רוצה לנשור מהתיכון...

[the legacy]

רוצה לנשור מהתיכון...

אוקיי... אני בן 16, בכיתה י"א... בתחילת השנה הגעתי לתיכון חדש, עזבתי את הקודם כי לא היה לי חברים שם ובכלל לא הסתדרתי עם המסגרת... חשבתי שבחדש יהיה לי יותר טוב, אבל טעיתי לגמרי. הרבה הרבה הרבה יותר גרוע שם! כבר הרבה זמן אני רוצה פשוט לנשור... נמאס לי מלהיות בבית ספר, נמאס לי להיכנס לשיעורים ולא להבין כלום, ונמאס לי לשבת לבד בהפסקות. ניסיתי הכל. ההורים שלי, כמו תמיד, בכלל לא תומכים בי ואומרים שאין סיכוי שאני נושר. ניסיתי להגיד להם שאני לא שם זין על מה שהם חושבים ושהם לא יחליטו בשבילי, אבל הם פשוט לא מקשיבים לי. אני מרגיש לגמרי לבד בעולם, ההורים שלי לא מבינים אותי ואף אחד לא מבין אותי. אני מרגיש סלידה עמוקה מהעולם הזה ומהחברה האנושית ואני אפילו שוקל התאבדות. אני יודע שלא כדאי וכל זה, ואני גם לא ממש רוצה את זה, אבל זה נראה כאילו זה הפתרון היחיד. מה עושים עם ההורים הדפוקים האלה ששונאים אותי?

 

[a n a 16]

...

אממ גמאני הייתי במצב שלך פעם, אני מבינה אותך. ההורים שלך לא שונאים אותך, פשוט לא מבינים אותך. רוצה אולי לדבר על זה בפרטי?

 

[goldy]

תעבור להקבצה נמוכה יותר

אים אתה ברגילה תרד לחלקית וכך הלאה.

 

[Natiii היחידה]

שמע,להתאבד זה לא כזה פתרון,

ההפך,אתה צריך ללמוד להתמודד בחיים כשאתה נמצא במצבים כאלה! החיים הם סוג של מבחן... זה גיל כזה שקורים דברים כאלה שאתה נמצא במצבים של "אין מצבי רוח","נמאס לי מהחיים האלה" "אפח'ד לא מבין אותי באמת". וזה ברור שההורים לא יתמכו בך כשאתה רוצה לעזוב ת'תיכון! והם(ההורים שלך)ממש לא שונאים אותך! ההפך הם רוצים שיהיה לך טוב בחיים בגלל זה הם לא רוצים שתעזוב ת'תיכון! בקיצור...עצה שלי... תמשיך בלימודים ת'משיך בחיים,התקופות האלה של המצבי רוח הם יעברו לך באיזשהו שלב... ואני מציעה לך לצאת יותר עם חברים ולבלות... מקווה שעזרתי ובהצלחה

 

[עפרה ד]

מה שכנראה קרה לך זה.. שעברת לתיכון אחר, אבל

לא שינית את מה שהפריע לך להצליח בתיכון הראשון, ולכן קשה לך מאוד גם במקום החדש. אנחנו טועים הרבה מאוד פעמים במחשבה ש"משנה מקום משנה מזל", וחושבים שהדברים יסתדרו מעצמם, וזה לא כך. אפשר לראות מההודעה שלך, שאתה די מיואש, אבל - לעזוב את התיכון זה ממש לא פתרון. אותם דברים שמקשים עליך עכשיו, "יפגשו" אותך גם במקומות אחרים. זה יכול להיות אחרת, לא בלי מאמץ אומנם, אבל זה בהחלט אפשרי. יש מישהו או משהו בעולם, ששווה שתשקיע בו, יותר מאשר בעצמך? נכון שלא? אז, תחליט שאתה משתמש בתיכון שלך כמו במעבדת ניסויים, כדי ללמוד להתגבר על הדברים שקשים לך. אל תהייה עסוק בהאם זה יצליח או לא.. הרי התכוונת ממילא לנשור. ולכן, תרשה לעצמך לא להצליח בהכל, אבל, ללמוד מכל התנסות משהו שיעזור לך להצליח בעתיד. למשל, בתחום הלימודי - תחשוב על דברים שיכולים לעזור לך להבין (דוגמאות: להקליט את השיעור ולהקשיב לו שוב - בבית, או לקרא את הפרק המתאים בספר לפני השיעור) , וככה - מתוך הנסיונות תלמד מהי הדרך שמתאימה לך ללמוד. ואותו דבר בתחום החברתי - תעשה נסיונות להתקרב לאנשים, ואל תבהל מחוסר הצלחה, כי כל נסיון כזה נועד ללמד אותך מהי הדרך שנכונה לך ליצור קשרים. והכי חשוב - תחליט שאתה לא מוותר, כי אלו החיים שלך, ואתה שווה את ההשקעה הזו. מה דעתך?

 

[the black nick]

אני בדיוק במצב שלך, בהבדל אחד

שאני כבר בכיתה י"ב, וברוב טמטומי לא עזבתי את הבית ספר שלי, למרות שהיה לי סיוט שם. אצלי זה כבר לא שיקול, אני כבר החלטתי להתאבד. אם אתה מוכן לעשות עסקה, אני מוכן לתת לך את החיים שלי ובתמורה אתה תהרוג אותי.