רוצה שינוי בחיים.

anonimee

New member
רוצה שינוי בחיים.

20 וכמה שנים של חיים חסרי תכלית וחסרי מטרה.
20 וכמה שנים של ויתורים
20 וכמה שנים של ריקנות וחוסר בהנאה

כבר כמה שנים אני כבר מנסה לשנות את עצמי אך ללא הצלחה.
המון זמן שניסיתי ליצור דמות חדשה ונכשלתי.
שנים שניסיתי לברוח ממי שאני ע"י כל מיני התנסויות ו"בריחה" לכל מיני מסגרות.
שנים שניסיתי להשקיע בלפתור תסמונת רפואית כלשהי במקום להשקיע את מירב המאמצים בלשפר את החיים עצמם.

לא משנה איפה אני אהיה: על מאדים, בקיבוץ, במסגרת/ עבודה חדשה. לא משנה מה אני אעשה אני אשאר בדיוק אותו אדם חסר מטרות ושאיפות, חסר יעדים.
אני לא יכול לקבל את זה שאין לי מטרות או שאיפות. קשה לי לקבל את זה שאני לא מצליח להנות מכלום שאני לא מצליח לזרום עם החיים.
נכשלתי, כבר לא מתבייש להגיד את זה. ניסיתי מה שיכולתי אבל לא מספיק.
מתישהו זה יבוא, רק צריך להמתין בסבלנות.
 

מיצי2013

New member
החיים

היי אנונימי

עצוב לקרוא את מה שאתה כותב, גם כי הרגשות האלה בחלקם מוכרים
הידיעה שלא משנה איפה תהיה אתה תיקח את עצמך לשם
והמחשבה שהיית יכול להיות מישהו אחר, טוב יותר, בריא יותר
הרגשה שאתה מנסה הכי חזק שאתה יכול וזה לא מצליח עד שכבר יוצא האוויר... ונגמרות המטרות והשאיפות, התקוות והחלומות
אין לי יותר מידי מילים מנחמות להגיד
אולי יעזור לזכור שלכל בנאדם יש כמה צדדים
ואולי ביחד עם הייאוש קיים הצד שעדיין אופטימי, עדיין יש לו תקווה ועדיין מאמין שאתה יכול להגשים את הפוטנציאל ולהיות הבנאדם שאתה רוצה
 
נכשלת ביחס ל...

לפי מה אתה קובע שנכשלת?
לפי מה שאתה מאמין.
הנחות היסוד שלך על מה נכון ומה לא נכון. כללי המשחק, מה זה הצלחה מה זה כשלון.
אז מה אם תישאר אדם חסר מטרות ושאיפות? מי אי פעם אמר לך שהדבר הנכון זה שיהיו לך שאיפות? גורויים של אימון אישי? סוכני מוטיבציה?
זה עוד אחד מהמיתוסים המטופשים שרצים בחברה.
למשל אחד הסממנים לבן אדם מאושר באמת זה אחד שהפסיק לרדוף אחרי דברים, כי הרי הוא מצא את מה שחיפש. בשביל מה לו מוטיבציה?! מה הוא יעשה איתה בכלל?
יכולות להיות מטרות ושאיפות רק אם עדיין לא מספיק טוב לך, ואז יש לך לאן לשאוף.
אז אתה בטוח שזה היעד שלך?! תחשוב על זה עד הסוף..
אתה יכול למצוא מוטיבציה רק בצורת תקווה שמבטיחה הבטחות על עתיד יותר טוב ואז כביכול אתה מרגיש יותר טוב כי אתה חושב שאתה בדרך לאנשהו .. אבל זה הכל שקרים שבן אדם משקר את עצמו כי הוא לא רוצה להודות באמת.. שבעצם רע לו. אם לא היה לו רע.. אז למה שלא ישב ויסגור את הסיפור? כמה שהוא עושה ככה יותר רע לו למעשה.. זה מדרבן אותו לפעולה.
אתה מסתכל על אחרים ומספר לעצמך סיפור שהם מאושרים והם זורמים עם החיים וכל מיני שקרים.. אצל אף אחד זה לא כ"כ וורוד כמו שאתה חושב.
הכל אשליה וכל מה שנראה לך ... זה בעצם הפוך באמת!
וגם חלק מהמשחק החברתי זה לשקר ולהראות כאילו טוב להם כדי שאחרים יחשבו שטוב להם כדי למנף את זה.. אבל בעצם לכולם רע.
כבר בבודהיזם גילו שסבל זה חלק אינהרנטי מהחיים, אז לפחות דבר אחד קח מהפוסט הזה.. לאף אחד לא טוב ולכולם רע במידה מסוימת ובזמן מסוים, אחרת הוא לא חי.
 
