רוצה לשתף אתכן
היי בנות! שבוע טוב ומבורך, מלא חיוכים וחום! אני מרגישה צורך לשתף אתכן, מי מכן שלא מזדהה עם התחושות, תוכל לאמץ את דברי כעצה חברית לעתיד. אני אמא לשניים - בן 5וחצי ובת 3 וחצי, רווקה מן הסתם... ולא- לא היה לי קשר עם גבר מאז הלידה, כשילדתי התחייבתי כלפי עצמי להיות נטו של הילדים (ואני רואה בזה רק כיף, ולא איזו הקרבה) לפחות עד שיהיו עצמאיים והקטנה תגיע לגיל שנתיים- שלוש. למרות שהיו הצעות - פסלתי על הסף לפני שראיתי או בדקתי. ועכשיו, כשהייתי מוכנה לתת צ´אנס לקשר, מסתבר שאני מהווה "איום"! - אני עצמאית, חזקה, מצליחה להסתדר יפה, לא נזקקת לעזרת גברים - קודחת חורים בקירות לבד, מחליפה מנורות לבד, צובעת את הבית לבד ואפילו עושה את זה טוב יותר מכל גבר אחר, מה שגורם לי להראות בעיני הסביבה "אחלה גבר", ולא אחת דווקא הגבר שנראה לי פוטנציאלי אמר: אז למה את צריכה גבר? - את מסתדרת יפה מאד, או שנראה לו ממש תמוה ומפתיע שאני ודווקא אני מוטרדת מאיזה קמט חדש שגיליתי :"מה, אותך זה מטריד?!" כי אני הרי בכלל לא אשה - אשה אמורה להיות שברירית ונתמכת. וזה יוצר בעיה. אני מאד נשית ונראית לא רע, אך כששומעים על ההתמודדות - אחורה פנה... אני חושבת שעכשיו (מבחינתי ומבחינת גילאי הילדים) זה הזמן האידאלי לפתח קשר - הילדים בגיל שבו כל מי שנכנס מתקבל בחום ובאהבה, ישר קופצים עליו ומאמצים אותו אם זו הפעם הראשונה או העשירית שנכנס אלינו (בר שאל פעם את מתקין הכבלים אם הוא אבא שלו...). ובעוד שנים מעטות, זה יהיה כרוך במבחני קבלה שבוודאי יפסלו די מהר (ואני אדם אופטימי מטבעי...). אז מה אתן אומרות?... עוד מישהי נתקלה בזה? מחכה לתגובות... שרון אמא של שתי נשמות טהורות
היי בנות! שבוע טוב ומבורך, מלא חיוכים וחום! אני מרגישה צורך לשתף אתכן, מי מכן שלא מזדהה עם התחושות, תוכל לאמץ את דברי כעצה חברית לעתיד. אני אמא לשניים - בן 5וחצי ובת 3 וחצי, רווקה מן הסתם... ולא- לא היה לי קשר עם גבר מאז הלידה, כשילדתי התחייבתי כלפי עצמי להיות נטו של הילדים (ואני רואה בזה רק כיף, ולא איזו הקרבה) לפחות עד שיהיו עצמאיים והקטנה תגיע לגיל שנתיים- שלוש. למרות שהיו הצעות - פסלתי על הסף לפני שראיתי או בדקתי. ועכשיו, כשהייתי מוכנה לתת צ´אנס לקשר, מסתבר שאני מהווה "איום"! - אני עצמאית, חזקה, מצליחה להסתדר יפה, לא נזקקת לעזרת גברים - קודחת חורים בקירות לבד, מחליפה מנורות לבד, צובעת את הבית לבד ואפילו עושה את זה טוב יותר מכל גבר אחר, מה שגורם לי להראות בעיני הסביבה "אחלה גבר", ולא אחת דווקא הגבר שנראה לי פוטנציאלי אמר: אז למה את צריכה גבר? - את מסתדרת יפה מאד, או שנראה לו ממש תמוה ומפתיע שאני ודווקא אני מוטרדת מאיזה קמט חדש שגיליתי :"מה, אותך זה מטריד?!" כי אני הרי בכלל לא אשה - אשה אמורה להיות שברירית ונתמכת. וזה יוצר בעיה. אני מאד נשית ונראית לא רע, אך כששומעים על ההתמודדות - אחורה פנה... אני חושבת שעכשיו (מבחינתי ומבחינת גילאי הילדים) זה הזמן האידאלי לפתח קשר - הילדים בגיל שבו כל מי שנכנס מתקבל בחום ובאהבה, ישר קופצים עליו ומאמצים אותו אם זו הפעם הראשונה או העשירית שנכנס אלינו (בר שאל פעם את מתקין הכבלים אם הוא אבא שלו...). ובעוד שנים מעטות, זה יהיה כרוך במבחני קבלה שבוודאי יפסלו די מהר (ואני אדם אופטימי מטבעי...). אז מה אתן אומרות?... עוד מישהי נתקלה בזה? מחכה לתגובות... שרון אמא של שתי נשמות טהורות