רוצה לפתוח דיון על 2 ספרים שקוראת (הם לא קשורים אחד לשני)

MTFNK

New member
רוצה לפתוח דיון על 2 ספרים שקוראת (הם לא קשורים אחד לשני)

אתחיל ואגיד שהמסר שקיבלתי היום מרותי ממש משקף את המצב. הבנתי שמשהו בחיים שלי לא עובד, משהו בדפוסי התנהגות, חשיבה, ובכלל בגישה לחיים. כתוצאה מכך אני מנסה לשנות את כל זה, זה ממש לא קל ואני מחפשת כלים כדי באמת להצליח לשנות את הדברים האלה.

הספר הראשון הוא ארבע ההסכמות - דון מיגל רואיס .
הסכם ראשון – שמרו על טוהר המילה, הסכם שני – אל תיקחו שום דבר באופן אישי, ההסכם השלישי – אל תניחו הנחות וההסכם הרביעי – עשו תמיד כמיטב יכולתכם. אני מוצאת את הרעיון מאוד מעניין ומדוייק אבל זה מאוד קשה, פתאום ככה לשנות דפוסי חשיבה/התנהגות ישנים רק מקריאה של הספר. גם ראיתי באיזשהו מקום שממליצים לקרוא אותו כמה פעמים כדי להטמיע בתוכנו את השינוי.
 

MTFNK

New member
הספר השני - החיים בין הגלגולים - ד"ר מייקל ניוטון

האמת שהמליצו לי על הספר מסע הנשמות ולא היה להם אותו בחנות אז קניתי את החיים בין הגלגולים של אותו מחבר. אני מוצאת אותו לא יותר מידי אינפורמטיבי, מאחר והוא מכיל הרבה מידע על איך לבצע היפנותרפיה על מנת לחזור לגלגולים קודמים ולחיים בין הגלגולים. מצד אחד הוא נותן את המידע, אבל מצד שני למי שאין רקע בהיפנוזה זה לא באמת מספק הדרכה איך לבצע את התהליך (ואני בספק אם למי שיש ידע בהיפנוזה המידע באמת מספק).
&nbsp
עברתם פעם שיחזור גילגולים? איך הדבר התבצע? עד כמה זה מרגיש אמין ולא דמיון?
 

רותי 11

New member
לגבי הספר הזה הוא מיועד למטפלים

מסע הנשמות ספר מעניין מאוד.
אני עברתי שחזור גלגולים? איך זה
מתבצע? זה תלוי בשיטה הרעיון
הכללי הוא בעצם להתחבר אל התתת
מוד ולשלוף משם את אותם זכרונות
למרות שכאשר נכנסים פנימה נכנסים
לחוויה. מרגישים אמין ולא "דמיון" כי
זה תהליך מאוד רגשי.
ולגבי דמיון זה לא המצאה ל משהו
דמיון בעצם זה החיבור שלנו אל התת מודע
אנחנו לא יכולים להמציא משהו שאנחנו לא מכירים
 

Nachmanides

New member
מה דעתך על המוות?

האם אתה סבור כי מוות פיסי אינו סוף מוחלט של הקיום של הפרט, וכי משהו מן הפרט, נשמה, שורד, ממשיך להתקיים ועשוי למצוא משכן בגוף חדש?
כי זה מה שהספר טוען.
ואם זה קרה למטופלי דר' מיכאל ניוטון, מדוע לא להניח כי זה קורה לכולנו?
מה המיוחד במטופלי דר' מיכאל ניוטון?
אם אנחנו recycled souls, או reborn souls - היכן הבטוי ל"אני" האינדיבידואלי שלנו.
אנסה לפרש את שאלתי באמצעות בדיחה.
עקרת בית השאירה קילוגרם בשר על שולחן המטבח ויצאה לרגע.
מששבה למטבח - נעלם הבשר.
היא פתחה בצעקות על המשרתת "היכן הבשר"?
המשרתת הצביעה על החתול, והעלתה השערה כי הוא טרף את הבשר.
תפסו שתיהן את החתול ושקלו אותו, ונמצא כי משקלו קילוגרם אחד.
"את רואה?" הריעה המשרתת, "הנה הבשר שנעלם".
"OK", הגיבה עקרת הבית, "אולם אם זה הבשר - היכן החתול?"

אני חוזר על שאלתי.
אם בגופנו השתכנה לה נשמה ממוחזרת - היכן נשמתנו?

