רוצה רק שקט נפשי
כל שרציתי הוא חיי נוחות ממוצעים של בן המעמד הבינוני, אז כמו כולם רכשתי למשפחתי בית על אחד האסטרואידים בחגורה. רצה הגורל וספינת ויברציה התרסקה לתוך הבית שלי. אחד הדברים הכי ידועים על ספינות ויברציה הוא שהן אינן מתרסקות, מעצם טבען. בתור אדם ממוצע מעולם לא התעניינתי יותר מכך, אבל לכבוד הסיפור הזה עשיתי מחקר קצר, כדי שאוכל להסביר לפחות את הבסיס. הרעיון הולך ככה: היקום כולו מורכב ממיתרים ארוכים וזעירים במידה אינסופית. לא, גם לי זה לא נשמע הגיוני, אבל מסתבר שרוב מכאניקת הקוואנטים לא מתעניינת במיוחד במה שהאדם מחשיב כהגיוני. זה נקרא "תאורית העל-מיתר". מנוע ויבראציה מאפשר תנועה תוך שימוש באחד מהמיתרים האלה. זה משהו עם רטיטות, כמו מיתרים של כינור שמפיקים צליל, אבל כאן זה כבר באמת נעשה מסובך. הנקודה היא שעם מנוע ויבראציה אתה נע במהירות האור לאורך מסלול יחודי. אין שום אפשרות שהיא, בכלל, שספינת ויבראציה לא תגיע ליעדה, מאחר והיא נעה על מיתר בודד שמקשר בין שתי נקודות. אז איך, תסבירו לי, נכנסה ספינת ויבראציה (במהירות האור, להזכירכם) אל תוך הבית שלי? "או, שאלה מצויינת." אמרו טובי המדענים בדורינו, ולא נתנו תשובה. אני איש אמיד, בעל משפחה, ומאוד נהנינו מביתנו הקודם. מאחר וחלקים מהאסטרואיד שלי שרדו את הפיצוץ בדרך נס, החלטתי לחזור ולהתיישב שם. בנינו את הבית מחדש, וחזרנו לגור בו. מלבד שינויים קוסמטיים במצוקים המקיפים את הבית, נראה כאילו לא אירע דבר. עד שהחלו הסיוטים. החלום בפני עצמו לא היה מפחיד, או אפילו מעניין. אך מאחר שהוא חזר שוב ושוב, כל הלילה וכל לילה, במשך שבועות על גבי שבועות, החלטתי שמדובר בסיוט. ואלה פרטי הסיוט: בתחילה נשמעים ארבעים וחמישה צלילים. אני בטוח בכך, ספרתי. אין בהם הרמוניה או סדר. הצלילים נשמעים אחד אחרי השני, ובסופם אני מוצא את עצמי עומד במרכזו של חדר לבן רחב ידיים. יצור דמוי פיל מתקרב אלי באיטיות, מתיישב על אחוריו, ומתחיל להסביר לי משהו בג´יבריש. אני אומר לו שאיני מבין ג´יבריש, אך הוא מתעקש, חוזר על דבריו, ואיכשהו אני יודע שהדבר מאוד חשוב לו. אני חוזר ואומר לו שאיני מבין ג´יבריש. היצור חוזר על דבריו, שוב, אך דבריו עדיין אינם מובנים לי. אז נעמד הפיל על שתי רגליו האחוריות, מתרעם, והחלום פשוט מפסיק. אדם מודרני שכמוני, החלטתי ללכת ליעוץ פסיכולוגי. מה זה סיוט חוזר לעומת כוחה האדיר של הרפואה האנושית? סיפרתי לפסיכולוגית על כל פרטי החלום, והיא הציעה לי מספר דרכי גישה לבעיה. בתור התחלה היא שאלה שאלות רבות על חיי היום-יום שלי, אך הסתבר שהם לא ממש מעניינים מבחינה פסיכו-אקטיבית. לאחר מכן היא ניסתה למצוא מטאפורות אפשריות שקישרתי לפיל (דמות אבהית סלחנית), ג´יבריש (לחץ מצד ההורים להשקעה בתחום הלימודים), וצלילים (היא אמרה משהו על מכוניות משטרה; בשלב הזה כבר לא ממש התעניינתי). כמוצא