רוצה עצה...

[רונית הסנאית]

אצלנו זה היה אני../images/Emo26.gifאתה

אבל זה עבר די מהר בהשוואה ל'תקיעות' הנוכחית.

 

[רונית הסנאית]

רוצה עצה...../images/Emo53.gif

שלום לכולם. למי שזוכר/ת, יש לי בן בן 4 וחצי כמעט. הילד לא 'זכה' לאבחון רשמי- אבל לדעתי כן יש לו מאפיינים שמתאימים לPDD. הייתי רוצה את עצתכם ונסיונכם (שאני מאוד מעריכה) בהתמודדות עם שני נושאים: 1. הרבה פעמים, כשהוא אומר משהו שמרגש אותו- הוא היה 'מעלה טון' בסוף המשפט ונעמד על קצות האצבעות תוך מתיחה של הגוף והצבעה. הערתי לו כמה פעמים ולאחרונה דבר חדש: עדיין אותה עליית הטון אבל עכשיו בליווי קפיצות וניפנופי ידיים ו/או מחיאת כף. אני לא צריכה להסביר למה זה מפריע, נכון?... 2. הילד ממשיך, בעקביות בלתי נלאית, לשגות דיקדוקית: * "אני (או הוא) תעשה/תביא/תקפוץ" וכ"ו- טעות בהטיית פועל בעתיד במקום אני א_____/הוא י_____. * אומר לי "את תלך"- ואני בת

. עד לא מזמן, הייתי רק צריכה לומר "אני..." והוא היה מתקן את עצמו לבד (וכמובן שוגה שוב אחרי 2 שניות). לאחרונה, הוא מגיב בכעס, אפילו בכי- "אבל אמאאא, אמרתי נכון!!!!!!!". יש עוד משהו בשפה, שלפעמים הוא הופך סיבה ותוצאה ("עצוב לי כי אני בוכה") ואז אני חוזרת על המשפט בצורתו הנכונה. אני משתדלת שכל ה'תיקונים' יהיו ללא כעס, באגביות ובחיוך. אני מרגישה שאני מפריעה ככה לזרימת השיחה כאשר 50% ממנה זה תיקונים המסיטים את הפוקוס מהשיחה עצמה, שכ"כ חשוב לי לפתח. קשה לי להסביר, אני מקווה שהובן. ואני לא יודעת- לתקן, להעיר, להתעלם? איך כדאי לנהוג במצבים שתיארתי?

רונית

 

[אוריכאן]

דילמה../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif

אני מבין את הדילמה שלך. אבל קחי בחשבון שאת לא תוכלי לתקן לבד הכל. אם ילדך מנהל דינמיקה בריאה עם העולם,(וזה נשמע שכן) אז העולם יתקן אותו וילמד אותו במקומות שאת לא הצלחת. לדעתי תתמקדי באותם מקומות של חוסר הבנה. ילדך כועס עליך שאת מתקנת אותו, למה את חושבת שזה קורה?

 

[תירתיר]

היי רונית

אני חושבת שכדאי לא לתקן את הילד בכלל, ומה שכן לעשות זה ככה: או שקלינאי התקשורת של הילד יעבוד איתו על השגיאות האלו בשפה, או שאת תנסי לעבוד על זה לפי הדרכה של קלינאי-אבל רק בזמן קצר ומוגדר במשך היום, וכל שאר היום עזבי אותו לנפשו! אני חושבת שזה יהיה יותר אפקטיבי, כי ראית שתיקונים תכופים לא מצילים את המצב. לגבי הנפנופים/ מחיאות כפיים... הראי לו כיצד את אומרת דברים בהתרגשות...בצורה לגיטימית, והראי לו סיטואציות שבהן זה לגיטימי למחוא כפיים... כלומר לא לשלול את ההתנהגות אלא לכוון להתנהגות רצויה, גם כאן עדיף לא להעיר לו יותר... גם מניסיוני זה פשוט לא עוזר!! וזה יעבור באיזשהו שלב. בהצלחה.

 

[אוריכאן]

מסכים

אני מסכים עם תירתיר. אכן כדאי לעבוד איתו על זה בשעות ספציפיות, אכן כדאי להראות לו איך מביעים התרגשות בצורה לגיטימית ולא לשלול התנהגות אלא לכוון לכיוון רצוי.

