ויקטור החתול
New member
רוצה קצת לפרוק מהלב
טריגר הפסקת הריון ודיון על המשמעות הפיזית לעובר
.
.
.
.
.
.
.
.
.
לא ביקרתי כאן ככותבת כבר שנים, למי שעוד זוכרות: בעברי לידה שקטה בשבוע 20, הפסקת דופק בשבוע 10 וגרידה, אבחון בן זוגי כנשא וחולה בתסמונת סטיקלר, הריון שצלח ובבית ילדון קטן ומתוק, הפלה בשבוע 7 וכעת הריון בשבוע 13 ותשובה שלילית בסיסי שליה.
העובר/ית עם התסמונת.
תסמונת דומיננטית, 50% סיכויי העברה בכל הריון, כל נשא הוא גם חולה, אם כי הביטוי יכול להיות אפסי כשל אדם בריא ועד תופעות כמו עקמת קשה, חירשות, עיוורון, חיך שסוע ושפה שסועה, בעיות נשימה, מלפורמציה של עצמות הפנים (עצמות לחיים קטנות, לסת תחתונה וסנטר קטנים וגשר אף קטן), גמישות יתר וכו...
עברתי היום ועדה להפסקת הריון.
עם כל ההיסטוריה שלי, זו פעם ראשונה שלי (בלידה השקטה הייתי מרותקת למיטה ועשו זאת עבורי הרופאים). היה קשה ולא נעים בכלל.
הקושי העיקרי שלי הוא להפסיק חיים של עובר כ"כ רצוי ואהוב (ככל שהדחקתי וניסיתי שלא להתחבר, זה לא עבד, ביחוד שאני מרגישה תנועות משבוע 10) ובפרט הדרך שבה זה נעשה.
לא אפרט, בטוחה שהרוב יודעות, אבל העובד הוא חי ובר חישה כבר (אמנם שום איבר אינו מפותח סופית, אבל יש מערכת עצבים ומוח כבר גם אם לא מפותחים סופית.
אני לא מסוגלת להביא את עצמי לחיות בשלום עם לעשות זאת. לסיים חיים שאולי יהיו בסדר, ביחוד לא בדרך כ"כ קשה בעיני (מבלי איזשהי הרדמה לעובר). לא יכולה להפסיק לדמיין את הפחד והכאב שאולי יחוש ולא יכולה לחיות עם עצמי.
קיויתי איפושהו שיהיה תור פנוי כבר להיום או מחר ולא יהיה לי יותר מידי זמן להתחבטויות וכאב לב, אבל התור בשלישי ועם כל דקה שעוברת אני מתקשה יותר.
מפחדת מהמשמעות של ילד עם צרכים מיוחדים, לא לעצמי, אני הייתי מתמודדת היטב ועם המון אהבה וקבלה, אבל בן זוגי פחות ויש עוד ילד במשוואה. חייבת להתחשב בהם.
אבל מרגישה שעומדת לעשות משהו שלא אוכל לחיות איתו בשלום.
אני טבעונית מטעמי מוסר, מצילה חתולים וכלבים וחיות אחרות, כל חיים הם קדושים בעיני, ביחוד של מי שרוצה בהם וקשה לי ההחלטה והאחריות.
תוכלו בבקשה לשתף בחוויות של מי שעברה ?
טריגר הפסקת הריון ודיון על המשמעות הפיזית לעובר
.
.
.
.
.
.
.
.
.
לא ביקרתי כאן ככותבת כבר שנים, למי שעוד זוכרות: בעברי לידה שקטה בשבוע 20, הפסקת דופק בשבוע 10 וגרידה, אבחון בן זוגי כנשא וחולה בתסמונת סטיקלר, הריון שצלח ובבית ילדון קטן ומתוק, הפלה בשבוע 7 וכעת הריון בשבוע 13 ותשובה שלילית בסיסי שליה.
העובר/ית עם התסמונת.
תסמונת דומיננטית, 50% סיכויי העברה בכל הריון, כל נשא הוא גם חולה, אם כי הביטוי יכול להיות אפסי כשל אדם בריא ועד תופעות כמו עקמת קשה, חירשות, עיוורון, חיך שסוע ושפה שסועה, בעיות נשימה, מלפורמציה של עצמות הפנים (עצמות לחיים קטנות, לסת תחתונה וסנטר קטנים וגשר אף קטן), גמישות יתר וכו...
עברתי היום ועדה להפסקת הריון.
עם כל ההיסטוריה שלי, זו פעם ראשונה שלי (בלידה השקטה הייתי מרותקת למיטה ועשו זאת עבורי הרופאים). היה קשה ולא נעים בכלל.
הקושי העיקרי שלי הוא להפסיק חיים של עובר כ"כ רצוי ואהוב (ככל שהדחקתי וניסיתי שלא להתחבר, זה לא עבד, ביחוד שאני מרגישה תנועות משבוע 10) ובפרט הדרך שבה זה נעשה.
לא אפרט, בטוחה שהרוב יודעות, אבל העובד הוא חי ובר חישה כבר (אמנם שום איבר אינו מפותח סופית, אבל יש מערכת עצבים ומוח כבר גם אם לא מפותחים סופית.
אני לא מסוגלת להביא את עצמי לחיות בשלום עם לעשות זאת. לסיים חיים שאולי יהיו בסדר, ביחוד לא בדרך כ"כ קשה בעיני (מבלי איזשהי הרדמה לעובר). לא יכולה להפסיק לדמיין את הפחד והכאב שאולי יחוש ולא יכולה לחיות עם עצמי.
קיויתי איפושהו שיהיה תור פנוי כבר להיום או מחר ולא יהיה לי יותר מידי זמן להתחבטויות וכאב לב, אבל התור בשלישי ועם כל דקה שעוברת אני מתקשה יותר.
מפחדת מהמשמעות של ילד עם צרכים מיוחדים, לא לעצמי, אני הייתי מתמודדת היטב ועם המון אהבה וקבלה, אבל בן זוגי פחות ויש עוד ילד במשוואה. חייבת להתחשב בהם.
אבל מרגישה שעומדת לעשות משהו שלא אוכל לחיות איתו בשלום.
אני טבעונית מטעמי מוסר, מצילה חתולים וכלבים וחיות אחרות, כל חיים הם קדושים בעיני, ביחוד של מי שרוצה בהם וקשה לי ההחלטה והאחריות.
תוכלו בבקשה לשתף בחוויות של מי שעברה ?
