רוצה לשתף במשהו שמטריד אותי...

[titan16]

רוצה לשתף במשהו שמטריד אותי...

ראם הקטן שלנו בן 3 חודשים, הוא נגיע אחרי שנה של טיפולי IVF. לפני ובמהלך ההריון תמיד חשבתי על זה שאני רוצה לפחות 3 ילדים ושבשביל להגיע לזה אני צריכה להתחיל לנסות שוב מיד אחרי הלידה, הבעיה היא שכרגע ממש אבל ממש (!!!) קשה לי, ראם החמוד והמקסים שאני אוהבת כל כך שואב ממני כל טיפת אנרגיה שאין לי, הוא פשוט בכיין בצורה בלתי רגילה וכל הזמן רוצה להיות על הידיים. כרגע יש לי רגשות מעורבים, מצד אחד אני לא אהיה מסוגלת להתמודד עם טיפולים, הריון ובטח לא עם תינוק בכיין נוסף אבל מצד שני מדגדג לי בבטן... אניי מוצאת את עצמי מתגעגעת להריון, לתחושות ולהתרגשות וגם עדיין מקנאה כשאני רואה נשים בהריון ממש בא לי להיות בהריון... מה אתן חושבות? אולי זה בגלל שההריון לא בא בקלות? אולי בגלל הפחד שהפעם זה לא יצליח? אולי זה טבעי וכל אישה מרגישה ככה אחרי לידה?

 

[chompi XL]

היי

למה את מלחיצה את עצמך כל כך ? יש הרבה משתנים שעשויים להשפיע על ההחלטה שלך, כמו גיל, הבעיות ועוד ועוד.... הילד רק בן שלושה חודשים!!! תתאפסי, תתרגלי, ילד זה שינוי גדול, טיפולים הם בהחלט לא משהו קל. אולי יהיה "ספונטאני" (אני אולי חכם בדיעבד, כי אנחנו נכנסנו להריון אחריי 5 חודשים), חכי קצת. ילד ראשון זה שינוי ע-נ-ק-י (גם ילד שני זה לא צחוק). מנסיון "לא שלי", הדיגדוגים תמיד ישארו, או לפחות עד לשלב שבו תחליטו לסגור את "הבסטה". תהני מהילד, תני לו לגדול קצת, תנסו "רגיל", ובעוד תקופה שתרגישי שאת קצת יותר "חזקה/בריאה/שפוייה" תחזרו לחתור. בהצלחה.

 

[נועם@בת]

רגע, רגע, לאן את ממהרת?

שלושה חודשים אחרי לידה זה מוקדם לכל אחת, אפילו לי שהייתי כבר בת 46 ורציתי עוד ילד. זה מדגדג, זה עוד ידגדג, גם אחרי הילד השני, אחרי השלישי, ואפילו אחרי הרביעי שיבוא כשכבר לא תחשבו על זה בכלל. הקנאה הזאת לא באמת עוברת. גם לא לנשים ולדניות. יש לי חברה שיש לה 5 ילדים שהתלבטה אם ילד ונכד זה אותו הדבר, ואם להכנס להריון או לחכות שנתיים שלוש ולהיות סבתא. שבי, תנוחי, תשמרי את כל האנרגיות שלך לראם, ואם בכל זאת לא יגיע ספונטני בשנה הקרובה את מכירה את הדרך לרופא. בתיה

 

[titan16]

תודה ../images/Emo140.gif

ברור לי שאני לא מתכוונת להתחיל עכשיו בטיפולים אבל יש גם עניין נוסף שעושה את הכל יותר קשה - אנחנו כנראה עומדים לצאת לשליחות לשנתיים, ואז זה אומר שרק כשנחזור לארץ נוכל להתחיל בטיפולים ואז אני כבר אהיה בת 31, אני יודעת שאני נשמעת קטנונית ובכיינית כי יש נשים שרק בגיל כזה מתחילות בטיפולים לילד ראשון אבל מה לעשות צריך לחשוב גם על התסריט הרע ביותר...

 

[נועם@בת]

מי אמר שצריך לחשוב על התסריט הרע?

מי אמר שצריך לחשוב בכלל

. טוב, זה ידוע שהפורום הזה והפורום שקדם לו מיועד לפריקיות של שליטה. אבל שנתיים שליחות זה בדיוק הזמן הנכון לנסות סקס נטול רופאים. זה הזמן המתאים לגדל ילד בשיא הכיף, ולהספיק להנות מארץ זרה. דוקא ענין השליחות הוא תירוץ מעולה. שליחות עם תינוק זעיר והריון צעיר ל אמצייטר בעיני כחויה האולטימטיבית. אז אני חוזרת על מה שאמרתי, קחי לך את הזמן, תהני ממנו. בעוד שנה וחצי, חצי שנה לפני שתחזרו- אם חלילה לא תהיי עוד בהריון, תוכלי להתחיל לפקסס לכאן את הבדיקות שלך ולקבוע תור ליחדת הIVF המועדפת עליך. עד אז יש לך ילד מופלא לגדל מבלי שההורמונים יטריפו אותך. בתיה

 

[נועם@בת]

ל אמצייטר = לא מצטייר