אחרון עברתי בדיקת קורטקס כללית, אך לא נמצא דבר מלבד נטיה טבעית לרכישת מזכרות תיירים. שבתי הביתה, עייף ומדוכדך, והלכתי לישון. נחשו מה חלמתי באותו לילה, שוב ושוב ושוב. אישתי החליטה שאני זקוק לחופשה והסכמתי איתה בפה מלא, אז לקחנו את הילדים ויצאנו לטיול של שבוע ברחבי החגורה. הגענו אפילו לירחי שבתאי, אם כי הסתבר שלא מעניין שם כמו שאומרים. במשך הטיול כולו לא חלמתי אפילו לילה אחד את הסיוט שלי. וכך, עמוס מזכרות תיירים ומלא שלווה ושמחת חיים, שבתי הביתה אל מיטתי. סמוך ובטוח, נשכבתי לישון. באותו לילה חלמתי על ארבעים וחמישה צלילים ופיל שמדבר ג´יבריש. טוב, לא צריך להיות גאון כדי להבין מה הולך פה. היה ברור שהמיטה שלי מקוללת. עשיתי מספר ניסיונות, ובאמת, המקום היחיד בבית כולו שבו חלמתי את חלום הפיל הוא במיטתי שלי. אישתי, לאחר שישנה לילה אחד בצד שלי של המיטה, דיווחה על אותו חלום בדיוק. קראתי לחבורת המדענים שעסקה בפענוח תאונת ספינת הויבראציה. הם הגיעו לביתי מלאי התרגשות, וסיפרו לי שייתכן שהממצאים האחרונים מהתאונה יאפשרו לפתח סוף סוף טכנולוגית תקשורת מבוססת מיתרים. כמה מוזר שזה נשמע, העברת חומר על גבי מיתרים היא עניין שיגרתי אבל אף אחד לא הצליח להעביר עליהם תקשורת אלקטרונית פשוטה, מה שגרם לכך שכל שידור טלוויזיה חי מכדה"א היית יכול לקבל בחגורת האסטרואידים צרוב על קריסטל מידע שעות לפני שהגיע השידור עצמו. "הקץ לפיראטיות!" הכריזו המדענים. "חיבור מערכת השמש כולה לרשת מידע ענקית אחת!" אמרתי שאני מאוד שמח, באמת, אבל לא בשביל זה הזמנתי אותם. סיפרתי להם את סיפור החלום שלי, ואת העובדה שהוא מתרחש רק בנקודה אחת בבית כולו. עדיין מלאי התרגשות, הם זינקו אל חדר השינה שלי והחלו לסרוק אותו במיטב הציוד המדעי. לאכזבתם לא התגלה דבר. לאכזבתי, הם גם הכריזו כי העניין כלל לא מעניין אותם עוד, והם יודו לי אם אפסיק להטריד אותם בזוטות שכאלה. "אבל אולי זה קשור איכשהו לתאונה!" קראתי אחריהם בעודם יוצאים מביתי. "כן," קרא אחד מהם לאחור, "שמעתי שההלם של אובן ביתך יכול לגרום לבעיות פסיכולוגית קשות, כדאי שתבדוק את זה!". הבטתי בהם מיואש בזמן שנכנסו לרכב הויברציה שלהם וזינקו משם. לעזאזל, חייב להיות הסבר! החלטתי לקחת שליטה בחלום, אז הלכתי לסדנת חלימה צלולה. התאמנתי במשך כמה שבועות בעודי ישן מחוץ לבית, עד שלבסוף הצלחתי להשיג מודעות כלשהי בזמן החלימה. חזרתי הביתה מלא נחישות, נכנסתי למיטה, שמתי משדר גלי אלפא על ראשי, והלכתי לישון. הפעם תהיה לי שליטה מלאה בחלום! לא עבר זמן רב בטרם התחלתי לשמוע צלילים. לאחר שנפסקו, מצאתי את עצמי בחדר הלבן הגדול. כשהבטתי בפיל המתקרב אלי בעין בוחנת, נעשה לי ברור לגמרי שהוא בכלל לא פיל: הוא היה יצור גדול ומגושם עם אוזניים ענקיות, אבל זה הכל. למה לעזאזל דמיינתי אותו בתור פיל כל הזמן? ודבר נוסף: הוא לבש בגדים הדורים