רוצה לפרוק סוד.

[שם ים]

רוצה לפרוק סוד.

חיה עם הסוד הזה יותר מידיי זמן. כועסת על עצמי. מרגישה איתו איום ונורא. סוד: הייתי במין קבוצה נחמדה כזו, של אנשים שנפגשים ומשוחחים על כל מיניי דברים. התאהבתי בגורו. והוא דיי לא רצה. בעצם, הנטייה הזו ל"התאהב" בדמות סמכותית...היא דיי נוראה. אני מנסה להתמודד עם כל מה שהנושא מכיל. מאוד קשה לי. ישנה גם הדחייה. העניין זה שלא התאהבתי בגורו כאדם, בעל חיים פרטיים. התאהבתי בחוזק שלו. ביכולת שלו לתת עצות. בתחושה שאפשר להתרפק עליו. בעצם, אולי מרוב שאני עייפה מלהשיא לעצמי עצות, אולי רציתי להתרפק על משהו שיותר חזק, שקצת אוכל לנוח. וואאווההוו מרגישה פורקן. דפוס שחוזר על עצמו. הדפוס הזה. אני יכולה להבין מהיכן הוא נובע. אך אני גם שופטת את עצמי על הכל. אני מרגישה כאדם נוראי. איך עשיתי דבר כזה. אני מרגישה מכוערת וחשופה לפניו. קצת קשה לי לחזור לקבוצה. ומצד שני, נראה לי שצריך להיות נכון כן לחזור אליה. כי בעצם לא התאהבתי בו. ובעצם צרך להתמודד עם זה. אך אני מרגישה חשופה בפניו. מרגישה מכוערת, ושכל הקבוצה מתעבת אותי על כך. למרות שאולי זה רק אני. דפוסי התנהגות. נוראיים. שם ים.

 

[באשר תלכי...]

תגובתי לי

שם ים. תמיד היית כל כך חזקה. סגרת את כל האפשרות לקבל אהבה. הרשית לעצמך לאהוב רק שם בים. בחלומות. במציאות לא. אני הסתתרתי. כי לא נתת לי אפשרות לצאת. כי פחדת שיכירו אותי. החבאת אותי. החבאת את האמת. נחבאת אל הכלים. זוהי אולי שיחתנו הראשונה על הדף. שיחה ראשונה ללא צעקות. מקווה שיהיו עוד כאלו. לפעמים צריך לכעוס. יש לך המון כעס עליי. וגם אני כועסת עלייך המון. אני כועסת עלייך על שהיית חזקה. ואת בטח כועסת על הרוך שיש בי. אולי זה המקום להיפגש. אולי. אוהבת אותך..באשר תלכי.

 

[נטע....]

מאוד התרגשתי לקרוא את זה

(((((((((שם ים)))))))))

 

[סהר-תמיכה]

שם ים יקרה

אז ככה את מרגישה. זה לא חטא, זה לא משהו שמעיד רעות עליך. את מתאהבת, כמו אנשים רבים אחרים, בדמויות סמכות. זה מכאיב, נכון, כי הוא בלתי מושג למעשה וגם אם מושג - באילו תנאים... לא ברור. האם את יכולה לקבל את זה שככה את כרגע? שאולי יום אחד זה כבר לא יזיז לך, המעמד של אדם אחר, שתתאהבי לפי קריטריונים אחרים. אבל כרגע את ככה.

 

[שם ים]

תראו עד כמה אני הפכפכה...ו

חייבת עזרה לפני נפילה נוספת. לא לדאוג..לא נפילה מהסוג הממוטט, אלא נפילה בבור שכבר נפלתי לתוכו אלפי פעמים קודם לכן. יצאתי מהקטע של הגורו..עדין יש המון שנאה וכעס על עצמי. חוזק. הוא שידר חוזק. היום התקשר אליי בן. והוא יתקשר שוב בשבת.. ואני כבר מתחילה להיכנס לסרטים של אהבה ומגורים וכל הרומנרומנטי הלוקק עם הסוף המגניב להחריד. והוא בסך הכל אמור רק להתקשר. הייתי בבור הזה. בלי קשר לפנטזיה, יש גם את הקטע של פחד. אם הוא רוצה רק ... ואני מזה פוחדת. שוב לפחד. אני פוחדת מבנים. פוחדת פחד איימים. אז בהתחלה אני אהיה קצת שתלטנית..ואח"כ אתמוטט.. ומגיעה לי אהבה. אבל איך אפשר לאהוב כשאתה שונא את עצמך??? אז איך אני לא נותנת לפחדים ולפנטזיות להשתלט עליי???