לדעתי, דר' ניוטון הממולח זיהה צורך נפשי בנחמה אצל אנשים שאינם מסכימים עם המציאות הניצפית, כי המוות הפיסי הוא הסוף המוחלט של הפרט, והמציא עבורם מעשיה מתוקה ומנחמת כי משהו מהם הוא אלמותי וישרוד.
מכיוון שלאור המציאות הניצפית לא ניתן להכחיש חידלון פיסי לאחר המוות - התחכם ונסוג אל משהו שהוא טוען כי קיים, והוא העולם הלא פיסי, וביחס אליו הוא מציג טענות שאין בכוחו לאששן, אך גם אין בכוחנו להפריכן

לא נתקלתי במקרה אחד משכנע של גילגול נשמה

הנה מידע על ספרו מסע הנשמות, שים לב לתוכן הענינים, למן פרק רביעי מן הסוף ואילך:
Life Selection
Choosing a New Body
Preparation for Embarkation
Rebirth
כמו מה זה נשמע לך?
אתה צודק! זה נשמע כאילו אתה זומבי המשמש "דירה זמנית" למשהו נצחי, שאיננו אתה, המתגלגל מדור לדור בגופות בני אדם

אם זה מנחם אותך - שיבושם לך
אגב, הספר נמכר היטב.
קשה להתווכח עם קופה המצלצלת בעליזות בלא הרף, אולם זה רק מכיוון שקל עד כדי גיחוך לעבוד על הפתאים של העידן החדש...
 

Nachmanides

New member
האם את "חושדת" שהיו לך גלגולים קודמים, ומנסה לברר

"מי היית בעבר" ?
מה הביא אותך "לחשוד" כך ?
כאשר תשבי ב- session מול מטפל "משחזר גילגולים", ויספר לך "מה היית בעברך" - האם תחלוף במוחך מחשבה "איך אדע שאינו ממציא מעשיות מליבו?", או שתקבלי את דבריו ללא הרהור אחריהם ?
 

רותי 11

New member
לא פתאום ככה משנים

אבל מחדירים לאט לאט
כל פעם שעולה מחשבה שגויה
פשוט משנים אותה, אני אומרת
שצריך להיות שוטר של המחשבות שלך
והכי חשוב להוציא את המילה קשה
מהלכסיקון שלך כי זה עושה את הדברים
קשים יותר
 
אני לא יודעת אני שוקלת לפנות לבחורה הזו שתלמד אותי

להרגיש כאב בלי התנגדות.
אולי שער האושר עובר דרך שער הכאב...
כי אני לא יודעת להתמודד עם הרגשות האילו ובינתיים או שהדחקתי אותם מילדות והם הקפיאו אותי או
שכל פעם שהם עברו עלי חשבתי כעבור זמן מה למות עכב עודף שליליות. אז הסטתי את התשומת לב אני לא יודעת להתמודד עם שק שלילי
אז חשוב לדעת לכאוב ולדעת לפרק אותם בלי להתפרק
אני חושבת לפנות אליה חודש הבא לכבוד יום הולדתי.

http://connect2lead.mypages.co.il/pages/25578
כי יש אנשים שעושים עבודת חשיבה ומודעות מרחיקות לכת ובכל זאת הרגשות מכריעים אותם
או שמצטברת להם פסולת רגשית ורגשות משולים למים וכמו מים כשהם קופאים הם מתרחבים ותופסים יותר מקום
מאשר כשהם במצב נוזלי. יש המון סיפורים כאילו אז אולי צריך להתיידד עם השלילי ולדעת לעבוד איתו ואני לא יודעת
אני בקושי מזהה רגשות אני רק יודעת מהריברסינג למשל שכאשר עובר עלי גל קור אני מפחדת
 
חוץ מזה בתרבות המערב יש נטייה שלילית לדכא רגשות

ולקבור אותם עמוק בחול כי זה לא עומד בנורמה של לתפקד כמו כולם.
כי פתאום יש צרכים אחרים ומשהו סוטה מהמסלול המקובל. זה מפחיד אנשים והם חשים חסרי אונים כמו ילדים קטנים

לא מלמדים בחברה להתמודד עם רגשות מכנים אותם רגשות שליליים למרות שהם מפתח
שאנחנו לא יודעים לפתוח אותו. הנורמות וציפיות החברה יחד עם הדחקת הרגשות ותפקוד על אוטומט
מרחיקים אנשים מהמהות החיה והפועמת בתוכם אנשים מתרחקים מעצמם האמיתי וכבר לא יודעים מי הם
לא מזהים את הקליפות שנשארו בתור עצמם
אני חושבת שאם אנשים ילמדו להרגיש כאב ולהוציא את המתנה מהרגש ( השגר המסר שברגש), הם יחזרו
לעצמם ויקרבו את החלקים שהתרחקו מהם.
וגם אנחנו לא רובוטים
הגיע הזמן להפסיק לפחוד מביטויים שליליים של רגש או צחוק חסר מעצורים.
הגיע הזמן להרגיש הגיע הזמן ללמוד להתמודד בבגרות
מספיק לברוח מכל מה שמריח שלילי
 
שלום לך


השינוי הוא התוצאה/התוצר הסופי - הוא לא הדרך!
הדרך היא גילוי האני האמיתי - הכרה עצמית.
והמיקוד צריך להיות על גילוי ולא על שינוי -
השינוי כבר קורה מעצמו...
הקושי בלשנות דפוסי חשיבה/התנהגות נעוץ בכך,
שאותם דפוסי חשיבה/התנהגות מהווים לך עוגן איתן -
כלי מייצב מול תהפוכות החיים, מפני שאת מזדהה איתם (עם אותם הדפוסים).
ולוותר עליהם זה כמו לאבד אחיזה במציאות המוכרת והידועה מראש.
 
למעלה