0בוחרת בחיים0
New member
רוצה לשתף../images/Emo24.gif
בא לי לשתף ו... לשפוך קצת
אז היום, במהלך קבוצה טיפולית נאמר איזה שהוא משפט, אחד מרבים כמובן, שעדיין מהדהד לי בראש. זה הולך בערך ככה, לא מצוטט אחד לאחד: אני מגיע/ה ל"טופ" מסויים, ואז אני בועט/ת בהכל ומספר/ת לעצמי שעכשיו אפשר להתחיל מהתחלה... ואז.. אני נופל/ת שוב לסם, והסיבוב חוזר חלילה.. סוטולים, גמילה, טיפול.. עלייה למעלה..." חשבתי לעצמי למה אני כל כך מזדהה עם הדברים האלה, עם המילים האלה. עובדה שזה עדיין לא יוצא לי מהראש, וכבר חלפו די הרבה שעות מאז. נדמה לי שגם אצלי זה ככה בחיים. מאז הייתי ילדה, הייתה לי תחושה עמוק בפנים, שאני מסוגלת להגיע רחוק לא פחות מאחרים. להגיע "גבוה" לא פחות מאחרים, למרות ודווקא בגלל העובדה שאף אחד לא באמת העריך אותי או הכיר אותי לעומק בכדי לאשש או להפריך את התחושות האלה. מאז ומעולם התייחסו אלי כמו אל חריגה, לא כי הייתי חריגה, אלא משום שהיו לי צרכים של חום ואהבה שלא ממש קיבלתי בבית, לפחות לא כמו שחשבתי שמגיע לי. (זה לא שידעתי לחשוב ככה אז, אבל היום אני כבר "גדולה".. אז דברים מתחדדים בדיעבד....) הייתי חריגה, וככזו נאלצתי להוכיח את עצמי כל פעם מחד. בכדי לזכות בתשומת לב עשיתי כל מיני דברים. מהם "טובים" ומהם כאלה שנחשבו ל"עבריינות" או "שוליים". הכי קל היה לאחרים לזכור את השוליים, כי מה זוכרים כולם – את הטוב? הרבה יותר קל לזכור את הרע, לא? וככה זכרו אותי וככה קיטלגו אותי.. שוליים – אבל עם פוטנציאל אדיר... את אותו פוטנציאל לקחתי למקומות אחרים. מצד אחד הייתי "חריגה" ורע, בעיקר לעצמי ומצד שני הייתי אחת שכיף להיות איתה... כל פעם שנאלצתי להוכיח את עצמי, עשיתי דברים בצורה הכי טובה שאני יכולה ויודעת. וידעתי! ידעתי להביא כל מה שרציתי, להשיג כל מה שבא לי עליו.. וכשהשגתי – איבדתי עניין! כאילו... הוכחתי את עצמי לעצמי ולכולם מסביב, הוכחתי שאני לא פחות טובה מהם, אם לא יותר, וכאילו הראיתי להם שאני "בועטת" ומזלזלת בהכל.. שזה "לא עושה לי כלום, ועכשיו, אני יכולה לחזור לשוליים. למה אני כותבת את כל זה? אולי משום שזה משאיר לא מעט שאלות בראש.. למשל – האם באמת הייתי בגדר "שוליים" או שזה בעצם מה שסיפרתי לעצמי כדי להמשיך לקבל תשומת לב? ולמה לא יכולתי לדרוש את תשומת הלב בדרך "טובה"? מה באמת חיפשתי? אחת התשובות שעולות לי בראש כרגע, זה שאולי פחדתי להיות לא אהובה, לא מקובלת, ויותר מהכל – לא שייכת לשום מקום ולאף אחד... ואם אני לא שייכת, אז בשביל מה בכלל לחיות? ואתם? מה עובר לכם בראש כשאתם קוראים את כל זה? יש מי שמזהה משהו מכל זה בעצמו ומוכן לשתף? האם לא ככה הגענו גם לסמים? תודה שקראתם עד כאן. אוהבים
בא לי לשתף ו... לשפוך קצת