מאוהבת חדשה
New member
רוצה לשתף במשהו שכתבתי...
אתמול בשעה 19:00 בערב... בשבילך... (31.5.02) חבר יקר שלי. מי היה מאמין שתהיה חבר שלי? בטח לא אני... אבל היום... נהיה ביחד שבועיים. שבועיים שלמים, קולט? במהלכם נפגשנו פעם אחת, והיום בפעם השנייה. מתקשרים בעזרת הSMS, בעזרת האייסיקיו "I love you", מהבהב הפלאפון מדי פעם. ואני... אני אוהבת אותך. אתה פשוט לא יודע, או שאתה לא מפנים את העובדה הזאת... העובדה שאני אוהבת אותך כל כך... ורק אתמול הבנתי כמה. אחרי שניסית לצחוק עליי בצורה מאוד טיפשית, ואחרי שהאמנתי לך בלי לחשוב, ואחרי שהתחלתי לבכות כמו מטורפת, ואחרי שאמרת שזה היה בצחוק והתנצלת... כן, אני אוהבת אותך. אבל פגעת בי, פגעת בי כל כך. לא רק אתמול... היום. אתמול ביקשת סליחה מיליון פעמים... וסלחתי, כי אני לא יכולה שלא לסלוח... אבל יש גבול לסבלנות שלי. יבוא יום ותפגע בי באמת, מה תעשה אז? תתנצל? זה כבר לא יעזור. ואחרי שהתנצלת, רצית לפתוח דף חדש. דף נקי, חלק ביחסים בינינו. הסכמתי בשמחה. באמת קיוויתי, שהפעם זה ילך טוב. שהפעם ילך לנו כמו שצריך. שלא ילך הפוך כמו עד עכשיו, שיהיו גם יחסים מעבר למה שיש בינינו. והיום באייסיקיו... כשלא יכולתי יותר, הייתי חייבת להגיד לך את זה. ולהטיח בך את הכל. וכנראה זה פגע בך, אבל לא הבנת את כוונתי. לא הבנת מה יש מאחורי המילים. לא הבנת שאני רוצה אותך. לא הבנת שאני אוהבת אותך מדי, ואכפת לי מדי, מאשר שסתם נהיה יזיזים. לא, אנחנו לא סתם יזיזים. יש כאן גם אהבה. (אני מקווה) אבל למה רק אני מנסה לתקן? למה רק אני צריכה לדאוג לפיתרון הבעיות? כשאני שואלת אותך, אתה לא יודע... אתה לא יודע כלום. אתה אדיש, אתה פשוט אטום. אתה לא מבין מה הקטע שלי בדיבורים. מצדך אפשר להתמזמז כל החיים. אבל מתוק שלי, החיים זה לא רק סקס. אם אתה איתי בשביל זה, אתה יכול ללכת הבייתה ומייד. אם אתה אוהב אותי... אם אתה אוהב אותי באמת כמו שאתה אומר, אמור להיות לך אכפת ממני. מהחברה שלך. גאד דאמת, אני החברה שלך. ואין סיבה שתגרום לי להפגע, או לקנא, ויש סיבה שתרצה שאני ארגיש טוב. לא תרצה לראות אותי מאושרת? ובכן, בינתיים אני לא. כואב לי, כואב לי מדי. אתה לא יודע מה הריבים שלי איתך עושים לי. הם קורעים אותי מבפנים, הם מדכאים אותי כל כך. ועכשיו, כשעוד שעתיים אתה מגיע, ואני מפחדת לחשוב מה יקרה בהמשך, אני מקווה שזה לא יסתיים היום. אני מקווה שנוכל לפתור את זה. מקווה שנתגבר על המכשול, ונמשיך הלאה. שבועיים, זה כלום. הלוואי ויכולנו להשאר ביחד לנצח. עם הגישה שלך זה בחיים לא יקרה. "מגיע לך מישהו יותר טוב ממני". יש לי חדשות בשבילך. אני לא רוצה מישהו אחר. אני רוצה אותך. אסור? ואז מה אם זה פוגע בי לפעמים... אני יכולה לחיות עם זה. העיקר שתהיה איתי. אתה... אתה שנמצא שם. תשמע אותי, תבין אותי. לא קל לי, לא קל גם לך. אבל תנסה להבין, בבקשה תנסה. תאהב אותי כמו שצריך. תכבד את הרצון שלי לדיבורים. ואז... אז יהיה מושלם. ורק שתדע... שום דבר בחיים זה לא שחור או לבן. יש גם אפור. אין כזה דבר רק פיסיות, כמו שאין דבר רק תקשורת. אני רוצה את שניהם, אבל בו זמנית. בינתיים הפיסי לא עומד להתקדם, לא בזמן הקרוב. אני רוצה לראות כמה אכפת לך ממני, כמה באמת אתה אוהב אותי. את כל זה נראה היום. מקווה לצדוק, מקווה שהכל יעבור כמו שצריך, מקווה שלא ניפרד היום. כי אני מפחדת מזה. מפחדת לאבד אותך. אתה לא? רשמת לי שתאהב אותי תמיד... האמנם? ממני, חברתך הנאיבית. ------------------------------------ אחרי שעתיים הוא בא, ודיברנו, ופתרנו הכל, ואני עדיין מרגישה מחוברת קצת למה שכתבתי למעלה.
