רוצה לשתף....

מעצימה

New member
רוצה לשתף....

לאורך החודשים האחרונים, מאמנת כמה נשים. כולן באו עם הגדרת תקיעות "ברורה", בחלקן מהר מאוד עמדנו על הגורם ה"תוקע" - המוביל לרוחב ההתרחשויות בחייהן. ודיי במהירות התרחשו שינויים מחשבתיים,התנהגותיים ופעילויות מוחשיות להגעה למטרה שהוגדרה.-אין ספק שזו חוויה אדירה ומספקת לשני הצדדים והמאומנות הביעו זאת במילים לשימחתי הרבה. אך, יש כמה מאומנות שלדעתי האישית הבעיות הרגשיות שלהם לאורך השנים,הארועים הלא פתורים שחוו,ההתבגרות ללא תמיכה והכוונה גורמות לכך, שהן נמצאות במצב מאוד קשה עם עצמן והסביבה. יש מאומנת אחת שכל שאלה שאני שואלת, עולה אצלה נושא לא פתור ומבלבל, ואם אני מנסה למקד-לנושא זה צץ תת נושא, ותת תת נושא שכולם לא פתורים וברורים. ופחדים מהצלחה,מכישלון מעושר ועוני ולימודים שאולי לא יביאו אותה להצלחה (שהוגדרה כבר), חברים וחברות לשעבר שהשאירו כל אחד בדרכו נושא לא פתור וטעון מבחינתה,אחים,הורים וכו. אני לא מתכוונת לקחת על עצמי את הנושא הרגשי המורכב הזה וחושבת שכאן פסיכולוג צריך להיות מעורב. אני מנסה למקד למטרה, לנסות ולעבוד על השדונים וחוסר הבטחון. ואולי במקביל היא תפתור את כל בעיותיה. האם קרה לכם שייעצתם למאומן לפנות לפסיכולוג? איך התקבל?
 

blixa

New member
כן, בוודאי

אבל אני מדגיש: לא "יעצתי" - הצעתי, העלתי את הנושא. כל הכבוד לך על היושר ויכולת האבחנה. אכן, לא כל נושא וכל בעיה הם עניין לאימון, וזרמי המעמקים של הנפש הם עניין לפסיכולוג/ית. שי
 

tlingit

New member
הי ../images/Emo13.gif

קרה גם לי, מצטרפת לשי - העליתי את הנושא לשיחה ובירור משותף היה מקרה אחד שהרעיון נדחה לחלוטין ולא היתה הסכמה אפילו לדבר על זה היו מקרים בהם חשבנו ביחד על העניין כמה זמן עד שהתבהר הצורך והרצון והיו מקרים בהם הרעיון פשוט התקבל בברכה. כך או כך התוצאה התגלתה כמועילה מאד. יש פעמים שהאימון הופסק לצורך מעבר לטיפול פסיכולוגי, ויש פעמים שהאימון נמשך במקביל תוך "הפרדת רשויות"
אני בהחלט מאמינה שכאשר יש נושאים עמוקים לא פתורים שלא מאפשרים התקדמות ראוי ואתי להעלות את האפשרות של טיפול פסיכולוגי. במקביל או במקום האימון וגם אפשר לעשות הפסקה ולחזור לאימון בזמן מאוחר יותר, כשזה שוב נכון למתאמן/מתאמנת
 
למעלה