היי אנונימי

אני מאמינה שלכל אחד יש שאיפות ומטרות בחיים, אבל לפעמים קשה למצוא אותן. אישית, אני מאמינה בלהתחיל בקטנה, להציב מטרות קטנות שאני יודעת שאני אגיע אליהן.
נשמע שאתה ממש מרגיש אבוד בחיים האלה. ניסית ללכת לימי הכוונה מקצועיים שמנהלות אוניברסיטאות או מכוני השמה?
ואתה לא לבד עם ההרגשה הזו. אני חושבת שאחת לשבוע אני מרגישה שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי.
 

anonimee

New member
כן, כבר התייעצתי

זה לא עזר במיוחד או אמר משהו שלא ידעתי.
יש לי כבר רעיון למקצוע, אבל אני לא יכול להגיד שאפילו 70% אני רוצה אותו. כנראה שזה הולך להיות עוד ירייה באוויר.
 

Valeriana

New member
הפתרון שלי

הוא פשוט לחיות.
גם לי אין שאיפות, אני לא תחרותית, חכמה במיוחד או טובה במשהו כדי להפוך את זה למקצועי.
אז אני חיה.
אני מתעניינת בנושאים מסויימים בשנה האחרונה- אז אני חוקרת עליהם באינטרנט.
אני נהנית לראות סרטי דרמה בקולנוע- אז אני צופה בהם.
אני קוראת ספרים למטרות הנאה ולא למידה.
זה כבר לא מאפיין אותי, לא חלק מהמהות שלי או חיפוש המיקום שלי בעולם.
 
אין לך תקוות למשהו יותר מזה?

סרטי דרמה כמו moneyball אבל לא כמו דמדומים?
 

anonimee

New member
זה לא כ"כ פשוט כמו שאת אומרת

מילא, אם לא הייתי סובל מזה וסובל בכלל אז ניחא הייתי אומר. לא אכפת לי מרצונות ושאיפות אלא אכפת לי להרגיש טוב.
ושמרגישים 90% מהזמן *** זה מצב לא פשוט בכלל.
הפתרון שלך מתאים אך ורק לך או לאנשים מאוד מסויימים.
גם אני ניסיתי בעבר להסתכל על המצב הזה בצורה הזו.
 

anonimee

New member
בנוסף

בסופו של דבר אתה לא רוצה כלום, והכל נעשה בכח ומכורח המציאות; אין שום סיפוק ואין שום משמעות לחיים האלה.
הכל סתם.
וזה לא משנה מה תעשה בשביל לשנות את ההרגשה הזאת, אתה תמיד תשאר אתה ולא תוכל להתחמק מזה.
 

Valeriana

New member
שום פתרון לא פשוט

כתבתי מה עובד עבורי.
הבנתי שאצלי זה נושא שאפשר לנטרל, עבדתי על עצמי בנושא רק 3 שנים ועדיין עובדת, אז זה לא כזה פשוט אף פעם.
אני ״פשוט״ לא תוקפת את עצמי בנושא הזה יותר.
השאיפות שלי השתנו, אני לא רוצה להיות בעלת קריירה, אני רוצה להיות אדם אוהב. הרצונות החומריים קיבלו תפנית ועכשיו אני מחפשת איך לחיות בצניעות.
נורא קשה לא להכנע לשטיפת המוח של החברה, צריך לעבוד על זה.
 

anonimee

New member
השאיפה העיקרית שלי היא

שיהיו לי שאיפות ורצונות משלי. "רצונות החברה" כרגע לא מעניינים אותי וטוב שכך, אחרת הייתי עוד יותר מיוסר מכל המצב הזה.
 

