רוצים לשמוע כמה רע יכול להיות

[מילקי110]

רוצים לשמוע כמה רע יכול להיות

בעבודה שלי כל האנשים מתעלמים ממני , ונראה לי שהרוב לא סובלים אותי שם וחושבים שאני משוגעת

אני עובדת בתור קלדנית בחברה , בהפסקות לפעמים אני כן עומדת ומדברת עם אנשים , או יותר נכון קצת מקשקשת כל פעם עם מישהי אחרת אבל זה בד"כ

אנשים קבועים יש אנשים שאני לא מתקרבת אליהם וכן ניסיתי זה הם לא רוצים אנשים נרתעים ממני . זה תמיד היה כך ולא רק בעבודה הזאת באופן כללי ..

* אחרי העבודה היום הלכתי לקנות בגדים סיפרתי פה שירדתי הרבה במשקל ופשוט אין לי בגדים קצרים אז הלכתי לכמה חנוית ובחנות מסוימת בגלל הצורך שלי כל זמן לקבל אישור מאנשים אז הסתכלתי כל המוכרת

והיא התסכלה עליי , ואחרי זה היא קרה למוכרת קולגה שלה ואז הקולגה התחילה לעקוב אחריי בחנות , וגם שמעתי מה שהמוכרת אמרה לה שאנ נראית חשודה , אני מעולם , מעולם לא גנבתי ולא אגנוב כלום מחנות

והנה לכם . אני מרגישה שמתקיים כמו ניסוי כמה רע יהיה והיה ועדיין רע מאד , למרות שאני ניסיתי לשנות את המציאות בזה שחשבתי שאם אשנה את המראה החיצוני שלי אז אנשים יתייחסו אליי יותר יפה אבל זה לא קרה

אנשים עדיין מגעילים אליי . הם נועצים בי מבטים כאשר אני הולכת ברחוב , ונראה לי שזה בגלל שאני משוגעת , היום לרגעים כאשר נעצו בי מבטים חשבתי שאולי התלבשתי לא יפה

אני כנראה מקרינה טירוף , או שאני מכוערת ואולי בגלל זה כל הזמן מסתכלים עליי , ובעבודה הרוב שונאים אותי .

 

[Lady Stark]

מתוקה

את לא יכולה באמת לדעת מה אנשים ברחוב חושבים כשהם מסתכלים עליך. חלק מהם יחשבו שיש לך חולצה יפה, חלק יחשבו שיש לך עיניים יפות, חלק יחשבו שאת נראית להם מוכרת, אולי יש כאלה שיסתכלו עליך כי את נראית להם עצובה, חלק לא יחשבו כלום ופשוט צריכים למקד את העיניים במשהו.
האמת היא שאנשים פשוט מסתכלים על אנשים ברחוב. אני אישית מסתכלת רק על אנשים יפים או כאלה שלובשים דברים שאני אוהבת.
אני יודעת שיש לך פחד מזה שאנשים לא אוהבים אותך. וכרגע הפחד הזה מנהל אותך.
מכירה את זה, לי יש פחדים משלי שהמון פעמים משתלטים עלי ומנהלים את רוב נקודת המבט שלי על העולם.
אבל הצעד הראשון הוא להבין שזה פחד.
שימי לב שכבר לא מעט פעמים מאז שנכנסת לכאן והכרנו, החששות שלך התבדו.
מתוקה, את עובדת על זה עם מטפל?

 

[מיצי2013]

מילקי...

