רוצה שתכתבו לי מה אתן חושבות...

[עיגולית]

רוצה שתכתבו לי מה אתן חושבות...

אני שבוע 27, בזמן האחרון עולים פחדים, טוב נו, זה טבעי, אבל הייתי רוצה לספר לכן על הפחד הזה מחבל הטבור שכרוך סביב התינוק, זה הפחד שחוזר כל הזמן, מה יהיה אם... וכל פעם שאני מרגישה אותה זזה, אני שואלת את עצמי, איך היא נעה שם בלי להסבך איתו, ואז מנסה להרגיע את עצמי, שזה הטבע, ושמיליוני תינוקות נולדים וכו וכו, אבל הוא קיים, ובא לי להניח לזה. איך?

 

[מבשלת בבטן]

אין לי ממש תשובה טובה

לאיך מניחים לפחד. אני חושבת שהכי חשוב זה לא להתעלם ממנו, אלא להיות מודעת אליו אך גם לנסות לראות את הצד השני והוא שרוב הפעמים, גם אם חבל הטבור כרוך, זה לא מהווה שום בעיה. אם אני לא טועה, בכשליש מהלידות חבל הטבור כרוך. דווקא זה שאת יולדת בבית, בלי סטרס מיותר, מוסיף לסיכוי הטוב שלא יהיה סיבוך גם אם החבל כרוך. אגב, קראת את המאמר "מה אם" במאמרי הפורום? יש שם התייחסות לנושא.

 

[ס ו ל ה]

../images/Emo45.gif

 

[סטיוויה]

וואו

זה נושא עמוק מאד לטעמי. השאלה שאותי תמיד מעסיקה היא היכן מתחיל,נגמר ועובר הגבול הדק והעדין הזה בין פחד וחשש לבין נבואה שמגשימה את עצמה.זאת אומרת שיש בידינו הכוח,כך אני מאמינה,ליצור לעצמינו מציאויות ולזמן לעצמינו התרחשויות. אני גם מאמינה שלעוברית שלך יש "עניינים" עצמאיים משלה ויכול להיות שאת מרגישה פחדים שקשורים אליה,לנשמה שלה.במקרה כזה טיפול בשיטת אייפק יכול לעזור לה וגם לך כתןצאה מכך. עוד התמודדות יעילה היא דרך מדיטציה ועבודה עם דמיון.נסי להכנס אל הרחם ולדבר עם העוברית.להתבונן ברחם ולהתמקד בחבל הטבור. למשש אותו.לשחרר אותו.ללטף אותו.לעשות מדיטציה של לידה טובה וקלה בלי סיבוכים. מדיטציה של "התרת קשרים".

 

[סטיוויה]

ושכחתי...

כמו שמבשלת ציינה,זה לא נדיר שחבל הטבור יכרך ומיילדת טובה יודעת להתמודד עם זה.חברה שלי ילדה לפני 3 חודשים בבית והחבל היה כרוך לעובר סביב הצוואר.ראיתי תמונה שבה רואים איך המיילדת בפשטות מתירה את החבל מהצוואר והעובר בסדר גמור.

 

[mise]

מסכימה.

מדיטציה יומיומית יכולה באמת להרגיע ולכונן מציאות אחרת, עכשיו ואח"כ. חשוב מאוד לתקשר ולדבר עם העובר במיוחד במצבים כאלה. חברה שלי ילדה בלידת בית לפני 4 שנים וחבל הטבור היה כרוך. הילדה היתה תלויה ברחם כמו מצנח והלידה לא התקדמה חרף רפלקסולוגיה והזמן שחלף. בסופו של דבר, המיילדת הכניסה את היד פנימה ופשוט גילתה שהילדה כרוכה ותלויה הפוך על החבל, אז היא סובבה אותה ומאותו רגע התקדמה הלידה.

 

[תבשיל קדרה]

בכיוון דומה

כשעולות אצלי חרדות לא הגיוניות (בעיקר לגבי הילדים), אני מדמינת פתרון טוב לסיטואציה. למשל - ילד עומד בראש המדרגות, ומשום מה אני מדמינת התרסקות, אני מתחילה לדמיין בכוח ירידה מתונה שלו למטה. בדומה, אולי את רוצה לשחק עם הדימיון של תינוק בבטן שמסתובב, חבל הטבור נכרך סביבו, ואז הוא מסתובב לצד השני, והחבל משתחרר, ומתהפך, ומתלפף, והפוך, ומשתחרר. (אני חושבת שאילו אני הייתי מתעסקת בזה יותר מדי, הייתי נכנסת לכמעט-אובססיה של לנסות להתיר קשרים, להבין את הכיוונים, וזה היה נכנס לי לאיזה לילה הזוי של המון התעוררויות.)

