רוצה לשתף אתכן

[אמא של הטליונת]

רוצה לשתף אתכן

הי לכולן.אני קוראת די נלהבת של הפורום הזה......... אני גם לאחר לידה, ילדתי לפני כשלושה וחצי חודשים בת מקסימה...... אבל אני עדיין בטראומה מהלידה, אני יודעת שזה טפשי ולמה אני חושבת על זה בכלל..... אולי אספר לכן בקצרה: לאחר כמעט 20 שעות של צירים כואבים ומתישים...שבהן ממיילדת מטומטמת צרחה עלי שאני לא דוחפת טוב..החליטו ליילד אותי בניתוח קיסירי דחוף........... לאחר שהמיילדת הזו סיימה את המשמרת נכנסה מיילדת חדשה ורופא שאמרו שאין ברירה אלא אני חייבת לרדת אל חדר ניתוח............ ההתאוששות מהניתוח היתה בסדר גמור וחזרתי לעמוד על הרגליים מהר מאוד.. אבל התחושה הזו שאולי בגלל שאני לא הייתי בסדר , בגלל הדחיפות......... וההרגשת הכשלון שכל כך רציתי לידה רגילה ובסוף עברתי ניתוח מלווה אותי עד היום.......... זו היתה לידה ראשונה ואני מאוד רוצה עוד ילדים.......וכמובן שאני חושבת מה יהיה בעתיד? האם כל לידותי יהיו קיסריות בגלל לידתי זו? מה יהיה גורלי?................ לאחר הלידה הסתבר לי שהניתוח כלל לא היה בגלל שלא דחפתי טוב, התינוקת היתה תקועה.ולא יכלה לרדת........... אבל בכל זאת אני שואלת את עצמי למה? למה הייתי צריכה לעבור את הניתוח הזה? ............אולי בכל זאת יכלתי לעשות משהו כדי למנוע את זה. אני יודעת שעכשיו במבט לאחור זה שטויות.......כי אני מאוהבת בבתי עד הגג.....אבל מדי פעם תחושות ומחשבות על אותו הלילה..ועל העתיד מעסיקות אותי.... רציתי לשתף אתכן..........

 

[אמאטריה לעדי]

אמא יקרה

אני 5 חודשים לאחר לידה ועדיין בטראומה. כאב לי מאוד והיה מסובך למרות שלא ילדתי בקיסרי. אצלנו, כל החברות (מלבדי) ילדו בקיסרי לידה ראשונה (סיבוכי לידה טבעית) ובלידה שניה הצליחו לידה טבעית שהיתה יותר קלה מהראשונה שהסתבכה. אני עד היום לא מרגישה שהלידה היא שטויות ולא מוכנה לעוד אחד, למרות שעדי שלי מדהימה ואיני יכולה להבין איך לא עשיתי אותה קודם. לגבי לידה שניה אני דווקא חשבתי ללכת על קיסרי בשל כל הבלאגן שהיה לי בראשונה. אך יום זה עוד רחוק.

 

[יובל פלוס2]

גם אני הרגשתי כך

בלידה הראשונה קיסרי, ובמשך הרבה זמן הרגשתי ש"נכשלתי" במבחן הלידה ומאד רציתי לחוות את חווית הלידה. למזלי הלידה השניה הייתה לידה רגילה (לפני 3 שבועות) וזה היה פיצוי גדול על הניתוח הקיסרי, כך שיכול להיות שבפעם הבאה תהיה לך חוויה מתקנת ומיילדת טובה יותר.

 

[ילדונט]

יש לי לעיתים מחשבות דומות

לא ילדתי בקיסרי, אבל בואקום. אני דווקא יצאתי בתחושה טובה מהלידה, היה לי צוות מקסים, שתמך בי מההתחלה ועד הסוף, ובכל זאת אני חושבת על הסיכונים שבהם שחר עמדה בגלל הואקום. לי אמרו מההתחלה שזה בגלל שהיא לא מצליחה לעבור את השלב האחרון ולא בגלל הדחיפות שלי, ורק כשהשתחחרתי ראיתי בטופס השחרור שכתוב שואקום הוא בגלל דחיפות לא אפקטיביות. אני חושבת ששני הדברים זה אותו הדבר מבחינת הרופאים, ורק לנו הסמנטיקה משנה. אני בכל מקרה מתכוונת לנסות לקחת את הלידה הבאה אפילו יותר בקלות מאשר את הלידה הזו, בתקווה שכמו אצל רבות אחרות בלידה שניה, זה פתאום ילך חלק. מאחלת גם לך.

 

[אמא של עופרי]

ילדי הראשון נולד פג

במשקל נמוך. וכמובן בניתוח קיסרי - לא היה סיכוי שהוא היה עומד בלידה רגילה. כמובן שכל ההריון היה די היסטרי מבחינתי אבל טלטל שלי נולדה בשבוע 41(!) במשקל 3080 ובלידה רגילה בלי תפרים. ככה שלידה אחת לא אומרת כלום על לידות אחרות.

 

[מאיה ורוני]

ואמא שלי אומרת-

שנקיפות מצפון זה דבר שנדבק בנו מהרגע שנולד לנו הילד הראשון ולא עוזב אותנו כל שנותינו כאמהות. זו לא הפעם הראשונה שאחת מאיתנו חושבת שהייתה יכולה אחרת, שזו אשמתה שכך או כך, באנה נעזוב את זה. הלידה שלך נשמעת קשה וטראומטית. מובן מאד שקשה לך להשתחרר ממנה, אבל תני לזמן לעשות את שלו. אף אחד (בטח שלא אנחנו, שעברנו לידות בעצמינו) לא מצפה ממך לשכוח ולהתנהג כאילו לא קרה לך כלום. הגוף והנפש שלך עברו מהפכה ויקח לך זמן לצאת מזה. אבל תעבדי על עצמך. עד אז אנחנו פה...

