רוצה לפרוק

roaic

New member
רוצה לפרוק

אני יודע שאני כבר לא ילד קטן (אני בן 28),עצמאי עובד --יש לי משפחה ואחים מדהימים. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת....מאז שאני זוכר את עצמי. לפני 5 ימים אבא שלי בן ה 62 הודיע לי שהוא חולה בסרטן הערמונית. מאז אני בקושי אוכל,שותה ויש לי ירידה במצב רוח בצורה מדהימה. אני ,חלילה, לא מראה לו או לאמא שלי את זה...אבל כשאני לבד (אני לא גר עם ההורים)........אני פשוט מדוכא. אבי יצטרך לעבור ניתוח להסרת הגידול. יש עוד כל מיני בדיקות שהוא יצטרך לעבור בימים הקרובים (שתן,דם,מיפוי עצמות וכו'),כדי להבין באיזה דרגה הסרטן נמצא. כרגע הוא בסדר,אבל ניכר על פניו שהוא מודאג מאוד.(למרות שבחיים אבא שלי לא הראה לי שהוא מפחד או שיש איזשהי בעיה שהוא לא יכול לפתור) אני מאוד קשור אליו. איך אני ממשיך מכאן?? הימים לא עוברים לי.........אני מחכה כבר שיגיעו התוצאות---לא יודע מה הן בעצם אמורות להגיד. מה זה סרטן? מה זה סרטן הערמונית? אצלינו במשפחה לא נתקלנו מעולם במקרים של מחלות מהסוג הזה-------אבל לצערי היום גם אנחנו חלק מתוכה. אני יודע שאני כבר לא ילד קטן אבל..זה מבאס זה מדכא זה מפחיד זה מדאיג מבחור עם חוש הומור ועם אנרגיה ממש טובה ומאמינה...הפכתי לשבר כלי...וזה עוד בכלל לפני שאני יודע מה התוצאות. אבל כנראה שכבר אבא שלי לא יחזור להיות אף פעם מה שהיה לפני שנודע לי שהוא חולה בסרטן הערמונית. נכון?? אני חס וחלילה לא רוצה לחשוב שאני מאבד אותו. :( עכשיו אני יודע שזה לא פורום פסיכולוגי--אבל אני מאוד מחובר לכל הנושא של רוחניות,תיקשור ומיסטיקה. אני גם הרבה קורא בפורום הזה,ולא ממש מגיב. ( כמו בפורומים אחרים של רוחניות) אז חשבתי בכל זאת לנסות ולפרוק את זה כאן,בתקווה שתגידו לי איך אני יכול לעבור את הימים ואת התקופה הקשה הזו? להבדיל ממני,אבא שלי לא מאמין בדברים האלה של רוחניות,תקשור,יישויות וכו'....הוא מאמין באלוהים ,בדת וזהו.(אני מניח שגם תיכף יירצו שאני אתפלל בבית כנסת וכל השטויות האלה שאני לא מאמין בהם בשיט. אבל אני אעשה את זה,כדי שלא יחשבו שאני חס וחלילה לא רוצה שאבא שלי יבריא!!!! אבל איך אני יכול לעשות עבודה עצמית שלי לבד...שתעזור לאבא שלי.? אני יודע שאם אבא שלי לא מאמין בזה,אז אי אפשר בכוח....כאילו הבן אדם עצמו צריך לרצות. אבא שלי כן מאמין באמונת אלוהים ..אבל אתם יודעים,לא כפי שאני מאמין. אני יכול לעשות עבודה רוחנית עם עצמי שתעזור לו??(אני יודע מחשבות חיוביות,להאמין ולדעת שהכל יעבור בשלום!!)--אבל מה עוד ניתן לעשות כדי שהסיוט הזה ייעלם. אני שבור האמת. תודה לכם ומצטער על האורך
 
הי, אני מקווה שאבא שלך יבריא

אני יודע שסרטן הערמונית זה דווקא סרטן שהסיכויים להבריא ממנו די טובים. במצב כזה קל לחשוב מחשבות מדכאות, ולפחד מהרע מכל. אבל חשוב להתרכז בחיובי. תנסה לבלות כמה שיותר זמן חיובי ושמח עם אבא שלך. אין דבר שמושך אנרגיית חיים כמו שמחת חיים. קח אותו לסרטים, צא איתו לטיולים, תעשה איתו כמה שיותר דברים שיגרמו לו להרגיש טוב, זה הדבר הכי טוב שתוכל לעשות למענו וגם למינך. בברכה שפי
 
טוב, קודם כל, חד משמעית, אתה לא יכול לעשות

שום דבר עם עצמך שיעזור לו. אתה יכול לעשות עם עצמך דברים שיעזרו לך. למשל, אני מאד ממליצה למצוא לך קבוצת תמיכה (באינטרנט, או בסביבה שלך) של חולי סרטן או משפחות של חולי סרטן. שם תוכל למצוא גם אינפורמציה וגם תמיכה רגשית הרבה יותר משמעותית ממה שתקבל מאנשים שלא נמצאים במעגל הזה.
אתה גם יכול לעשות דברים איתו שיעזרו לו. למשל כל הדברים ששפי הציע, אבל הכי חשוב, לשבת ולהקשיב לו
. במיוחד אם הוא אחד כזה שאף פעם לא מראה שהוא מפחד, תן לו אפשרות לבטא את עצמו ולשפוך את הלב. אתה צריך לתת לו להבין שאתה מספיק חזק בשביל לשאת גם את הפחדים שלו, ולא להפוך לשבר כלי, שהוא יצטרך לשאת על גבו גם את מצבי הרוח שלך בנוסף לבעיות שלו. זהו, מקווה שאבא שלך יבריא בקרוב ואתה תחזור להיות מלא שמחת חיים, חוש הומור ואנרגיה טובה.
 

roaic

New member
אבל איך עושים את זה?

