רוצה לעבור.. מסקנות שכאלה מהחופש
אני ברגילה מיום ראשון, עד ראשון הקרוב.. (ואז חוזרים לגיהנום). יצא לי לחשוב, הרבה.. לשמוע דיעות, להקשיב לעצות.. ובעיקר להקשיב לעצמי.. להיות חופשיה קצת. אני לא רוצה להיות שם יותר, רע לי שם, אני מרגישה כבולה. מרגישה שאני נטחנת פיזית ונפשית (מי אמר צעירה ולא קיבל
) המפקד שלי נוראי, לא באמת איכפת לו מהחיילים שלו, ואני יודעת את זה בוודאות. הוא איים עלינו שאם נרצה לעבור הוא ידאג שנהיה אצל המפקדים הכי חרא שיש, שנלמד להעריך את הטוב.. (איזה טוב? רע לי
) נסיעה באוטובוס עכשיו גרמה לי להחליט שאני רוצה להגיש טופס 55, לעבור בסיס (ולא רק תפקיד, ענף כמו שהוא הציע לי..) אני לא רוצה להיות שם. מתיחסים אליי כאל שונה בגלל מי שאני.. המוסיקה, ההרגלים, התחביבים וכד'.. רואים אותי כהפראירית של כולם, שתשאר עד מאוחר, שתעשה את זה ופה ושם.. ורע לי, באמת שרע לי.. מי שכביכול נחשב ל"אחראי" אצלנו במשרד, בנאדם רדוד ומגעיל, הוא מצטייר בעיניי כליצן ולא יותר מזה. אני לא רוצה להשאר שם. למרות כל הפתורים שהסגן מפקד בסיס נתן לי, למרות כל ההקלות פה וההקלות שם.. אני מרגישה שאני בתוך חממה שאי אפשר לנשום בה. לשרת בבה"ד הזה, פשוט חונק אותי. אפילו שזה קרוב מאוד לבית, למרות היומיות (שאני חייבת אותן בגלל בעיות בבית, נפשיות, כלכליות ופיזיות).. אני אקח את הסיכון ואבקש העברה. אני לא רוצה להשאר שם רגע מיותר נוסף.
נמאס לי לחזור הביתה ולבכות, נמאס לי שאין לי עם מי לדבר שם, נמאס לי להיות עם המון אנשים סביבי אבל בכל זאת, להיות תמיד לבד..
אני ברגילה מיום ראשון, עד ראשון הקרוב.. (ואז חוזרים לגיהנום). יצא לי לחשוב, הרבה.. לשמוע דיעות, להקשיב לעצות.. ובעיקר להקשיב לעצמי.. להיות חופשיה קצת. אני לא רוצה להיות שם יותר, רע לי שם, אני מרגישה כבולה. מרגישה שאני נטחנת פיזית ונפשית (מי אמר צעירה ולא קיבל