 

[סהר-תמיכה]

השתלטות הפחדים

ממה את פוחדת בעצם? שווה לבדוק לעומק. מפחדת להיחשף, לפתח רגש ואז יתברר שהוא בא רק לנצל? זה באמת כואב, פוגע. יש מקום לפחד. אבל אם את באה ממקום של אדם, לפני אפילו שאת אישה, אדם שבא להכיר אדם אחר. לפני הכל, לפני שיש בכלל סיטואציה של אפשרות לנצל. שבא לבחון מי עומד לפניו ואם הוא ראוי לרגשותיך. אדם שבא לברר ולתת לשני להרגיש שעכשיו הוא בראשיתה של תקופת מבחן ארוכה והדדית של האפשרות לקשר ביניכם בכלל. וכל זה ממקום של "מגיע לי לקבל יחס טוב, מכבד, אנושי ואני לא חייבת להתפשר". אולי אז תרגישי שאת מוגנת יותר ולא בגללו, אלא בגללך. כי את שם בשביל עצמך

.

 

[שם ים]

סהר יקרה...

שאלת שאלה חשובה. ממה אני פוחדת??? אין לי בעיה עם היחשפות...אולי זו הבעיה. יש בעיה אחרת,,,אני נחשפת, ואז מתחילה להרגיש חשופה ומתחילה להרגיש חלשה. מאוד לא מובנה לעצמי. אני תמיד הייתי עם פה גדול. תמיד חשפתי את עצמי והרשיתי לעצמי לבכות. במערכת יחסים, תמיד המערכות יחסים שלי התחילו בעצם מתוך כאב. ותמיד הייתי בהתחלה מאוד חזקה, אבל אח"כ דיי באה הנפילב. היום כשחזרתי מהעבודה... התחלתי לדמיין לעצמי סיפור, שבו אני מתעלפת באמצע הרחוב, ומציל אותי חבר לשעבר, שפוגש בי במקרה. דפוס הפנטזיות הזה דיי חוזר על עצמו. מצד אחד יש בי כוחות הישרדות עצומים. לא בא לי לפרט, אך תאמיני. ומצד שני יש בי את הצורך העצום להישען. ואני דיי כועסת על עצמי על כך. כשאני כאילו מאוהבת, גם אז אני כועסת על עצמי. יש בי המון כעס על עצמי. ובעצם לרוב קורה שאן אדבר על הכעס, יתברר שלא תמיד הוא באמת עליי. אך על עצמי קל לי יותר לכעוס. כי אני יודעת להאשים אותי טוב. גם לפרגן. אני נותנת לעצמי את כל האישורים. אולי בעצם עליתי על נקודה חשובה. אולי אני קצת עייפה מלאשר לעצמי, וזקוקה לפרגון בחיי, אבל אז אני כועסת על עצמי, כי למה אני צריכה שיפרגנו לי, אני צריכה לדעת לאהוב אותי, ולפרגן לעצמי. אז הכל קצת בקונפליקט. אפילו בכתיבה שלי כאן, אני זקוקה לאישור. אני זקוקה לחום הזה. אבל פוחדת להתמכר לו, ולפתח תלות. ואז אני אשנא את עצמי כי אעסיק את עצמי באיך אתם רואים אותי. אז אני דיי חכמה כדי לדעת את כל הדפקטים בי. אך הדברים לא ממש מחוברים לכדי עשייה. אינטילגנציה שיכלית וריגשית שקצת בברוגז אחד מהשני. דיברת על קשר עם בנים. אצלי זה עדין בנים. למרות שכבר עברתי את הגיל שאפשר להתחיל. מגיע לי לקבל יחס טוב. כן את זה אני יודעת, וגם אני דיי מקבלת יחס טוב. אך יש את הפחד...ואחרי המגע יש את ההיחשפות...ואז אני חשה ערומה. נראה לי שדיי להיום. תודה לך על החום שאת משדרת מבעד לשורות. שם ים.