וחומים, מלאי סמלים נוצצים. דבר מוזר שכזה לא ראיתי מעולם. הפיל התיישב מולי והתחיל לפקד עלי. את המילים לא הבנתי, ושאשרף לעד באש הגיהנום אם זאת הייתה שפה אנושית, אבל הטון היה רציני וחסר פשרות. הפיל רצה שאעשה משהו, בכך לא היה ספק. הפעם החלטתי לשתוק ולראות מה יקרה. הפיל חזר על דבריו, באותו טון פיקודי. הרמתי גבה, אך מלבד זאת לא עשיתי דבר. הפיל קם על רגליו, נפנף לעברי אצבע מאיימת, והכריז משהו שנשמע מאוד לא נעים. "שמע," אמרתי לו. "אני לא יודע מה אתה רוצה שאני אעשה, אבל אין לי שום כוונה לעשות את זה." הפיל הרים גבה, אני נשבע, ורטן משהו נוסף. הוא שלף, משום מקום, דף נייר עמוס מילים צפופות. לא זיהיתי את הכתב, אבל המסמך עצמו היה ללא ספק רשמי. "מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?" שאלתי בכעס. הפיל הצביע על תחתית הדף ונהם משהו. לדעתי הוא רצה שאני אחתום. "לא חותם על שום דבר!" צעקתי עליו והפסקתי את החלום. למחרת בבוקר פרצו אלי הביתה טובי המוחות של העידן המודרני. הם ביקשו סליחה על כך שכעסו עלי בפעם הקודמת, ואמרו שייתכן ששוב פעם הבאתי לפריצת דרך מרעישה בהתפתחות הגזע האנושי כולו. הבעתי את שמחתי ואז שאלתי מה הם רוצים. מסתבר, שאחרי שניסו מיליון ואחת אפשרויות, הם החליטו לבסוף לבדוק את הקשר שבין תורת המיתרים לתורת ההכרה. אולי יש משהו בדברי, אמרו בינם לבין עצמם, וניגשו לעבודה. אחת אחרי השניה נפתרו הבעיות כולן.
כל שרציתי הוא חיי נוחות ממוצעים של בן המעמד הבינוני, אז כמו כולם רכשתי למשפחתי בית על אחד האסטרואידים בחגורה. רצה הגורל וספינת ויברציה התרסקה לתוך הבית שלי. אחד הדברים הכי ידועים על ספינות ויברציה הוא שהן אינן מתרסקות, מעצם טבען. בתור אדם ממוצע מעולם לא התעניינתי יותר מכך, אבל לכבוד הסיפור הזה עשיתי מחקר קצר, כדי שאוכל להסביר לפחות את הבסיס. הרעיון הולך ככה: היקום כולו מורכב ממיתרים ארוכים וזעירים במידה אינסופית. לא, גם לי זה לא נשמע הגיוני, אבל מסתבר שרוב מכאניקת הקוואנטים לא מתעניינת במיוחד במה שהאדם מחשיב כהגיוני. זה נקרא "תאורית העל-מיתר". מנוע ויבראציה מאפשר תנועה תוך שימוש באחד מהמיתרים האלה. זה משהו עם רטיטות, כמו מיתרים של כינור שמפיקים צליל, אבל כאן זה כבר באמת נעשה מסובך. הנקודה היא שעם מנוע ויבראציה אתה נע במהירות האור לאורך מסלול יחודי. אין שום אפשרות שהיא, בכלל, שספינת ויבראציה לא תגיע ליעדה, מאחר והיא נעה על מיתר בודד שמקשר בין שתי נקודות. אז איך, תסבירו לי, נכנסה ספינת ויבראציה (במהירות האור, להזכירכם) אל תוך הבית שלי? "או, שאלה מצויינת." אמרו טובי המדענים בדורינו, ולא נתנו תשובה. אני איש אמיד, בעל משפחה, ומאוד נהנינו מביתנו הקודם. מאחר וחלקים מהאסטרואיד שלי שרדו את הפיצוץ בדרך נס, החלטתי לחזור ולהתיישב שם. בנינו את הבית מחדש, וחזרנו לגור בו. מלבד שינויים קוסמטיים במצוקים