 

[רונית הסנאית]

העולם יתקן אותו?

לא יחשוב שהוא 'מוזר' ויסמן אותו

?

 

[אוריכאן]

../images/Emo39.gif ../images/Emo128.gif

את, חושבת שהוא מוזר? יש משהו בעולם הזה משהו, שהוא לא מוזר? העולם לא מסמן בXים יכול להיות שכמה ילדים יסמנו אותו כך. מה אותך אף פעם לא סימנו בX? את תצתרכי ללמד אותו לשים את תשומת הלב שלו במקומות חיוביים, להתחבר עם ילדים חיוביין וכו. אמרת שיש לו שני חברים לא?

 

[רונית הסנאית]

תירתיר, לא כל כך הבנתי-

הראי לו כיצד את אומרת דברים בהתרגשות...בצורה לגיטימית, והראי לו סיטואציות שבהן זה לגיטימי למחוא כפיים... כלומר לא לשלול את ההתנהגות אלא לכוון להתנהגות רצויה איך עושים את זה? בהסברים? המחזה? לא ברור לי כיצד. תודה!

 

[רונית הסנאית]

למה הוא כועס?...

בגלל ההיסטוריה הביקורתית שלנו. לא טוב לא להרגיש שאני לא מרוצה ממנו. עוד דוגמה- בעבר, הוא היה נוהג לשחק עם המכוניות / חיות הצעצוע באופן טיקסי- מוציא אחת אחת ומעמיד בשורה או עורם בערימה. היום זה קורה לעיתים רחוקות. אני זוכרת שנכנסתי לחדר והוא היה בקטע הזה עם המכוניות. כשהוא קלט אותי (לא אמרתי מילה), הוא עשה את הדבר הבא: לקח עוד מכונית, אמר "אמא, תראי איך אני משחק יפה- נוסעים לטיול, נוסעים על ההר (כרית) ועל הכביש (מזרון). עכשיו הגענו ונעצור בחנייה. המכונית עייפה נגמר לה הדלק". ומה? ישר עם חברותיה בשורה...

 

[אוריכאן]

זה מצחיק.

טוב זה נשמע שיש לבן שלך חוש הומור מפותח (האם את מראה לו לפעמים שהוא מצחיק אותך?) תעזבי את ההיסטוריה, זה לא משנה עכשיו. עכשיו השאלה איך את יכולה להתנהג אחרת בכדי שהוא יוכל לקבל ממך את הפידבק, אני בסדר? מתוך זה, אני מאמין ומקווה שהוא כבר יתקן לבד את עצמו. (או לפחות יפסיק להתנגד לתיקונים שלך שהם לגמרי לגיטימיים.) אבל העבודה צריכה להיות סביב לתת לו את הפידבק, אני בסדר ולא סביב התיקונים. פעם סופרוייזר מארה"ב בשם ג'ון אמר לי שעל כל תיקון שנותנים לילד, צריך לתת לו 10 חיזוקים על איפא הוא כן בסדר.

 

[LeonardoDV]

צריך לכבד גם את ההנאות שלהם

נכון שזה נראה לנו מוזר לפעמים כל הטקסים ואובססיות ובכלל צורת המשחק של ילדינו. אבל צריך לזכור שמחינתם אין בפעילות שלהם כל פגם והיא גם מהנה אותם מאוד, וצריך לדעתי לכבד את זה. נכון צריך להציע להם חלופות ואפשרויות משחק חדשות, אבל לאט ובעדינות ולא לשפוט אותם על צורת המשחק שלהם. אחת הדרכים שנקטתי בהן בעבר היתה לשחק משחק מקביל ליד בני תוך כדי כך שאני פולש בעדינות לשטח שלו, אחרי כמה פעמים הוא חיקה את המשחק שלי וכך לאט לאט הוא נפתח היום כבר אין צורך בכך הוא נענה די ברצון לשינויים ולרעיונות חדשים וגם מרבה להציע בעצמו. ועדיין יש את אותם משחקים שחוזרים על עצמם, פעילות שמאוד מרגיע אותו ועוזרת לו לאסוף את עצמו.

