רוצה לשתף אתכם...
(אמנם כתבתי את זה בפורום השכן - גרושים/גרושות - אבל פתאום הבנתי שזה יכול לדבר גם אל הנוכחים כאן, ובעצם, פה היה ה"בית" הראשון שלי בפורומים, אז - הנה זה) לכאורה - באמת שהכל עובד בסדר שנה אחרי הגט (שעבר בלי מלחמות מיותרות) שנתיים אחרי הפרידה (כולם כבר פחות או יותר רגילים למצב החדש) לילדים שלי יש אבא טוב: רואה אותם פעם-פעמיים בשבוע וכל סופשבוע שני גר קרוב משתדל לדבר איתם כמעט כל יום בטלפון גם לי יש X בסדר: אנחנו ביחסים תקינים הוא משלם מזונות באופן סדיר אבל - (בטח ניחשתם שיבוא ה"אבל"...) הלבד ואני לא מדברת כרגע על הלבד בזוגיות אני יודעת ומאמינה שפרק ב´ יגיע (או ג´? או ד´?) הלבד בהורות זה לכל החיים גם כשיגיע פרק ב´ הוא לא יהיה האבא שלהם הוא יהיה שותף שלי בכל מיני דברים, אבל לא בהורות ולכן הלבד שבהורות הוא באמת לכל החיים ההתלבטויות הקטנות (הפריחה הזו על הבטן שלו, זה כלום או שכדאי ללכת לרופאה?) ההתלבטויות הגדולות (באיזה מסגרת חינוכית לבחור? איך נסתדר עם מטפלת לשנה הבאה?) ההתמודדות היומיומית עם הקשיים שלהם, השמחות שלהם זה שאין עם מי לשבת שעות על גבי שעות ולדבר על הילדים שלך אני יודעת ומברכת גם על היתרונות שיש ב"לבד" הזה. אני היחידה שמחליטה על דברים אני לא צריכה להתחשב בדעתו של אחר לילדים יש סמכות אחת (עיקרית) שמכתיבה את אורח החיים בבית (מה שמונע מהם לפעמים את המניפולציה של ללכת לאמא, לקבל תשובה שלילית, ואז ללכת לאבא עם אותה בקשה... אבל אני מאמינה שבסך הכל זה יתרון) אבל לפעמים - זה לא "סתם" קשה. זה יותר זהו. שפכתי תודה שהקשבתם.....
(אמנם כתבתי את זה בפורום השכן - גרושים/גרושות - אבל פתאום הבנתי שזה יכול לדבר גם אל הנוכחים כאן, ובעצם, פה היה ה"בית" הראשון שלי בפורומים, אז - הנה זה) לכאורה - באמת שהכל עובד בסדר שנה אחרי הגט (שעבר בלי מלחמות מיותרות) שנתיים אחרי הפרידה (כולם כבר פחות או יותר רגילים למצב החדש) לילדים שלי יש אבא טוב: רואה אותם פעם-פעמיים בשבוע וכל סופשבוע שני גר קרוב משתדל לדבר איתם כמעט כל יום בטלפון גם לי יש X בסדר: אנחנו ביחסים תקינים הוא משלם מזונות באופן סדיר אבל - (בטח ניחשתם שיבוא ה"אבל"...) הלבד ואני לא מדברת כרגע על הלבד בזוגיות אני יודעת ומאמינה שפרק ב´ יגיע (או ג´? או ד´?) הלבד בהורות זה לכל החיים גם כשיגיע פרק ב´ הוא לא יהיה האבא שלהם הוא יהיה שותף שלי בכל מיני דברים, אבל לא בהורות ולכן הלבד שבהורות הוא באמת לכל החיים ההתלבטויות הקטנות (הפריחה הזו על הבטן שלו, זה כלום או שכדאי ללכת לרופאה?) ההתלבטויות הגדולות (באיזה מסגרת חינוכית לבחור? איך נסתדר עם מטפלת לשנה הבאה?) ההתמודדות היומיומית עם הקשיים שלהם, השמחות שלהם זה שאין עם מי לשבת שעות על גבי שעות ולדבר על הילדים שלך אני יודעת ומברכת גם על היתרונות שיש ב"לבד" הזה. אני היחידה שמחליטה על דברים אני לא צריכה להתחשב בדעתו של אחר לילדים יש סמכות אחת (עיקרית) שמכתיבה את אורח החיים בבית (מה שמונע מהם לפעמים את המניפולציה של ללכת לאמא, לקבל תשובה שלילית, ואז ללכת לאבא עם אותה בקשה... אבל אני מאמינה שבסך הכל זה יתרון) אבל לפעמים - זה לא "סתם" קשה. זה יותר זהו. שפכתי תודה שהקשבתם.....
