רוצה לשתף...

אמאלה2010

New member
רוצה לשתף...../images/Emo7.gif

שלום לכולם מתנצלת מראש על אורך ההודעה,מקווה שיהיו כאלה עם סבלנות לקרוא...
אז ככה,אתחיל... אני בחורה בת 35 ,אמא לילד מקסים בן שנה וחודשיים ונשואה לבעל מקסים גם כן. מאז הלידה,אני יושבת בבית,והתפטרתי מעבודתי הקודמת,בשל משכורת זעומה וחוסר עניין בתפקידי. המטרה שלנו היתה שברגע שאשים את בננו בגן,אתחיל לחפש ככה לאט לאט עבודה. מאז עברו כמעט 3 חודשים,אך רצוי לציין כי באמצע הוא היה לא מעט חולה,והיו גם חגים לא מעט.אז ככה שזה לא היה זמן רצוף של ימי חול שהייתי פנויה לעצמי! בכל אופן,הרגשתי שאני שוקעת בסוג של "תרדמת" ומבלה את ימיי בשינה בבית,כי הוא לא ממש נותן לנו לילות שלמים לישון.ואמרתי שכל עוד שאני בבית,אנצל את זה לשינה. אבל הזמן מתקתק,והמינוס גודל וגודל... ובתודעה שלי אני יודעת טוב מאוד שעליי להפשיל שרוולים ולהתחיל לחפש עבודה.אבל פשוט אין לי כוחות נפשיים!וגם לא ממש גופניים!(אני אפילו לוקחת ג'ינסינג בשביל אנרגיה),ודבר זה מאוד מתסכל אותי,כי אני יודעת שזה לא בסדר,אבל פשוט אין לי ממש את היכולת להתרומם כרגע,ונורא קשה לי לחזור לעולם העבודה במיוחד שאני יודעת שזה לא יהיה קל,בתור אמא. כי המעסיקים לא ממש אוהבים את האמהות,כי הן לא מחוייבות אליהם במאה אחוז.מה לעשות?לא נביא ילדים לעולם??? כמו כן,אני מוצאת את עצמי דיי בודדה,כי אני הרבה בבית לבד,ללא חברה,ואני מרגישה שאין לי ממש חברות.חוץ מחברה אחת שמכבר הימים שהיא החברה הכי טובה שלי,אבל היא גרה בעיר אחרת. ואני מנסה כל הזמן להכיר אמהות חדשות ולהעשיר את מעגל החברים שלי,ומשום מה,כל פעם שהכרתי אמא במהלך חופשת הלידה שלי,איכשהו זה נגמר.ולא תמיד היה ברור לי למה?מה עשיתי שלא היה בסדר?למה לא מגיע לי חברים? אני מרגישה כאילו נדונתי לבדידות.וזה נורא בעיניי! כי אני דווקא מאוד אוהבת חברה ואנשים. אז אני לא מבינה למה לא הולך לי??? כאילו שאין ממש רצון להכיר אותי באמת ,ולהיות חלק מחיי. תמיד אני זו שיזמתי דברים בקשרים.הזמנתי את הצד השני וכו'...ואף פעם כמעט זה לא בא מהצד השני! וזה ממש מעייף וגם מעליב שלא מזמינים אותי. כולם מסבירים שהם עסוקים וכו'...אבל מה אני כל כך שונה מהם?הרי גם הן בבית לרוב.ולא עובדות. כמו כ ן,שמתי לב לדבר מוזר מאוד! שכאשר אני מזמינה את החברה לאיזו שהיא פעילות ללכת ביחד(לא משנה מה)אז איכשהו היא נענית לי בשלילה.כי יש לה ככה וככה...ואני פשוט משתגעת ,איך יכול להיות שכל הזמן זה שלילי? למה אני לא מקבלת תשובות של "כן,אשמח לבוא איתך!" ותמיד אני מוצאת את עצמי לבד הולכת בסופו של דבר. ושוב אני מרגישה את הבדידות. ישנה עוד בעיה שקשורה לעולם העבודה...אני מאוד אוהבת את עולם העיצוב והיצירה,וחלום שלי לעסוק בכך,כי אני יודעת שיש בי את זה.אבל...אני גם יודעת שכל עבודה מקצועית דורשת תעודה,ולמדתי בעבר,אך לא סיימתי מסיבות מסויימות,והיום בטח שלא אחזור ללימודים ארוכים. אבל אני מרגישה שאני ממש מפוספסת ומפחדת פחד מוות שאחייה עד סוף ימי חיי מבלי לממש את עצמי! אני מרגישה ממש במילכוד ובצומת דרכים כיום! אנא עיזרו לי למצוא את דרכי... תודה ענקית מכל הלב לכל מי שיענה ויקדיש תשומת לב להודעה שלי!
 