מיצי2013

New member
רצונות החברה נוגעים לך גם אם הם לא מעניינים

אותך.
אם היית חי בחברה שבה ערך עליון היה להיות אדם ללא שאיפות ומטרות, היית מרגיש מצוין ומורם מעם. מאחר ואתה חי בחברה תחרותית שמודדת הצלחה וכישלון בהישגים מאוד מסוימים, כמו כמה כסף יש לך, איך אתה נראה, כמה בחורות השגת, באיזה מקצוע אתה עובד, איפה אתה גר, באיזה אוטו אתה נוהג וכו' וכו' אז זה לא תורם להרגשתך.
כמובן שזה ניתוח מאוד פשטני והמציאות הרבה יותר מורכבת וכמובן כוללת עוד פרמטרים רבים, חלקם כלליים וחלקם אישיים שלך.
מה שניסו להגיד לך זה שתנסה לשנות גישה. להפסיק להרגיש רע עם זה שאין לך כרגע שאיפות ורצונות, כי א. יכול להיות שהם יגיעו בהמשך, ו-ב. גם אם הם לא יגיעו זה בסדר, כמו בפאזלים האלה של הילדים הקטנים אי אפשר לדחוף משולש לחור של העיגול, אולי הייעוד שלך הוא אחר ואתה צריך להיות יותר רך עם עצמך בינתיים, עד שתלמד להכיר את עצמך יותר לעומק ולדעת מה עושה לך טוב ומה לא.

וזה בא מאחת שכבר לפני שנתיים איבדה את כל הרצונות והשאיפות שלה, ובינתיים מחכה לראות מה ילד יום (ובינתיים זה רק חרא). יכול להיות שנועדנו לחיות בייסורים. המעט שאפשר זה לא להתייסר על הייסורים.
 

anonimee

New member
אני מרגיש רע מסיבות נוספות

רצונות זה מילא (הגעתי כבר מזמן למסקנה שלא לכולם חייבים להיות רצונות/שאיפות וזה בסדר) אבל אין לי תחושה של סיפוק והנאה משום דבר. ריקנות כמעט 24/7 למעט מקרים נדירים.
לקיתי בתסמונת טוראט במהלך הצבא וזה גם משהו שמעיק ומקשה עליי.
יכול להגיד לך בכנות כרגע שמגיל צעיר כבר הבנתי שמה שטוב לרוב החברה לא בהכרח טוב עבורי.
ההרגשה מגעילה לאו דווקא בגלל ההשתייכות לחברה (למרות שזה קשה ללכת נגד הזרם) אלא היא הרגשה סובייקטיבית ומאוד אישית.
מה אכפת לי מה כולם חושבים? העיקר שאני ארגיש טוב עם עצמי.
אני יכול להרגיש טוב עם עצמי, גם בלי ללכת באותה הדרך של רוב האנשים...
 

anonimee

New member
*לא מאמין שנועדתי לחיות בשום ייסורים

אני מאמין שיש. יש דרך לצאת מכל התסבוכת הזו. זו רק שאלה של זמן וזה לא משהו שיקרה מהיום למחר.
 

Lady Stark

New member
היי

זה שאתה מרגיש שאיפה לרצונות ושאיפות זה כבר טוב.
במצב דיכאוני המלחמה היא פעמים רבות להרגיש מוטיבציה למוטיבציה. נשמע סבוך ומוזר, אבל ככה זה. כשהיכולת להרגיש מוטיבציה נפגעת, איך תתרומם ותטפל בזה?
בגלל זה אני כן חושבת שהרצון שלך להילחם ולא לוותר על שאיפות והנאות, הוא רצון בריא מאוד.
והוא נקודה טובה להתחיל ממנה.
בהמשך, אני מציעה שתזכור שאתה עוד מאוד מאוד צעיר.
הרצונות של כולנו מתעצבים עם הזמן.
 