אתמול בשעה 19:00 בערב... בשבילך... (31.5.02) חבר יקר שלי. מי היה מאמין שתהיה חבר שלי? בטח לא אני... אבל היום... נהיה ביחד שבועיים. שבועיים שלמים, קולט? במהלכם נפגשנו פעם אחת, והיום בפעם השנייה. מתקשרים בעזרת הSMS, בעזרת האייסיקיו "I love you", מהבהב הפלאפון מדי פעם. ואני... אני אוהבת אותך. אתה פשוט לא יודע, או שאתה לא מפנים את העובדה הזאת... העובדה שאני אוהבת אותך כל כך... ורק אתמול הבנתי כמה. אחרי שניסית לצחוק עליי בצורה מאוד טיפשית, ואחרי שהאמנתי לך בלי לחשוב, ואחרי שהתחלתי לבכות כמו מטורפת, ואחרי שאמרת שזה היה בצחוק והתנצלת... כן, אני אוהבת אותך. אבל פגעת בי, פגעת בי כל כך. לא רק אתמול... היום. אתמול ביקשת סליחה מיליון פעמים... וסלחתי, כי אני לא יכולה שלא לסלוח... אבל יש גבול לסבלנות שלי. יבוא יום ותפגע בי באמת, מה תעשה אז? תתנצל? זה כבר לא יעזור. ואחרי שהתנצלת, רצית לפתוח דף חדש. דף נקי, חלק ביחסים בינינו. הסכמתי בשמחה. באמת קיוויתי, שהפעם זה ילך טוב. שהפעם ילך לנו כמו שצריך. שלא ילך הפוך כמו עד עכשיו, שיהיו גם יחסים מעבר למה שיש בינינו. והיום באייסיקיו... כשלא יכולתי יותר, הייתי חייבת להגיד לך את זה. ולהטיח בך את הכל. וכנראה זה פגע בך, אבל לא הבנת את כוונתי. לא הבנת מה יש מאחורי המילים. לא הבנת שאני רוצה אותך. לא הבנת שאני אוהבת אותך מדי, ואכפת לי מדי, מאשר שסתם נהיה יזיזים. לא, אנחנו לא סתם יזיזים. יש כאן גם אהבה. (אני מקווה) אבל למה רק אני מנסה לתקן? למה רק אני צריכה לדאוג לפיתרון הבעיות? כשאני שואלת אותך, אתה לא יודע... אתה לא יודע כלום. אתה אדיש, אתה פשוט אטום. אתה לא מבין מה הקטע שלי בדיבורים. מצדך אפשר להתמזמז כל החיים. אבל מתוק שלי, החיים זה לא רק סקס. אם אתה איתי בשביל זה, אתה יכול ללכת הבייתה ומייד. אם אתה אוהב אותי... אם אתה אוהב אותי באמת כמו שאתה אומר, אמור להיות לך אכפת ממני. מהחברה שלך. גאד דאמת, אני החברה שלך. ואין סיבה שתגרום לי להפגע, או לקנא, ויש סיבה שתרצה שאני ארגיש טוב. לא תרצה לראות אותי מאושרת? ובכן, בינתיים אני לא. כואב לי, כואב לי מדי. אתה לא יודע מה הריבים שלי איתך עושים לי. הם קורעים אותי מבפנים, הם מדכאים אותי כל כך. ועכשיו, כשעוד שעתיים אתה מגיע, ואני מפחדת לחשוב מה יקרה בהמשך, אני מקווה שזה לא יסתיים היום. אני מקווה שנוכל לפתור את זה. מקווה שנתגבר על המכשול, ונמשיך הלאה. שבועיים, זה כלום. הלוואי ויכולנו להשאר ביחד לנצח. עם הגישה שלך זה בחיים לא יקרה. "מגיע לך מישהו יותר טוב ממני". יש לי חדשות בשבילך. אני לא רוצה מישהו אחר. אני רוצה אותך. אסור? ואז מה אם זה פוגע בי לפעמים... אני יכולה לחיות עם זה. העיקר שתהיה איתי. אתה... אתה שנמצא שם. תשמע אותי, תבין אותי. לא קל לי, לא קל גם לך. אבל תנסה להבין, בבקשה תנסה. תאהב אותי כמו שצריך. תכבד את הרצון שלי לדיבורים. ואז... אז יהיה מושלם. ורק שתדע... שום דבר בחיים זה לא שחור או לבן. יש גם אפור. אין כזה דבר רק פיסיות, כמו שאין דבר רק תקשורת. אני רוצה את שניהם, אבל בו זמנית. בינתיים הפיסי לא עומד להתקדם, לא בזמן הקרוב. אני רוצה לראות כמה אכפת לך ממני, כמה באמת אתה אוהב אותי. את כל זה נראה היום. מקווה לצדוק, מקווה שהכל יעבור כמו שצריך, מקווה שלא ניפרד היום. כי אני מפחדת מזה. מפחדת לאבד אותך. אתה לא? רשמת לי שתאהב אותי תמיד... האמנם? ממני, חברתך הנאיבית. ------------------------------------ אחרי שעתיים הוא בא, ודיברנו, ופתרנו הכל, ואני עדיין מרגישה מחוברת קצת למה שכתבתי למעלה.