את כותבת "אתה צריך לתת לו להבין שאתה מספיק חזק בשביל לשאת גם את הפחדים שלו, ולא להפוך לשבר כלי, שהוא יצטרך לשאת על גבו גם את מצבי הרוח שלך בנוסף לבעיות שלו" מצד אחד אני באמת רוצה להראות לו שאני חזק...אבל מצד שני אני לא רוצה ליצור אצלו את התחושה שהכל בסדר...והבשורה שהוא חולה סרטן לא ממש מזיזה לי. אני אסביר: אני טיפוס שדי לא מראה רגשות...ז"א,אני מאוד חם ואוהב אבל בדרכי שלי. כשאבי סיפר לי שהוא חולה סרטן ,לא בכיתי ..אבל הייתי די בהלם ...נישקתי אותו ואמרתי לו שיהיה בסדר...שהרבה יוצאים מזה....שהכל קטן עליו כי הוא טיפוס הכי חזק בעולם שאני מכיר וכו'. ז"א,ניסיתי להראות לו שאני אכן "חזק". אבל,כשחזרתי הביתה חשבתי שאולי לא נהגתי נכון? אולי אבא שלי ציפה שאני אקבל את זה "יותר קשה"? אולי הוא מעכשיו מצפה שכל יום אני ארים טלפון.? אולי הוא מעכשיו חי עם התחושות הכבדות שלו שעה שעה...ואני לא שם לידו? מצד שני,זה עוד לא ממש גמור או ידוע. הוא צריך לעבור בדיקות ורק אח"כ לקבוע ניתוח להסרה וכל הדברים האלה. אז,אני לא רוצה להפוך את המציאות פתאום...כאילו הוא כבר גוסס. אני לא רוצה שהשינוי בהתנהגות שלי פתאום תלחיץ אותו או תשדר לו "הנה,אני חולה בסרטן...פתאום הבן שלי מתקשר אלי כל יום ומגיע לבקר (למרות שאנחנו ביחסים טובים...אני מגיע לשבתות,מדבר מידי פעם....קופץ לפעמים לארוחות אחה"צ שיש לי הפסקה מהעבודה...ז"א אנחנו כן בקשר) אבל אני מצד אחד רוצה להיראות חזק ולהראות שהכל כרגיל...ומצד שני לא באמת הכל כרגיל (בטח שלא אצלו)===ואני לא רוצה להיראות כסוג של אנטיפת או סוג של אחד שאבא שלו קיבל את הבשורה המפחידה הזו...ואני ממש בשיגרת חיי כאילו כלום. אז איפה האיזון בין להיות חזק לידוו לשדר לו שהכל בסדר....ושצריך להמשיך את המציאות כרגיל כי אני בטוח שהוא יעבור את זה....לבין זה שזה לא ייראה כאילו אני לא לוקח מספיק ברצינות את החוויה הקשה הזו שנחתה על אבא שלי...וממשיך כאילו סיפרו לי שהשכן מלמעלה חולה בסרטן. את מבינה? אני לא רוצה להתחיל ולשנות עכשיו את ההתנהגות שלי. (לפחות לא בשלב הזה. ברור שהוא ייכנס לניתוח אז אני לא אעבוד..אני אשב מהבוקר שם...אני אדאג לו....אני אבוא לבקר כמה פעמים ביום וכו'. אבל מה עד אז? (שזה עוד שלושה שבועות לדעתי שעוברים כמו נצח)
 
אבל כפרה, לא הכל בסדר ולא הכל כרגיל. למה אתה

רוצה לשדר את זה? אולי הבדיקות יראו שהכל שפיר, אבל בינתיים אבא שלך מודאג מאד, וזה כבר אומר שמהו משובש. אז כן, אני הייתי אומרת שזו סיבה מצויינת להתחיל להתקשר אליו כל יום, רצוי בזמן שאתה פנוי לשיחה רצינית אם תתפתח כזו. ולא לשאול שאלות סתמיות כמו "מה שלומך?" אלא שאלות קונקרטיות, כמו "מה עשית היום?" או "מה תעשה היום?" או "מה עם הסתימה ההיא בביוב?" וכו'. לדעתי, אתה צריך לעודד אותו לדבר כמה שיותר, ואם אתה יכול למשוך את השיחה לרגשות שלו (בכל מיני דברים, לאו דווקא בקשר לסרטן) אז הכי טוב.
 

roaic

New member
אבל זה לא רק ילחיץ?