שלום לך

אני מרגיש שהתקופה שעברת מהלידה יצרה אצלך דפוסים מוימים שמלווים אותך היום ומקשים עליך לשנות את "התוכנית". שימי לב לדברים בהם "שכנעת את עצמך". "עליי להפשיל שרוולים ולהתחיל לחפש עבודה" - כאילו התהליך הזה הוא קרב שעליך ללחום על מנת לקבל את מה שמגיע לך (וכן מגיע לך עבודה טובה ופרנסה וכל מה שאת מבקשת). "מעסיקים לא ממש אוהבים את האמהות" - נושא ידוע אך האם הוא נכון? האם זו האמת שאת בוחרת בתור המציאות שלך? כיצד זה משרת אותך? (אולי רגש קורבנות שמביא איתו הבנה, תשומת לב, רחמים וכו' מהסביבה). האם לא היה טוב יותר להאמין שאת מוכשרת ושיש לך הרבה לתת וכל האפשרויות פתוחות בפנייך? בדידות - בדידות אינה קשורה לכמה אנשים נמצאים סביבך, אדם יכול להיות באמצע מסיבה עם המון מכרים ועדיים להרגיש בודד וגם ההיפך, אדם יכול להיות לבד הרבה זמן ולא להרגיש בודד. בדידות זה תכונה תודעתית, הלך רוח. גם פה הייתי חוקר יותר לעומק (עם עצמי) את נושא הבדידות והאמונות שלי לגביו. "אין ממש רצון להכיר אותי..." - דפוס זה קשור לערך עצמי. האם את חושבת שיש למה להכיר אותך? אם כן, למה לדעתך אנשים לא רוצים להכיר אותך? מה הם לא רואים או מה את לא נותנת להם לראות? יותר נכון לשאול מה את לא רואה? "כל עבודה מקצועית דורשת תעודה" - האם זו אמת? האם כל מי שעובד בעיצוב ויצירה יש לו תעודה? האם אפשרות העבודה בתחום היא רק כשכירה? האם לכל השכירים יש תעודה? אני בטוח שלא. אני מכיר אנשים שהגיעו לגדולות בתחומים שונים ללא תעודה ועברו את עמיתיהם למקצוע שברשותם תעודות ותארים שונים. "פחד מוות שאחייה עד סוף ימי חיי מבלי לממש את עצמי" - לפחד יש את הנטייה המעצבנת להגשים את עצמו, את צריכה לבדוק מהיכן הפחד הזה מגיע, הוא קשור גם כן לערך עצמי. תקופות כמו שאת עוברת הם בדרך כלל קרש קפיצה להתפתחות. יש מספר דרכים לשנות אמונות וליצור מציאות אחרת, אחת מהן זה לחפש במציאות סיפורים של אנשים שמראים את ההיפך מהאמונות בהן את מחזיקה ובכך להחליש את האמונה ולבטל אותה, אחר כך להטמיע אמונה אחרת. חשוב למצוא את העיניין המרכזי, לפעמים אמונה כמו "מעסיקים לא ממש אוהבים את האמהות" מכסה על עיניין עמוק יותר, את צריכה לשאול שאלות ולראות מה נמצא מתחת לפני השטח ולטפל במקור. לדוגמא: ש: מה זו אומר שמעסיקים לא ממש אוהבים את האמהות? ת: אני לא אשיג עבודה ש: ומה יקרה אם לא תשיגי עבודה? ת: לא יהיה לי כסף לממש את עצמי ש: אז לא תממשי את עצמך, מה אז? ת: אחיה את הזמן תוך בזבוז זמן משווע כבר רואים שיש נושא שקשור לבזבוז זמן שנמצא מתחת לפני השטח. שיחה כזו (עם עצמך או מטפל) יכולה ללכת לכיוונים שונים, תלוי במה נמצא אצלך בתודעה. ברגע שמגיעים לנושא המרכזי ומטפלים בו כל שאר הדברים נופלים כמו מגדל קלפים. ובקשר לרמת האנרגיה המועטה שיש לך, אין ספק שדפוסים אלו מושכים ממך הרבה אנרגיה כי את נלחמת בדואליות (רוצה למצוא עבודה אך לא מאמינה שמעסיקים אמהות וכן הלאה). אם אין לך נסיון בחקירה עצמית הייתי ממליץ לבוא לטיפול אצל אדם עליו את סומכת, לפחות בהתחלה. אני מטפל בתטא הילינג שזהו כלי נהדר לשינוי דפוסים ואמונות, וכן בביואורגונומי שיכול לעזור במצבים אלו והטיפול הזה גם יכול להיעשות מרחוק. בהצלחה יגאל עופרי
 

jacklavan

New member
עידוד

הי אני מעודד אותך ומפציר בך ליצור ולנסות למכור את מרכולתך. לא חשוב מה, העיקר ליצור ולמכור באיזשהו קניון. אישתי באותו מצב בדיוק ועושה חיל ומוכרת בגדים מאוירים בקניון, מגדלת 3 בנות, בלי אקדמיה ובלי תואר. למכור לחברות ולמשפחה, לאט לאט להפיץ את הכישרון !!! לרכב על החיים ולהינות יאללה לעבודה יעקב
 
למעלה