 

[אדר שלי]

מזדהה איתך וגם לא מזדהה../images/Emo141.gif

הבן המדהים שלי נולד בדיוק כמו שאת מתארת. לאחר שעות ארוכות וקשות של התמודדות עם צירים במחשבה ללדת לידה טבעית, נוצרה מצוקה עוברית ונשלחתי לניתוח חירום. התחושה שלי הייתה שהגוף שלי לא "יודע" ללדת והייתה לי אכזבה לא קטנה מכל החוויה.בכל פעם שנשארתי לבד העברתי בראש את כל מהלך הלידה וכעסתי. כעסתי על עצמי, שאולי לא הייתי צריכה להסכים שינתחו אותי, כעסתי על הגוף שלי שלא הצליח ללדת וכעסתי על התינוק שלי שנתקע בתוכי והסתבך בחבל הטבור... עד כדי כך כעסתי, שטיפלתי בבני בבית היולדות באופן אוטומטי לחלוטין, בלי שום רגש. עד כדי כך הייתי עסוקה בעצמי ובמה שקרה לי. כל זה נמשך בדיוק יומיים! ככל שעברו הימים התרחקה חווית הלידה ומה שהיה חשוב זה התינוק שלי והאהבה שלי אליו. בזכותו ובזכות ההנקה חזר לי האמון בגוף שלי, עד כדי כך שאני משוכנעת שלידותיי הבאות יהיו לידות רגילות, לפחות כל עוד זה תלוי בי. לא שקיסרי זה נורא וההחלמה לא הייתה קשה, אבל חסרה לי חוויה דל לידה והתחברות עם התינוק שלי. בקיצור, אני מקווה שאת יכולה, כמוני, לשאוב אמון מחודש בעצמך דרך התינוקי שלך והטיפול שלך בו. סליחה שיצא ארוך...ואם יש טעויות כתיב, זה בגלל שביד השנייה אני שואבת...

 

[אמא של רועי ושני]

חברה יקרה שלי ../images/Emo24.gif

הייתה לך לידה מאוד קשה ומתישה ואת עמדת בזה בגבורה ותפקדת נהדר מהר מאוד. חבל מאוד שנפלה בחלקך מיילדת לא אנושית שבמקום לעודד אותך ברגעים הקשים עמדה שם וצרחה עלייך. אין לך בכלל מה להרגיש רע עם עצמך. אני בטוחה שלא יכלת להתאמץ יותר ממה שניסית והבובה שלך לא הצליחה לרדת לתעלת הלידה - זה מצב רפואי וזה לא קשור לחוזק הלחיצות שלך. כך שאת היית בסדר גמור!! זה לא כישלון ללדת בניתוח קיסרי. ילדת בת מדהימה ובריאה וזה מה שחשוב. ולגבי הלידות הבאות - את יודעת שאין לי נסיון בניתוחים קיסריים, אבל גם אם נניח שתצטרכי לעבור שוב ניתוח כזה - זה לא סוף העולם. יש הרבה שילדו בניתוח קיסרי יותר מפעם אחת (ויש גם כאלה שילדו בלידה רגילה אחרי לידה קיסרית). מה שלא יהיה - הכי חשוב זה שאת בריאה ושהבובה שלך בריאה. מבינה את העצב שלך כי לידה רגילה ו"טבעית" זה באמת מן חלום כזה של כל אמא - כביכול ללדת כמו שהטבע התכוון. אבל לא יכלת לשלוט בזה ואל תרגישי אפילו לשניה שעשית משהו לא בסדר. שולחת לך ולנסיכה שלך מליון נשיקות וחיבוקים.

 

[nubi]

מוכר...

גם לי היתה לידה טראומטית:22 שעות, אחרי ירידת מים בלי צירים, עם זירוז שנורא כאב. בסוף כבר לא נשאר לי כוח ללחוץ. בשלב זה כל הזמן חשבתי שאני מכניסה את הילדה למצוקה ושבגללי יהיה לה נזק. זה נגמר בוואקום, כשחתכו אותי בטירוף. כל הזמן אני מאשימה את עצמי שאולי הייתי צריכה לנסות יותר. אני כבר ממש מחכה ללידה הבאה, לחוויה מתקנת. אל תשכחי שזו לידה ראשונה. אנחנו לא יודעות למה לצפות. רגשות האשמה האלו מאוד לא יעילים. קיסרי אגב, לא אומר שלא תוכלי ללדת "רגיל" בפעם הבאה.

 

[1איתן ולהב שלנו]

אני ילדתי בלידה רגילה אחרי

קיסרי ראשון (לא שזו הייתה חוויה כ"כ מרנינה כי ילדתי בסוף בוואקום וגזרו אותי...) בכל מקרה אין לך מה לייסר את עצמך,כי אנחנו יולדות ילדים לא לשם חווית הלידה,אלא לשם הבאת ילד פרי בטן לעולם,שיהיה שלנו,לגדל ולעצב... יש לך עוד עולם ומלואו עם ביתך,שימי את הלידה הטראומתית מאחורייך.