 

[הילהאמא]

עד שתקבלי הדרכה מקצועית

מקלינאית תקשורת לדעתי תמשיכי לנהל שיחות "כרגיל", אפילו שהטעויות שלו מאוד מפריעות לך... או לחילופין תירדי ממנו קצת אם את לא מסוגלת להתעלם. אני חושבת שעצם זה שהוא מסוגל לתקן את עצמו אחרי שאת מעירה לו זה כבר סימן חיובי, לא? גם ילדים 'רגילים' בד"כ עושים דווקא אם מעירים להם... הבת שלי בת 3 והיא מדי פעם מוציאה את הלשון החוצה וכשאני מבקשת ממנה היא מכניסה אותה פנימה (מה שקורה אחרי כמה דקות שוב...).

 

[רונית ולגרין]

עצה..

הי רונית, לגבי הקפיצות וכדומה. אין ספק שזה הערוץ של בנך להביע התרגשות. אנחנו לא רוצים בדרך כלל להכחיד התרגשות כזו אלא להפנות אותה לערוצים יותר נורמטיביים ויותר מקובלים. אני מבינה שהילד יודע ועושה שימוש ביכולת שפתית. אם כך מקומנו בניסיון להמיר את השינוי בטון, ואת התגובה המוטורית למילים. לשם כך יש לעשות מודלינג להבעת התרגשות במילים. אני חושבת שהייתי נמנעת מלהעיר או להתייחס להתנהגות העכשוית, וזה על מנת שלא לעורר אנטגוניזם וכעס, (הרי הילד מתרגש ממשהו, מגיב למשהו וזה נכון...) ומצד שני הייתי מתחילה להראות התרגשויות משלי. "משחקת" תגובה למשהו. ובמילים. למשל- אומרת לו- אני שמחה, אני מתרגשת בגלל שקבלתי מתנה, כמה אני שמחה, אני יכולה אפילו לצחוק בקול.." בעצם- מלמדת אותו בצורה סמויה להוציא התרגשות בצורה אחרת.להשתמש בשפה על מנת להביע רגשות. היי עקבית, חזרי על זה הרבה, ודאי שהוא בקשב ומתייחס לתגובה שלך, והיי סבלנית, וזה יעבוד. לגבי יכולת דקדוקית. (הטיית פעלים, גופים וכדומה.) כאן קלינאית תקשורת צריכה להכנס לתמונה. המקום שלך שוב הוא במודלינג (לתת מודל נכון.. לא לתקן, לא להגיד- תחזור אחרי, לא להגיד תאמר שוב.) פשוט להדהד אחריו את המבע בצורתו התקינה. ו- עבודה עם קלינאית תקשורת. בהצלחה, רונית

 

[רונית הסנאית]

עבודה עם קלינאית תקשורת

זאת בעייה. אין לנו אפשרות כלכלית להיכנס לטיפול עם קלינאית פרטית- ניסיתי לבקש רק הדרכה של כמה פגישות (גם מפסיכולוגים לילדים שמבינים בתחום) ונדחיתי- טוענים שהילד צריך פגישות שבועיות ופחות מזה לא מסכימים לקבל אותנו

קלינאית של הקופה- זו שהגענו אליה לא ממש ידעה איך לעבוד איתו. היא אפילו אמרה לי אם אני בטוחה שהוא צריך אותה... אגב, בעניין התיקונים היא המליצה לתקן בכל הזדמנות, אבל לא במקומות/מצבים שיכולים להביך אותו ומבלי לחזור על הצורה השגויה. להגיע לקלינאית אחרת לוקח לפחות 1/2 שנה ולא בטוח שהיא תתאים לנו. לסיכום- אני צריכה לעזור לו בעצמי. זה קצת בעייתי כי אני אמא ולא בטוח שרצוי שאקח על עצמי את תפקיד ה'מטפלת', אבל זה מה שיש. השאלה היא איך אני עושה את זה באופן האופטימלי ולכן שאלתי כאן. אולי יש ספרים שיכולים לעזור? תודה.

 

[נונינה1]

עוד עצות...............