אני יודע שהכל לא כרגיל........ אבל אני לא רוצה להלחיץ את אבא שלי או לגרום לו להרגיש שנעכשיו אני מרחם עליו... אבא שלי היא טיפוס די סגור
 
כן, הבנתי שהוא די סגור.

האם זה חדש לך שהסרטן מתפתח יותר דווקא אצל אנשים סגורים, ששומרים הכל בבטן? חוץ מזה, אתה לא תלחיץ אותו. אני מבטיחה לך שהוא ישמח אם תדברו לעיתים קרובות.
 

ע ו פ ר ה

New member
רוצה להוסיף

קודם כל הפחד שלך הוא בהחלט ברור. אני עובדת פעם בשבוע במחלקה האונקולוגית. אחד הדברים שאני רואה שם כל פעם שאני מגיעה לשם, זה הרבה מאוד תקווה. אנשים חיים עם תקווה וזה מה שנותן להם כוח. לפי דעתי אתה כשאתה מרגיש דאגה או פחד, אתה יכול להעיזר בכדור של אור. תכניס לכדור צבע ורוד של אהבה. לתוך הכדור הדמיוני הזה אתה יכול להכניס את הפחדים שלך, את עצמך ואפילו את אבא שלך. אהבה זו תמיד אנרגיה טובה. לפני שאתה מכניס את הדמות של אביך לתוך הכדור תוסיף את המשפט: אם הוא רוצה ובזמן שמתאים לו. העיסוק בכדור האור מאוד מרגיע ומחבר לעשייה. באהבה עופרה
 

roaic

New member
אני חייב לשאול את השאלה הזו

אני קורא את כל מה שכתבו כאן אנשים יקרים....וכולי הבעת תודה מעומק הלב. אני מאוד מאמין באלוהים (לא בדת),אני מאמין באנרגיה,הילות,יישויות,עולם הבא,אני יודע שלא סתם באנו לכאן אני מאמין מאוד באינטואיציה,בתיקשורים וכו'.... אני גם יודע שחייבים לחשוב חיובי ואפילו לדבר לאלוהים (כל אחד מה שהוא מגדיר אלוהים וזה בסדר) זה דבר מבורך ועושה טוב לנשמה שלנו.עכשיו היו ואבי חולה..... היות ואבי חולה...אז אני בתור אחד שמאוד מאמין בדברים האלה (אבא שלי למשל מאמין באלוהים.הוא לא דתי או משהו אבל מסורתי)--אז אני כל לילה לפני שאני הולך לישון אני מדבר עם אלוהים שירפא את אבא שלי. בכל בוקר שאני קם אני מנסה לקום עם חיוך ולברך את היום שנקרה בדרכי. אני אפילו מדבר איתו לפעמים כשאני לבד....וחושב רק מחשבות חיוביות שכל זה יהיה מאחורינו בקרוב מאוד וכו' וכו' אבל השאלה שלי היא כזו: אם אבא שלי לא עושה את כל הדברים האלה...ז"א,הוא די לחוץ (למרות שאני תמיד אומר לו שיהיה רגוע ושהכל יהיה בסדר)...ואם הוא לא ממש קם בבוקר ואומר לאלוהים שירפא אותו ...או שהוא יותר מידי מבואס מכדי להתפלל או לדבר לאלוהים או דברים מהסוג הזה............אז בעצם יכול להיות שכל העבודה שלי היא לחינם?? ז"א,מה אני יכול לעשות? אני יכול לדבר ,לבקש,להתחנן לאלוהים..לחשוב מחשבות הכי חיוביות ואופטימיות שהכל יהיה בסדר והכל מאחורינו..אבל אם אבא שלי לא יעשה עבודה כזו גם (לא בגלל שהוא לא רוצה,חס וחלילה..אלא כי הוא מדוכא,יש לו קיבעון מחשבתי,הוא לא מאמין וכו' וכו')===אז אני סתם משחק עם עצמי? הרי אומרים שכל נשמה באה להגשים את המסע שלה,וככזה אל לנו להתערב בהחלטות שלה---אבל אני לא רוצה או יכול לעמוד מהצד ולא להרגיש שעשיתי הכל כדי שהכל יהיה בסדר?(אז בסדר,ההרגשה שלי תהיה שעשיתי משהו..אבל זה אפקטיבי בכלל אם הצד השני לא נוהג כמוני ולא מאמין כמוני שהכל בראש? אשמח לתשובה
 

ע ו פ ר ה

New member
קודם כל אני שולחת לך חיבוק לחיזוק

כשלומדים רייקי אחד הדברים הראשונים שלומדים, זה שאי אפשר לרפא אנשים שלא רוצים בכך. מה שאני מציעה לך זה שתמשיך לעשות מה שאתה עושה, אבל תוסיף משפט כזה: "אני מבקש את כל זה בתנאי שאבא שלי רוצה בזה ובזמן שמתאים לו". אני חושבת שזו הדרך הנכונה לפעול, גם אם לפי הסוד זה לא בדיוק מה שנאמר. כך אני הייתי פועלת. באהבה עופרה
 
למעלה