רוצה לשמוע את דעתכם!!!!
שלום לכם. החלטתי לשאול סתם בשביל ההתעניינות שאלה די חשובה בשבילי. כמובן שהנושא רחב ועמוק מאוד אבל אין בכוונתי להאריך יותר מדי. אני אדם דתי (כך אני מגדיר את עצמי לפחות), שגדל כל חייו בחברה ה"דתית-לאומית" כביכול. בכל אופן, אחרי תהיות והתבוננות עמוקה ופנימית במהלך כל חיי עד כה וכמובן חיפושים שלעולם לא ייפסקו. הגעתי להשקפת עולם קצת אחרת ממה שהורגלתי בחברה בה גדלתי. אינני רוצה כרגע לפרט ולבטא את הלכי מחשבתי ותפיסתי כי הנושא רחב ועמוק לאין שיעור וגם אינני חושב שאני יכול לבטא אותו דרך המילים. בכל מקרה, כחלק מהחיפושים התמידיים שמתרחשים בתוכי הגעתי בין היתר לתובנה מסויימת שבה החלטתי כי אינני רוצה ללכת עם כיפה. נשמע לכם מוזר? נשמע לכם דבילי? נשמע לכם לא הגיוני? יכול להיות. אבל אינני כרגע דן בשאלה הזאת. איך הגעתי להחלטה הזאת ולמה, זה סיפור ארוך ומורכב. בגדול אומר, כי רק לאחרונה תפסתי כי ה"כיפה" שאליה הורגלתי לאורך כל חיי מהווה בסופו של דבר את הסממן החברתי המבדיל ביני לאחר. כאשר מקורה של ה"כיפה" הוא עניין החציצה שבין האדם לבורא כאשר האדם עוסק בדבר שבקדושה. כפי שאמרתי, הכיפה כיום מהווה סממן נטו. כלומר, לפי הכיפה ידעו לאיזו חברה אתה משתייך, חרדי, "דתי לאומי", "מתנחל", "ברסלב", "חפיפניק" ואין ספור קטגוריות. גם לפי גודל הכיפה ידעו כביכול באיזה רמה דתית אתה נמצא. אם אלך עם כיפה קטנה, כי אז אחשב כ"חפיפניק" כזה שמחפש את עצמו, ואם אלך עם כיפה יותר גדולה, כי אז אחשב ל"דוס" או "בייניש" כזה או אחר. בקיצור, הכל הכל איבד את המשמעות. כל העיקר נהפך לטפל והטפל נהפך לעיקר. כולנו בנויים מקיטלוגים וסממנים שכבר "עושים לנו את העבודה" ומראים מי אנחנו כביכול. אז כחלק מהאמת הפנימית שבי החלטתי כי למרות הכל אלחם. נכון שזה קשה. נכון שזה "מוזר" כביכול. אבל בתוך תוכי אני יודע כי הדבר לא אמור להיות קל. נכון שהאדם הממוצע שיראה אותי ברחוב יחשוב כי אני "חילוני". למה??? כי אני הולך בלי כיפה ביום יום. ונכון שעכשיו בשכונה יש לכולם על מה לדבר. ("ראיתם אותו? הוא כנראה חזר בשאלה"). אבל הכל בסופו של דבר יצר את ההיבדלות. את הריחוק בין האחד לשני. את ההפרדה בינינו. ל"חילונים" כביכול היהדות מסתכמת בסופו של דבר בסממנים או ב"אקטים" כאלה ואחרים. כמעמסה והסתגרות. במקום לראות את היופי והטוב שהיהדות הביאה לאנושות. אנחנו בתוכנו שכחנו את העיקר. את אותם היסודות שעליהם בנויה היהדות. את "ואהבת לרעך כמוך". את האהבה בין האחד לשני. את ההתחדשות והכמיהה למחר ששונה מהיום. את הקירוב האמיתי. לא בין "דתיים" ו"חילוניים", אלא בין אדם לאדם. הוא לא "דתי" והוא "חילוני" אלא כולם "דתיים". כולם עושים מעשים טובים במידה כזו או אחרת