פפחחחח!
אלבום של מי? שלום חנוך? מי זה? סטנדאפיסט? מנחה חדש בEXIT? מה, הוא זמר? אז איך אף פעם לא ראיתי קליפ שלו בMTV? מילא, הייתם נותנים אלבום הופעה כפול של אחד היוצרים הגדולים והחד-פעמיים ביותר שהתהלכו על פני האדמה הכנענית שלנו, אולי איזה שילוב של משורר עדין ורגיש עם רוקר עצבני שיודע לתת בראש באלימות גם כשהוא מגרד את העשור השישי לחייו. אולי אז הייתי יושב לכתוב משהו, זוכה בדיסק טוב ויושב לשמוע אותו ערב ערב, אבל שלום חנוך? יש לי עבודה במתמטיקה להגיש מחר, אז אני אשב עכשיו באמצע הלילה ואקשקש על היציאה הזו? לא צריך לעשות כזה עניין, הוא רק בן אדם. אני אגיד לכם במה כן הייתי רוצה לזכות. דמיינו לכם מוסיקאי כמו זה שתיארתי הרגע, עם רפרטואר עצום של שירים שכתב וביצע בעצמו ושירים שכתב בשביל חברים במשך 4 עשורים טובים. דמיינו אותו לוקח חבר טוב שליווה אותו במשך יותר משני עשורים של יצירה, מוסיקאי מוכשר שתרם גם הוא לא מעט ליצירה הישראלית - אבל מה, בגלל שהוא מן אדם בתוך עצמו שכזה, מן ביישן שנחבא של הכלים, לא הרבה מכירים בערכו. דמיינו את שניהם לוקחים את השירים שהכי אהבו במשך השנים - שירים שליוו אותם ואת כל מי שגדל בארץ הזו - ומפרקים אותם לגורמים ראשוניים. לבסיס של השיר, לרגש נטו. לוקחים את התמצית הזו, איזו גיטרה, פסנתר, אולי אקורדיון מידי פעם, ועם המינימליזם הזה באים ונותנים הופעה. גדול, הא? אין, זה יהיה להיט. אף אחד לא יצליח לתת הופעה יותר מוצלחת מהופעה כזו. לא בגלגול הזה בכל אופן. אבל מה, יש בעיה רצינית בקונספט הזה. כמה אמנים אתם מכירים שהשירים שלהם מושרשים כל כך חזק בהגדרת הישראליות שלנו, חזק מספיק בשביל להחזיק הופעה שלמה רק מלשד עצמותיהם של השירים? תחשבו, רק גיטרה ופסנתר? צריך שירים ממש עוצמתיים, מין שירים כאלה שנכתבו לפני כמעט 40 שנה ועדיין מפיצים אור ישראלי לכל עבר כשהם מושמעים ברדיו, נוגעים בנו בזכרונות הכי כואבים... שירים על אהבה ישנה בקיבוץ שמעולם לא זכתה להתממש. שירים על בן אדם שחוזר הביתה לאהובתו ותוך כדי שר לה שיר דרך. שירים ללא שם. שירים על אנשים שמחכים למשיח. שירים שהולחנו באופן מדויק עד כאב לטקסטים שעורכים אנלוגיה בין אדם לעץ השדה הפשוט. שירים על כמה כואבת יכולה להיות ההחתונה הלבנה שלכם כשהיא משחירה... אוף. יופי, בגלל כל ההרהורים האלה אני לא יכול לישון עכשיו. טוב, אולי אני כן אשב לכתוב משהו. שלום.