נוסף: ילדים לפעמים בוכים!!! כנראה שזה חלק מהתפקיד שלהם!!! אינך צריכה לחוש רגשות אשמה כשהיא בוכה.זכרי שילדים קולטים כל צליל כל נימה של מסר מילולי ולא מילולי שלנו והיא בטוח מבינה מה הבכי שלה עושה לך. נראה לך??? תרי

 

[fortune]

ניסית לבחור סיטואציה מבוקרת בה

את "מביכה " אותה באמרך "לא רוצה" בטון שלה, על משהו שחשוב לה? מבוקרת - מתוכננת מראש, מבויימת. לאחר מכן, בדרך כלל שעות אחרי, יושבים במיטה יחד ושואלים אותה איך הרגישה, ולאט לאט מכניסים את "אל תעשה לחברך..."