נכון? די. די להסתגרות ולעיוות שנוצרה בחברה של ימינו. כשאני אומר שאני אדם "דתי", ישר יחשבו כי אני שייך לחברה ה"דתית לאומית". אבל לא. זו רק חברה. זו לא חברה שמגדירה אם אני דתי או לא. אני "דתי". בכל אופן, גלשתי קצת מהשאלה המרכזית שאותה רציתי לשאול. ובכן, בהמשך לנושא שעליו דיברתי, כלומר על הסממנים המפרידים בינינו, אז כמובן אין שחור ולבן. ואני תוהה. אם העניין מגיע אל השלב שבו אני רוצה למצוא מישהי. לצאת עם מישהי. אז כמובן, מישהי שנראית כביכול כ"דתיה" ולצערי סגורה, אז נכון שהיא תראה אותי כ"לא דתי". גם לא אחפש מישהי כזאת. אבל נגיד שאני מחפש מישהי קצת שונה. אז כיום למשל, ישנן הרבה בנות "דתיות" כביכול שלא הולכות עם סממנים מקטלגים. זה מקובל יחסית כיום. אבל אצל הגבר ללכת בלי כיפה יראה כמוזר ושונה לחלוטין. (למרות שבמהלך חקירתי בנושא פגשתי ושוחחתי עם אנשים שונים וגיליתי שישנם אנשים שאינני מוזר בשבילם. אנשים שיש בינינו הרבה מן המשותף. וגם הגיעו במידה כזו או אחרת לתובנות ומסקנות דומות לשלי). אז שמחתי שישנם עוד אנשים אי שם שגם פותחים את מחשבתם ושכלם אל המשמעות והאמת שלהם. אז בסופו של דבר. איך הייתם רואים את העניין כאשר אני מנסה למצוא מישהי? כיצד אדע אם היא קרובה ליהדות כביכול או שהיא לא תראה בי "חילוני" או "לא דתי"??? זהו לבינתיים. בתודה מראש ובתקווה לעולם אחר אני
שלום לכם. החלטתי לשאול סתם בשביל ההתעניינות שאלה די חשובה בשבילי. כמובן שהנושא רחב ועמוק מאוד אבל אין בכוונתי להאריך יותר מדי. אני אדם דתי (כך אני מגדיר את עצמי לפחות), שגדל כל חייו בחברה ה"דתית-לאומית" כביכול. בכל אופן, אחרי תהיות והתבוננות עמוקה ופנימית במהלך כל חיי עד כה וכמובן חיפושים שלעולם לא ייפסקו. הגעתי להשקפת עולם קצת אחרת ממה שהורגלתי בחברה בה גדלתי. אינני רוצה כרגע לפרט ולבטא את הלכי מחשבתי ותפיסתי כי הנושא רחב ועמוק לאין שיעור וגם אינני חושב שאני יכול לבטא אותו דרך המילים. בכל מקרה, כחלק מהחיפושים התמידיים שמתרחשים בתוכי הגעתי בין היתר לתובנה מסויימת שבה החלטתי כי אינני רוצה ללכת עם כיפה. נשמע לכם מוזר? נשמע לכם דבילי? נשמע לכם לא הגיוני? יכול להיות. אבל אינני כרגע דן בשאלה הזאת. איך הגעתי להחלטה הזאת ולמה, זה סיפור ארוך ומורכב. בגדול אומר, כי רק לאחרונה תפסתי כי ה"כיפה" שאליה הורגלתי לאורך כל חיי מהווה בסופו של דבר את הסממן החברתי המבדיל ביני לאחר. כאשר מקורה של ה"כיפה" הוא עניין החציצה שבין האדם לבורא כאשר האדם עוסק בדבר שבקדושה. כפי שאמרתי, הכיפה כיום מהווה סממן נטו. כלומר, לפי הכיפה ידעו לאיזו חברה אתה משתייך, חרדי, "דתי לאומי", "מתנחל", "ברסלב", "חפיפניק" ואין ספור קטגוריות. גם לפי גודל הכיפה ידעו כביכול