רוצה לישון ולא לקום יותר!

[שבלולית בדיכאון]

רוצה לישון ולא לקום יותר!

הדיכאון לא יעבור לי בחיים, כי הוא עמיד ולא מגיב לשום סוג של טיפול או תרופה
החיים רק זורקים עלי עוד ועוד קשיים, נכון שכל פעם "בקטנה" אבל זה מצטבר להר ענק ואני כבר לא יכולה יותר!!!
אין לי שום דבר טוב לצפות לו
שום דבר לא מעניין אותי חוץ משינה
והמחשבות האובדניות לא עוזבות אותי.
הפסיכיאטרית שלי יודעת מזה, גם המשפחה.

טוב פרקתי...
(נא לא להזמין לי משטרה, זו לא הודעה אובדנית)

 

[Lady Stark]

מצב מוכר

מבינה אותך כל כך וגם אני נאבקת בשאלות על לחיות עם זה כל חיי.
רוצה לומר לך שדבר ראשון, את מוזמנת לדבר איתנו כאן יותר ולקבל תמיכה, וגם לתמוך באחרים.
לגבי הדיכאון העמיד - אני יודעת שכרגע זה לא נראה ככה, אבל ניתן להקל במידה רבה עליו. עד רמה של תפקוד גבוה יחסית ויכולת ליהנות מהנאות החיים.
אני ממליצה לך בחום לשים בצד את המחשבות על מתי זה יעבור ולמה זה לא עובר, כי הן שמות לך מקל בין הרגליים. תנסי לחסום את הדיון הפנימי הזה כשהוא עולה.
ובואי תנסי להתמקד בלהרגיש טוב יותר.
את הולכת לטיפול פסיכולוגי? כי אצלי הדיכאון לא הושפע לטובה מכדורים אלא רק מטיפול בשיחות. ובצורה ניכרת.

 

[שבלולית בדיכאון]

טיפול פסיכלוגי לא מתאים לכל אחד

בדיוק כמו שפרוזק לא מתאים לכל אחד.
בכל מקרה, כן ניסיתי את זה במשך כ 4 שנים, עד שגם הפסיכיאטרית (היא גם פסיכותרפיסתית) הסכימה איתי שזה לא מתאים לי.

אם הייתי יכולה לשלוט במחשבות, לשים אותן בצד מן הסתם לא הייתי בדיכאון. אין לי שום שליטה עלהמחשבות שלי.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

שבלולית

אחד הדברים החשובים בטיפול בדיכאון הוא לפרוק.
תדברי.
תתלונני.
תבכי.
תצעקי.
תילחמי.
אל תתני לזה להישאר לך במערכת כל כך הרבה זמן. לדבר על הדיכאון ועל הקשיים נותן כל כך הרבה הקלה. היתרון בטיפול פסיכולוגי זה שאת יכולה לדבר על הדברים האלו בסביבה מוגנת שלא שופטת אותך ואת לא צריכה לסנן את מה שאת מרגישה או חושבת.
אני מקווה שיום אחד תמצאי איזון תרופתי שיעזור לך. יש פה עוד אנשים שעדיין מחפשים את התרופה שתתאים להם. אני מתארת לעצמי שזה תהליך קשה ומייאש, מלא בתופעות לוואי לא כיפיות בכלל, אבל למצוא את האיזון ייקל עליך גם ויוריד לך קצת את אחוז המחשבות האובדניות.
אנחנו גם כאן בשבילך. אם את רוצה לכתוב פה או במסרים, לצעוק או לבכות, אנחנו נקשיב לך ולא נשפוט.
את לא לבד

 

[שבלולית בדיכאון]

זה לא מדוייק שאפשר לפרוק הכל

כי אז הפסיכיאטרית רוצה לדעת עד כמה רצינית הכוונה שלי להתאבד, ואני לא יכולה להגיד לה את האמת כי מבחינתי להיות מאושפזת זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי.

אין לי יותר מה לנסות מבחינת תרופות, 2 פסיכיאטרים הסכימו על זה.
ניסיתי בין 40-50 סוגי תרופות! במינונים שונים בשילובים שונים וכלום!
גם TMS ו ECT לא עזרו. אני פשוט מקרה אבוד.

ביומיים האחרונים אני פשוט מסממת את עצמי לדעת מרוב כדורים. לא יכולה לסבול את הערות, ומשום מה היום לא יכולה לישון למרות שאני מסטולית לגמרי.

אין לי בשביל מה להתעורר, פשוט אין!
אין שום דבר שאני רוצה מהחיים חוץ מלמות!

 

[מחבקת עצים סדרתית]

יקירתי

זה נשמע מתסכל, המצב שאת נמצאת בו. כן חשוב שתהיי כנה כמה שאת יכולה עם הפסיכיאטרית שלך, בשביל שהטיפול יהיה אפקטיבי ככל הניתן. יש גם הרבה דרכי טיפול אלטרנטיביות, שאולי יכולות להקל עלייך במקצת, להרגיע את המחשבות האובדניות ולתת לך רגיעה זמנית.
הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות למישהו - זה לאבד אדם קרוב אליו. ברגעים קשים כמו עכשיו, תחשבי על האנשים שתחסרי להם, המשפחה שלך והחברים הקרובים אליך. הדברים הקטנים שמשמחים אותך, רגעים של שמש בימים אפורים. אני יודעת שקל לומר את זה, אבל אל תוותרי על עצמך. מגיע לך לחיות.