יש לי כל כך הרבה.. אבל כתבתי פה מעט
תחרות כלבבי. החלק הבא מועתק מהבלוג שלי עם עריכה קלה: לפני כמה זמן היינו אצל ידיד ואז היה מצב שהיינו בחדר שלו שתי חברות שלי ועוד שני ידידים. שניהם כל הזמן דיברו בקול ממש חזק על דברים שאנחנו היינו לא קשורות ולא נתנו לאף אחת להשחיל שוב מילה... ניסינו מדי פעם לשנות את הנושא, אבל אז הם דיברו עוד יותר חזק. בסוף אחת אמרה "די! לא משנה מה, הם לא ישימו לב אלינו, גם אם נתפשט!" ואז הורדנו חולצות וגם אז לקחו להם איזה 10 שניות לקלוט. אבל אחרי זה בפלא מעניין, הייתה תפנית בשיחה לכמה זמן. וכשהייתי בקיץ עם חברים באילת, חברה שלי ואני כל הזמן נתנו אתגרים אחת לשניה, אחד מהם היה שאני אמורה בטיילת לגרום למישהו שאני לא מכירה לאכול מאפה מתוק שממש מזכיר איבר מין זכרי... עברנו אחד אחד בין הרבה אנשים, שמענו הערות כמו "חהחה זה נראה כמו דילדו" ובסוף נתקלנו באב וילדים שבשמחה אכל וגם נתן לבנים שלו לאכול... יום או יומיים לאחר מכן, היינו בלובי במלון ונגש אלי איש ואומר לי תודה ושהיה ממש טעים, אני מנסה לחשוב על מה הוא מדבר ואז לקח לי קצת זמן להזכר במקרה ההוא, כי אני לא זוכרת פנים שאני לא ממש בוחנת... אז זה היה גם קצת מביך, כי סביר להניח שעלתה לו בראש מחשבה שזו השגרה שלי, שאני מאכילה אנשים זרים בדילדואים באמצע הטיילת ואני כבר לא זוכרת מרוב שעשיתי את זה הרבה... וגם זה שהוא איתי באותו מלון לא הוריד מהמבוכה, כי חשבתי שזה סתם מישהו שלא אראה יותר. ושני דברים שקרו בטעות, לא יודעת אם זה נחשב: ביסודי הייתי אמורה לרקוד עם כל הבנות עם איזה בד גדול שכרוך סביב הצוואר והחזה... מלכתחילה ידעתי שיהיה לי קשה, הריקוד עצמו, בלי קשר אפילו לבד, כי אני טיפה עילגת, אבל עשיתי את זה בכל מקרה. היינו על הבמה והתחלנו להסתובב בצורה כה חיננית... עד שהסתבכתי עם הבד וכמעט נחנקתי על הבמה... מורה כבר באה לעזור לי, אבל כבר הצלחתי לצאת מזה לבד. ומה שקרה עם האקס המיתולוגי שלי: בפגישה הראשונה שלנו (אני הפכתי אותה לפגישה ראשונה, כי אני נישקתי אותו, אבל יש משהו נועז יותר מזה), היינו בים והמים היו ממש ממש רדודים, אז התרחקנו המון מהחוף, כמעט ולא ראינו אותו. כשעוד התמזמזנו בנעימים פתאום שמנו לב שאנחנו קצת טובעים ועוד מעט תהיה גאות רצינית... שחינו את כל המרחק העצום... לי עוד היה התקף אסטמה שם. בסוף כשהוא הצליח לעמוד (הבחור שני מטר
) הוא קצת החזיק אותי וניסינו להרגיע לי טיפה את האסטמה, היא לא נרגעה לגמרי, אבל המשכנו עד שצנחנו על החוף. טוב, אני יכולה להמשיך עד מחר, אז אני מפסיקה.