 

[שָׂרָה]

כתבתי על זה כבר

לראות ולהרגע. הכל מסתדר אם סומכים על גופה של האשה

 

[debby12]

מסכימה עם קודמותי

גם אני מכירה מישהי שילדה בלידת בית והחבל היה כרוך ולא היתה שום בעיה - המיילדת פשוט סובבה אותו חזרה ו"פתחה" את העניבה. אם זה מתאים לך (אני לא יודעת מה טיב מעקב ההריון שמתאים לך) אז אפשר לעשות את "הערכת המשקל" המסורתית בשבוע 32 באולטרה סאונד ואז לשאול אם הוא כרוך מסביב לצוואר -- לא? (אני לא 100% בטוחה אם רואים את זה בא.ס.) אני יודעת שזה לא מתאים להרבה מהכותבות פה. אבל לדעתי אם תרגישי שא.ס. כזה ירגיע את הפחדים שלך - אז למה לא בעצם?

 

[ס ו ל ה]

בנוסף ומנסיו הפחדים שלי שלא מפסיקים

לעלות ולדעוך.... ושוב וכן הלאה.... להוציא, לדבר, לשחרר, להתמקד בפחד ושוב לשלוח אותו לשכינה! כך אני משתדלת לעשות עם כל דבר קונפליקטי וקשה. בהצלחה....

 

[מבשלת בבטן]

סולה-

בכדי להגיב על הודעה מסויימת, את צריכה ללחוץ על "הוספת תגובה" בתחתית ההודעה מצד ימין. כאשר את מוסיפה הודעה חדשה, לא ברור למה הגבת. אני משרשרת אותך (או יותר נכון, מעבירה את הודעתך) למקום הרלוונטי.

 

[מיכל בונשטיין]

הקשיבי לתינוק

עיגולית- יש לך כלי פשוט, לשים לב לתנועות של התינוק. תינוק שמתנועע מרגיש טוב. הדאגה והפחדים מופיעים בשלב ההריון שבו את נמצאת. כך הלב נפתח לתינוק. ונוצרת התכוננות לאמהות וללידה. דאגה לתינוק היא חלק מהאמהות. לפעמים הדאגה כה מופשטת שהיא מוצאת לה ערוצים מוחשיים לבטוי. ואולי תראי שדאגה אחת מתחלפת באחרת. נסי ליישם את הרעיונות שקבלת כאן בפורום. אם אין לך את המיומנות למדיטציות כאלה, או לדמיון מודרך , או אם את מסתבכת אם זה (אולי אפילו הפחד מתחזק...) תפני לדולה או למיילדת כדי להיעזר. יש לי המלצה טובה מאד בתחום זה אם מבשלת בטן תאפשר לי ... וגם - בשעת לידה, בעיות שקשורות לחבל טבור כרוך וכד' ישמעו בדופק עוברי אם זה מפריע לתינוק. חיבוק לך ולעוברך. מיכל ב

 

[מבשלת בבטן]

מיכל את מוזמנת לכתוב את ההמלצה רק

בלי פרטי התקשרות. דרכי התמודדות עם פחדי לידה רצויים מאוד כאן בפורום. אם את רוצה, יש לך אפשרות לשלוח מסר אישי לעיגולית ושם תתני את פרטי ההתקשרות. מסר אישי שולחים ע"י לחיצה על שם המשתמש של עיגולית, בחלון שנפתח, יש בצד הימני אופציה של שליחת מסר, מתחת לכותרת "יצירת קשר".

 

[עיגולית]

בנות, תודה, תודה

זה נורא נכון, שפחד אחד מתחלף באחר, אני משתמשת במדיטציה, ומדברת אליה המון. בעיקר מנסה להפריד בינה לבין הפחדים שלי, וגם להזכיר לעצמי כל הזמן, שזה שלב כזה שהפחדים עולים, וזה מן ניקיון. מיכל, אני אשמח לקבל המלצה, ותודה על תגובתך, היה בה משהו מרגיע ונעים. שרה, נורא רציתי לראות את מה ששלחת ולא הצלחתי, אני אשמח לשרשור חוזר. התגובות שלכן, עזרו לי מאוד, טוב לקרוא אנשים שפויים, שהפחדים אינם מסנוורים את עיניהם.

 

[סוס של נייר]

או בעת פתיחת תגובה

בשורה האפורה בתחתית התגובה, יש אופציית "מסר למחבר/ת". זה עוד יותר פשוט

 

[מבשלת בבטן]

../images/Emo12.gif לא ידעתי...חיים קלים בתפוז!

 

[אורניקי]

מה ששינה לי את ההתייחסות

זה צפייה במספר סרטי לידה (וכמובן גם נוכחות בכמה וכמה לידות) שהחבל היה כרוך, והפעולה השגרתית מאוד שהמיילדת עושה עם היד כשהראש בדרך החוצה, שהיא משחררת את זה כדבר שבשיגרה. בכל אופן, הפתרון לחבל כרוך הוא מיילדת. ולא בית חולים. ואני מקווה שגם בבית, בכוונתך ללדת עם מיילדת, לא?

 

[עיגולית]

בטח, עם מיילדת

אני צריכה מישהי איתי. מישהו שאני סומכת עליה שיודעת בדיוק מה צריך לעשות, כדי שאני אוכל להכנס פנימה לעולם משלי.

 

[עיגולית]

איך משיגים סרטי לידה?