רוצה לשתף - העצבים של שבוע שעבר...
צריך לשפוך את הלב ופה אי אפשר... יום חמישי היה יום קשה בעבודה – הרבה בכי ועצבים. לקראת סוף כל חודש מעדכנים אצלנו תוכנית עבודה לחודש הבא, וכמו כל חודש בחודשים האחרונים יש לי תכנון של 290 שעות (במקום 207 שיש בדצמבר...) אז כמובן שפניתי לממונים והתרעתי והבטיחו שיבדקו ויסדרו. ואז קיבלנו טלפון מחברים לגבי נסיעה לסופשבוע לתורכיה (קמר) בעוד שבועיים במחיר מצחיק. אמרתי שאני אבדוק אם אפשרי – ואז נזכרתי בתכנון החודשי ואמרתי – למה לי לבקש, הרי יעשו לי כאלה פרצופים שחבל בכלל לבקש.... והרי גם ככה יש הרבה עבודה אז זה לא ילך... בקיצור פספסנו את זה בגלל שהחלטתי שהעבודה באה קודם! (איזה דפוקה אני!!!) לקראת סוף היום באה אלי אחת מהמנהלות פרוייקט שלי וביקשה לדבר בשקט. בחדר שקט היא נזפה בי קלות ואמרה שאני לא לוקחת אחריות בפרוייקט ודוחה דברים... הסברתי שזה בגלל שב-4 הפרוייקטים האחרים אני לבד ואין לי ברירה ואני לא מספיקה. אחרי התירוצים סיכמנו שמעכשיו יהיה הרבה יותר טוב. אח"כ בתגובה למשפט שלא אהבתי סיננתי לה – אולי אני לא אחראית אבל כשרציתי לבקש חופש ויתרתי כי סדרי העדיפויות שלי כנראה אחרים ממה שנראה לכם... (הייתי ממש עצבנית! – ברח לי...) היא לא נבהלה ושאלה – למה ויתרת על חופש? ואז העצבים השפיעו והתחלתי לבכות... (זה יוצא לי בקלות יתרה בזמן האחרון) המשכתי להסביר בדלתיים סגורות כמה הייתי צריכה את החופש וכמה חשבתי שזה לא מתאים בנסיבות לבקש... היתה שיחה טובה והיא אמרה שהייתי צריכה לבקש ושהיא והמנהלת השנייה שלי כבר היו שוברות את הראש (הרי זה בסך הכל יומיים חופש!!! לא שבועיים!!!) אבל אצלנו אומרים לך צא לחופש ולא ממש מתכוונים אז גם מזה יצאתי עצבנית – הרי אם הייתי מבקשת היו עושים לי כאלה פרצופים וברגע שאני קצת בוכה ומראה סימני שבירה אז זה הכי לגיטמי לבקש חופש... בקיצור – נשבר לי מהכל. ממש הייתה לי תחושה של "מה אני עושה פה"... מצד שני – אני נהנית מהעבודה עצמה (אני פשוט שונאת את הפוליטיקה הנלווית) ואני נהנית לעבוד עם האנשים פה, פשוט יש ימים כאלה שאתה לא מבין למה אתה צריך את זה... היום הבטחתי לעצמי לא לדבר על זה ולא להתעצבן, והכי חשוב – לא לבכות!!! (בינתיים לא בכיתי אבל אני עדיין עצבנית כי אנשים שואלים למה הייתי מצוברחת ובוכיה ביום חמישי ואני מסבירה שאני לא רוצה לדבר על זה ומציקים לי. בקיצור - הייתי הולכת עכשיו הביתה והולכת לישון!!!
צריך לשפוך את הלב ופה אי אפשר... יום חמישי היה יום קשה בעבודה – הרבה בכי ועצבים. לקראת סוף כל חודש מעדכנים אצלנו תוכנית עבודה לחודש הבא, וכמו כל חודש בחודשים האחרונים יש לי תכנון של 290 שעות (במקום 207 שיש בדצמבר...) אז כמובן שפניתי לממונים והתרעתי והבטיחו שיבדקו ויסדרו. ואז קיבלנו טלפון מחברים לגבי נסיעה לסופשבוע לתורכיה (קמר) בעוד שבועיים במחיר מצחיק. אמרתי שאני אבדוק אם אפשרי – ואז נזכרתי בתכנון החודשי ואמרתי – למה לי לבקש, הרי יעשו לי כאלה פרצופים שחבל בכלל לבקש.... והרי גם ככה יש הרבה עבודה אז זה לא ילך... בקיצור פספסנו את זה בגלל שהחלטתי שהעבודה באה קודם! (איזה דפוקה אני!!!) לקראת סוף היום באה אלי אחת מהמנהלות פרוייקט שלי וביקשה לדבר בשקט. בחדר שקט היא נזפה בי קלות ואמרה שאני לא לוקחת אחריות בפרוייקט ודוחה דברים... הסברתי שזה בגלל שב-4 הפרוייקטים האחרים אני לבד ואין לי ברירה ואני לא מספיקה. אחרי התירוצים סיכמנו שמעכשיו יהיה הרבה יותר טוב. אח"כ בתגובה למשפט שלא אהבתי סיננתי לה – אולי אני לא אחראית אבל כשרציתי לבקש חופש ויתרתי כי סדרי העדיפויות שלי כנראה אחרים ממה שנראה לכם... (הייתי ממש עצבנית! – ברח לי...) היא לא נבהלה ושאלה – למה ויתרת על חופש? ואז העצבים השפיעו והתחלתי לבכות... (זה יוצא לי בקלות יתרה בזמן האחרון) המשכתי להסביר בדלתיים סגורות כמה הייתי צריכה את החופש וכמה חשבתי שזה לא מתאים בנסיבות לבקש... היתה שיחה טובה והיא אמרה שהייתי צריכה לבקש ושהיא והמנהלת השנייה שלי כבר היו שוברות את הראש (הרי זה בסך הכל יומיים חופש!!! לא שבועיים!!!) אבל אצלנו אומרים לך צא לחופש ולא ממש מתכוונים אז גם מזה יצאתי עצבנית – הרי אם הייתי מבקשת היו עושים לי כאלה פרצופים וברגע שאני קצת בוכה ומראה סימני שבירה אז זה הכי לגיטמי לבקש חופש... בקיצור – נשבר לי מהכל. ממש הייתה לי תחושה של "מה אני עושה פה"... מצד שני – אני נהנית מהעבודה עצמה (אני פשוט שונאת את הפוליטיקה הנלווית) ואני נהנית לעבוד עם האנשים פה, פשוט יש ימים כאלה שאתה לא מבין למה אתה צריך את זה... היום הבטחתי לעצמי לא לדבר על זה ולא להתעצבן, והכי חשוב – לא לבכות!!! (בינתיים לא בכיתי אבל אני עדיין עצבנית כי אנשים שואלים למה הייתי מצוברחת ובוכיה ביום חמישי ואני מסבירה שאני לא רוצה לדבר על זה ומציקים לי. בקיצור - הייתי הולכת עכשיו הביתה והולכת לישון!!!