המקיפים את הבית, נראה כאילו לא אירע דבר. עד שהחלו הסיוטים. החלום בפני עצמו לא היה מפחיד, או אפילו מעניין. אך מאחר שהוא חזר שוב ושוב, כל הלילה וכל לילה, במשך שבועות על גבי שבועות, החלטתי שמדובר בסיוט. ואלה פרטי הסיוט: בתחילה נשמעים ארבעים וחמישה צלילים. אני בטוח בכך, ספרתי. אין בהם הרמוניה או סדר. הצלילים נשמעים אחד אחרי השני, ובסופם אני מוצא את עצמי עומד במרכזו של חדר לבן רחב ידיים. יצור דמוי פיל מתקרב אלי באיטיות, מתיישב על אחוריו, ומתחיל להסביר לי משהו בג´יבריש. אני אומר לו שאיני מבין ג´יבריש, אך הוא מתעקש, חוזר על דבריו, ואיכשהו אני יודע שהדבר מאוד חשוב לו. אני חוזר ואומר לו שאיני מבין ג´יבריש. היצור חוזר על דבריו, שוב, אך דבריו עדיין אינם מובנים לי. אז נעמד הפיל על שתי רגליו האחוריות, מתרעם, והחלום פשוט מפסיק. אדם מודרני שכמוני, החלטתי ללכת ליעוץ פסיכולוגי. מה זה סיוט חוזר לעומת כוחה האדיר של הרפואה האנושית? סיפרתי לפסיכולוגית על כל פרטי החלום, והיא הציעה לי מספר דרכי גישה לבעיה. בתור התחלה היא שאלה שאלות רבות על חיי היום-יום שלי, אך הסתבר שהם לא ממש מעניינים מבחינה פסיכו-אקטיבית. לאחר מכן היא ניסתה למצוא מטאפורות אפשריות שקישרתי לפיל (דמות אבהית סלחנית), ג´יבריש (לחץ מצד ההורים להשקעה בתחום הלימודים), וצלילים (היא אמרה משהו על מכוניות משטרה; בשלב הזה כבר לא ממש התעניינתי). כמוצא אחרון עברתי בדיקת קורטקס כללית, אך לא נמצא דבר מלבד נטיה טבעית לרכישת מזכרות תיירים. שבתי הביתה, עייף ומדוכדך, והלכתי לישון. נחשו מה חלמתי באותו לילה, שוב ושוב ושוב. אישתי החליטה שאני זקוק לחופשה והסכמתי איתה בפה מלא, אז לקחנו את הילדים ויצאנו לטיול של שבוע ברחבי החגורה. הגענו אפילו לירחי שבתאי, אם כי הסתבר שלא מעניין שם כמו שאומרים. במשך הטיול כולו לא חלמתי אפילו לילה אחד את הסיוט שלי. וכך, עמוס מזכרות תיירים ומלא שלווה ושמחת חיים, שבתי הביתה אל מיטתי. סמוך ובטוח, נשכבתי לישון. באותו לילה חלמתי על ארבעים וחמישה צלילים ופיל שמדבר ג´יבריש. טוב, לא צריך להיות גאון כדי להבין מה הולך פה. היה ברור שהמיטה שלי מקוללת. עשיתי מספר ניסיונות, ובאמת, המקום היחיד בבית כולו שבו חלמתי את חלום הפיל הוא במיטתי שלי. אישתי, לאחר שישנה לילה אחד בצד שלי של המיטה, דיווחה על אותו חלום בדיוק. קראתי לחבורת המדענים שעסקה בפענוח תאונת ספינת הויבראציה. הם הגיעו לביתי מלאי התרגשות, וסיפרו לי שייתכן שהממצאים האחרונים מהתאונה יאפשרו לפתח סוף סוף טכנולוגית תקשורת מבוססת מיתרים. כמה מוזר שזה נשמע, העברת חומר על גבי מיתרים היא עניין שיגרתי אבל אף אחד לא הצליח להעביר עליהם תקשורת אלקטרונית פשוטה, מה שגרם לכך שכל שידור טלוויזיה חי מכדה"א היית יכול לקבל בחגורת האסטרואידים צרוב על קריסטל מידע שעות לפני שהגיע השידור עצמו. "הקץ לפיראטיות!" הכריזו