אני אספר לכם איך כרגע זה אצלי
הבנות בנות שנה ושבעה חודשים, היציאה לעבודה נראתה לי האופציה הטובה ביותר מכמה סיבות העיקרית נמאס לי, אני כבר שנה וחצי איתם בבית מספיק, אני צריכה לצאת לעבוד, להתאוורר, לאחרונה כבר התחלתי להיות עצבנית כי כבר נגמרה לי הסבלנות, אני אדם שרגיל לעבוד. הסיבה הכספית אינה באה בחשבון מכיוון ואני נאלצת לשלם מעל ל 5000 שקל עבור שלושת הילדים בקיבוץ, התאומות לבד עולות בגן הקיבוצי 4000 שקל, ולירון בגלל שקבלתי עבודה בגן די רחוק מהבית במקום לרשום אותו לצהרון החלטנו להכניס אותו לגן חובה בקיבוץ. כך שכסף מהעבודה לא יהיה לי. אבל סיפוק התאווררות כן וכן. מה שכן עכשיו סוף החופש, הבנות עדיין בבית ואני משלמת הון לבייביסיטר שתבוא להיות איתן כדי שהן תתנה לי קצת זמן לעבוד, כי ככה הן רוצות את כל תשומת הלב שלי ולא מוכנות לשחק לבד, ולא נותנות לי לעשות כלום. סיבה שלישית אני בהחלט רואה שהבנות כבר בגיל שהן כן זקוקות לחברה, כן זקוקות לגירויים חדשים, אני כן רואה שהמסגרת של הבית פשוט קטנה עליהן כבר, הן לא רוצות להיות בפינת משחק שסדרתי להן אפילו שיש בה הרבה גירויים, אני ממש רואה כמה ששקד שמחה ורצה לגן בשמחה כשאנחנו באים לשם לביקור, והיא מנסה לתקשר עם הילדים בכל דרך אפשרית. לדעתי בגיל הזה הן זקוקות לגן ומאבדות עניין בטיולים ובבית. זהו, לא קל לחזור לעבודה אבל אשמח לשמוע איך אצלכם? יעל