1. נושא השפה - נראה לי שהבעיה בהטית הפעלים נובעת מתפישה לא נכונה של החוקיות בשפה בגלל בעית הבנת היחסים בין אדם לחברו. ז"א אם את אומרת על עצמך "אני עשיתי" הוא גם יגיד לך עליך "את עשיתי", וכנראה יש עדיין בעיה גם בהגדרת השוני בין בנים לבנות מהותית - ולכן גם בשפה. אני יכולה להציע לך לכתוב לו סיפורים או שירים קטנים שיעזרו לו לקלוט את החוקיות. למשל : נועה ציירה ציור יפה, הגננת אמרה לנועה - נועה ציירת ציור מקסים, נועה ספרה לאמא : אמא ציירתי ציור יפה בגן, אמא אמרה לנועה - נועה ציירת ציור יפה מאוד. בערב אמא ספרה לאבא - היום נעה ציירה ציור יפה בגן. ובנוסף, אל תתקני, תחזרי על המשפט בצורה נכונה כחלק מהתיחסותך למה שאמא בלי לאמר לו שהוא טועה. למשל אם הוא אומר "את תלך" תעני טוב אם הילד שלי אומר לי את תלכי אז אני צריכה ללכת לא ? 2. נושא ההתרגשות, כאן צריך להפריד בין סמפטום - נפנופי ידיים לסיבה - הילד מתרגש ומרגיש צורך פיזי להביע את התרגשותו. אנחנו רוצים להכחיש את הסמפטום בלי לפגוע בגורם שהוא מאוד חיובי, ואכן הדרך היחידה היא להציע לו אופנים אחרים להתרגש. שוב אפשר גם בשיר או סיפור קטן, אפשר להתרגש איתו אבל באופן אחר עדיף - למשל כל פעם שהוא מתרגש למחא כף ולהגיד יא,,,כמה שאני גם מתרגש, רוצה למחוא כף איתי ונתרגש ביחד...

 

[רונית הסנאית]

ננונינה- בעניין ההטיות

אז זהו, שהשגיאות שתיארתי הן היחידות שיש לו. אפילו כשהקלינאית אמרה לו באבחון תחזור אחריי: "אני נוסעת במכונית אדומה עם גג פתוח" (בדיקת הגייה וזיכרון לטווח קצר) הוא ענה: "את נוסעת במכונית אדומה עם גג פתוח"...

 

[רונית הסנאית]

ותודה על הרעיון המקסים לסיפורים!

 

[נונינה1]

תראי איזה ילד אינטיליגנטי יש לך !

היא אמרה לו תחזור אחרי, אבל הוא לא תוכי, היא דיברה עליה אז גם הוא דיבר עליה ואפילו נכון ! ולענין השגיאות, אם יש לו שגיאות יחידות בנושאים צרים תעזבי את זה, זה יסתדר. בייחוד כשהילד כל כך חכם.

 

[רונית הסנאית]

../images/Emo9.gifהיו זמנים ולא כל כך מזמן...

ש

היתה הדרך השפתית היחידה שלו.

 

[החורזת**]

לרונית שלום.

הבן שלך בגיל שהוא זכאי לאבחון רשמי ויותר מאשר לצורך הגדרת הבעיה שלו, לשם התוויית תוכנית עבודה לקידומו. בנך בדיוק בגיל בו הוא זכאי הן לאבחון רשמי של המכון להתפתחות הילד והן לטיפולים פאר-רפואיים (קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק) מטעם המכון ובמרבית המכונים ניתנת גם הדרכה להורים. לכן אני מייעצת לך לפנות למכון להתפתחות הילד הקרוב לאיזור מגוריך ויפה שעה אחת קודם, כיוון שבגיל חמש הוא אמור להיות מסונף לשרות הפסיכולוגי של הרשות בה אתם מתגוררים ולהם פחות ניסיון באבחון תחום זה, בעוד שבמכון להתפתחות הילד הוא יאובחן על ידי צוות רב גורמי (רופא התפתחותי ו/או נוירולוג ילדים, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק ופסיכולוגית התפתחותית). אם את מעוניינת ביותר פרטים והכוונה, שלחי לי מסר אישי עם ציון מקום מגוריך (את יכולה לציין באופן כללי או ליד איזו עיר גדולה את מתגוררת).