המדענים. "חיבור מערכת השמש כולה לרשת מידע ענקית אחת!" אמרתי שאני מאוד שמח, באמת, אבל לא בשביל זה הזמנתי אותם. סיפרתי להם את סיפור החלום שלי, ואת העובדה שהוא מתרחש רק בנקודה אחת בבית כולו. עדיין מלאי התרגשות, הם זינקו אל חדר השינה שלי והחלו לסרוק אותו במיטב הציוד המדעי. לאכזבתם לא התגלה דבר. לאכזבתי, הם גם הכריזו כי העניין כלל לא מעניין אותם עוד, והם יודו לי אם אפסיק להטריד אותם בזוטות שכאלה. "אבל אולי זה קשור איכשהו לתאונה!" קראתי אחריהם בעודם יוצאים מביתי. "כן," קרא אחד מהם לאחור, "שמעתי שההלם של אובן ביתך יכול לגרום לבעיות פסיכולוגית קשות, כדאי שתבדוק את זה!". הבטתי בהם מיואש בזמן שנכנסו לרכב הויברציה שלהם וזינקו משם. לעזאזל, חייב להיות הסבר! החלטתי לקחת שליטה בחלום, אז הלכתי לסדנת חלימה צלולה. התאמנתי במשך כמה שבועות בעודי ישן מחוץ לבית, עד שלבסוף הצלחתי להשיג מודעות כלשהי בזמן החלימה. חזרתי הביתה מלא נחישות, נכנסתי למיטה, שמתי משדר גלי אלפא על ראשי, והלכתי לישון. הפעם תהיה לי שליטה מלאה בחלום! לא עבר זמן רב בטרם התחלתי לשמוע צלילים. לאחר שנפסקו, מצאתי את עצמי בחדר הלבן הגדול. כשהבטתי בפיל המתקרב אלי בעין בוחנת, נעשה לי ברור לגמרי שהוא בכלל לא פיל: הוא היה יצור גדול ומגושם עם אוזניים ענקיות, אבל זה הכל. למה לעזאזל דמיינתי אותו בתור פיל כל הזמן? ודבר נוסף: הוא לבש בגדים הדורים וחומים, מלאי סמלים נוצצים. דבר מוזר שכזה לא ראיתי מעולם. הפיל התיישב מולי והתחיל לפקד עלי. את המילים לא הבנתי, ושאשרף לעד באש הגיהנום אם זאת הייתה שפה אנושית, אבל הטון היה רציני וחסר פשרות. הפיל רצה שאעשה משהו, בכך לא היה ספק. הפעם החלטתי לשתוק ולראות מה יקרה. הפיל חזר על דבריו, באותו טון פיקודי. הרמתי גבה, אך מלבד זאת לא עשיתי דבר. הפיל קם על רגליו, נפנף לעברי אצבע מאיימת, והכריז משהו שנשמע מאוד לא נעים. "שמע," אמרתי לו. "אני לא יודע מה אתה רוצה שאני אעשה, אבל אין לי שום כוונה לעשות את זה." הפיל הרים גבה, אני נשבע, ורטן משהו נוסף. הוא שלף, משום מקום, דף נייר עמוס מילים צפופות. לא זיהיתי את הכתב, אבל המסמך עצמו היה ללא ספק רשמי. "מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?" שאלתי בכעס. הפיל הצביע על תחתית הדף ונהם משהו. לדעתי הוא רצה שאני אחתום. "לא חותם על שום דבר!" צעקתי עליו והפסקתי את החלום. למחרת בבוקר פרצו אלי הביתה טובי המוחות של העידן המודרני. הם ביקשו סליחה על כך שכעסו עלי בפעם הקודמת, ואמרו שייתכן ששוב פעם הבאתי לפריצת דרך מרעישה בהתפתחות הגזע האנושי כולו. הבעתי את שמחתי ואז שאלתי מה הם רוצים. מסתבר, שאחרי שניסו מיליון ואחת אפשרויות, הם החליטו לבסוף לבדוק את הקשר שבין תורת המיתרים לתורת ההכרה. אולי יש משהו בדברי, אמרו בינם לבין עצמם, וניגשו לעבודה. אחת אחרי השניה נפתרו הבעיות כולן.