באיזה רמה דתית אתה נמצא. אם אלך עם כיפה קטנה, כי אז אחשב כ"חפיפניק" כזה שמחפש את עצמו, ואם אלך עם כיפה יותר גדולה, כי אז אחשב ל"דוס" או "בייניש" כזה או אחר. בקיצור, הכל הכל איבד את המשמעות. כל העיקר נהפך לטפל והטפל נהפך לעיקר. כולנו בנויים מקיטלוגים וסממנים שכבר "עושים לנו את העבודה" ומראים מי אנחנו כביכול. אז כחלק מהאמת הפנימית שבי החלטתי כי למרות הכל אלחם. נכון שזה קשה. נכון שזה "מוזר" כביכול. אבל בתוך תוכי אני יודע כי הדבר לא אמור להיות קל. נכון שהאדם הממוצע שיראה אותי ברחוב יחשוב כי אני "חילוני". למה??? כי אני הולך בלי כיפה ביום יום. ונכון שעכשיו בשכונה יש לכולם על מה לדבר. ("ראיתם אותו? הוא כנראה חזר בשאלה"). אבל הכל בסופו של דבר יצר את ההיבדלות. את הריחוק בין האחד לשני. את ההפרדה בינינו. ל"חילונים" כביכול היהדות מסתכמת בסופו של דבר בסממנים או ב"אקטים" כאלה ואחרים. כמעמסה והסתגרות. במקום לראות את היופי והטוב שהיהדות הביאה לאנושות. אנחנו בתוכנו שכחנו את העיקר. את אותם היסודות שעליהם בנויה היהדות. את "ואהבת לרעך כמוך". את האהבה בין האחד לשני. את ההתחדשות והכמיהה למחר ששונה מהיום. את הקירוב האמיתי. לא בין "דתיים" ו"חילוניים", אלא בין אדם לאדם. הוא לא "דתי" והוא "חילוני" אלא כולם "דתיים". כולם עושים מעשים טובים במידה כזו או אחרת נכון? די. די להסתגרות ולעיוות שנוצרה בחברה של ימינו. כשאני אומר שאני אדם "דתי", ישר יחשבו כי אני שייך לחברה ה"דתית לאומית". אבל לא. זו רק חברה. זו לא חברה שמגדירה אם אני דתי או לא. אני "דתי". בכל אופן, גלשתי קצת מהשאלה המרכזית שאותה רציתי לשאול. ובכן, בהמשך לנושא שעליו דיברתי, כלומר על הסממנים המפרידים בינינו, אז כמובן אין שחור ולבן. ואני תוהה. אם העניין מגיע אל השלב שבו אני רוצה למצוא מישהי. לצאת עם מישהי. אז כמובן, מישהי שנראית כביכול כ"דתיה" ולצערי סגורה, אז נכון שהיא תראה אותי כ"לא דתי". גם לא אחפש מישהי כזאת. אבל נגיד שאני מחפש מישהי קצת שונה. אז כיום למשל, ישנן הרבה בנות "דתיות" כביכול שלא הולכות עם סממנים מקטלגים. זה מקובל יחסית כיום. אבל אצל הגבר ללכת בלי כיפה יראה כמוזר ושונה לחלוטין. (למרות שבמהלך חקירתי בנושא פגשתי ושוחחתי עם אנשים שונים וגיליתי שישנם אנשים שאינני מוזר בשבילם. אנשים שיש בינינו הרבה מן המשותף. וגם הגיעו במידה כזו או אחרת לתובנות ומסקנות דומות לשלי). אז שמחתי שישנם עוד אנשים אי שם שגם פותחים את מחשבתם ושכלם אל המשמעות והאמת שלהם. אז בסופו של דבר. איך הייתם רואים את העניין כאשר אני מנסה למצוא מישהי? כיצד אדע אם היא קרובה ליהדות כביכול או שהיא לא תראה בי "חילוני" או "לא דתי"??? זהו לבינתיים. בתודה מראש ובתקווה לעולם אחר אני