היי48

New member
נקודה למחשבה

אני לא חושבת שיש רע בזה שיהיו לך שאיפות בתחומים החשובים לך (דרך אגב, זה לא חייב להיות בהכרח בתחום הקריירה, עבודה יכולה להיות גם רק דרך לשלם את החשבונות ובמקביל אפשר להתרכז בדברים כמו התנדבות, לימודים, משפחה, חיי חברה וכו', כל אחד ומה שמעניין אותו ושחשוב לו). אבל בנוסף לכך, אני חושבת שחשוב להיות כנה עם עצמך ולהשתדל ולהבין מהם היתרונות והחסרונות שלך ולפעול בהתאם, וזה דבר שגם צריך לדעתי לעשות כל אחד, בלי קשר לאם יש לו דיכאון או לא. חבל שתשים את עצמך במצב שמראש רוב הסיכויים היו שהדבר לא יצליח (וחשוב מאוד לזכור שאין בעולם אפילו בן אדם אחד שהוא מושלם ושלא חווה כשלונות, זה פשוט לא קיים), ואז תגיד לעצמך שמה שקרה עכשיו בהכרח גם יקרה בעתיד, כי זה לא תמיד נכון, פשוט צריך לדעת להציב לעצמך מטרות ראליות ולא ליצור סוג של מצב שהוא "הנבואה שמגשימה את עצמה". אני כמובן לא יודעת אם זאת הסיבה למה שאתה מתאר, יכול להיות שפשוט עדיין לא הצלחת למצוא את מה שבאמת חשוב לך, גם זה תהליך שלוקח זמן, אבל בכל מקרה-רק חומר למחשבה.

סתם דוגמא-נגיד שהחלטת שמה שמעניין אותך זה תחומים כמו ביולוגיה, רפואה וכו'. אז אתה יכול להיות חוקר באקדמיה, לעבוד בשוק הפרטי, להיות רופא, להיות מורה לביולוגיה, להיות מגייס כספים למחקרים רפואיים, להיות שר המדע והטכנולוגיה ועוד מיליון דברים. ונגיד שאתה לא מאוד אוהב לעבוד הרבה עם אנשים ומעדיף עבודה יותר עצמאית. אז במצב כזה למשל, מן הסתם כדאי לך יותר לכוון לכוון למשהו כמו עבודה בתור ביולוג בחברת תרופות, שזאת אכן עבודה יותר עצמאית, מאשר משהו כמו רופא, שזאת עבודה שבה עובדים הרבה עם אנשים. כי אם כן תנסה למשל להיות דווקא רופא ולא תצליח בזה, זה עלול לגרום לך להרגיש אכזבה על כך ולוותר על תחום שאתה אוהב ומתעניין בו כי תחשוב "טוב, אולי אני פשוט לא מתאים לתחום כולו", למרות שכן היית יכול להשתלב בו בתפקיד אחר ולהיות מרוצה.

אם אתה עדיין לא בטוח מה מעניין אותך זה בסדר, זה דבר שלפעמים לוקח זמן (ולא רק לאנשים עם דיכאון), לא כולם יודעים ישר מה הם רוצים ומה מעניין אותם. אבל אני פשוט אומרת-תהיה כנה עם עצמך. אני לא אומרת שצריך להשלים עם כל מגבלה שיש בנו, יש דברים שכן אפשר לשפר, אבל לפעמים צריך להכיר בזה שהמגבלות האלו הן פשוט חלק מאיתנו ולקחת את זה בחשבון כשעושים החלטות בחיים. אז שוב, אני לא יודעת אם מה שכתבתי הוא נכון לגביך, אבל אולי זה משהו שכן שווה בדיקה. מקווה שזה יעזור
 
למעלה