יש בהודעה שלך הרבה כאב. כמו שליידי אמרה רוב הפעמים אנחנו לא באמת יודעים מה אנשים חושבים ולפעמים הם בכלל לא עסוקים בנו, לא אכפת להם והם חושבים על משהו אחר.
אפילו האישה שסיפרתי שרבתי איתה בשבוע שעבר, הערתי לה כי לי זה הפריע שהיא נכנסה למרחב האישי שלי, היא לעומת זאת הייתה ממש מופתעת מזה ואמרה שבכלל לא שמה לב אליי ולמה שאני עושה. כלומר לפעמים משהו שמפריע לך בכלל לא נמצא במודעות אצל מישהו אחר...
אני לא יודעת מה קורה לך שאת מספרת שאנשים נרתעים ממך, אם תרצי תספרי בדיוק למה את מתכוונת. אבל אם בנאדם סגור או חושש זה הגיוני שהסביבה תקלוט את זה ותתרחק ממנו, בגלל שאנשים חושבים שהוא לא מעוניין בכך.
לגבי מראה חיצוני- יש אנשים יפים שהם בלתי נסבלים ואנשים מכוערים שהם הכי מקסימים בעולם, אני חושבת שבנאדם מקרין הרבה יותר מסך המראה החיצוני שלו ושיופי זה גם עניין סובייקטיבי. לכן כדאי לעבוד על העניין הזה של הדימוי העצמי ואני אומרת את זה גם בשבילי ולא רק בשבילך, כי אני לגמרי מבינה כמה זה קשה.
אל תאמיני למחשבות הרעות שלך על עצמך.

 

[אלומת האור]

די כבר עם הטירוף הזה

את לא מקרינה שום טירוף!! הדבר היחיד שאני ראיתי והפריע לי אצלך היה נעיצת המבטים החודרנית, אבל זה הכול! זה לא טירוף, זה רק מוזר ויכול להיות שזה מה שמרתיע אנשים. את לא משוגעת ולא מטורפת ותוציאי לך את זה כבר מהראש! וגם לא מכוערת בכלל.

 

[מילקי110]

תודה

סוף סוף היום יש לי את הפגישה עם הפסיכיאטר , מה שמטריד אותי זה שתמיד בפגישות מסוג אלה

אני חשה כאילו אין לי כוח לגלגל את הכל , וכאשר אני מדברת זה נשמע שהכל בסדר .

כך קרה בפעם הקודמת שנפגשתי עם פסיכאטר , חשתי שלא הצלחתי להעביר לו באיזו מצוקה אני , ובזמנו הוא אמר לי את במצב טוב , את עובדת , את עושה דברים (הוא התכוון לקבוצה

החברתית שאני הולכת אליה ) יש לך אומנם חרדה חברתית , ודיכאון אבל זה לא מ'ייגור דיפרשן , זה שאני הולכת אליו היום זה מישהו אחר זה הכל דרך הקופה .

נאמר לי לא פעם שנעיצת המבטים זה מוזר , זה נעשה מתוך רצון לראות איך אנשים אחרים מתסדרים אני מנסה ללמוד מהם ולנסות להתנהג כמוהם כי על פניו נראה לי שאנחנו זהים אנחנו בני אדם אבל בפועל

הם חיים טוב ואני לא .

ממש תודה לכם יש בפורום שלכם משהו מרגיע בתגובות שלכן בכנות אני אומרת משהו נעים כזה .. וזה מרגיע אותי קצת . אני כמובן אעדכן אתכם אחרי הפגישה מה היה .

ואגב התקרית בחנות זה היה משהו אמיתי .. זה אגב פעם ראושנה שזה קרה לי מעולם אף אחד לא חשב שאני גנבת , בעיקר בגלל שאני לא . גם קניתי בחנות הזאת בעבר והייתה שם מוכרת אחרת , ולא היו לי בעיות

בגלל אותם מבטים שאת אמרת אלומה, כנראה זה היה למוכרת מוזר , שכן אף אחד לא מסתכל על המוכרת ואז בגלל זה היה חשבה שאני רוצה לגנוב או נראית כפי שהיא אמרה חשודה

וגם בגלל העצבות שלי .. אכן אנשים נרתעים בהפסקות בעבודה יש כאלה שלא רוצים שאני אעמוד איתם וזה ברור בשפת הגוף שלהם במבטים ..

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי מילקי

אני לא חושבת שאנשים חיים טוב בגלל התנהגות מסויימת. התנהגות של אנשים לא מראה באמת מה הם מרגישים בפנים או מה שהם עברו בחיים שלהם.
אני מקווה שתוכלי לדבר עם הפסיכיאטר שלך ולהסביר לו איך את מרגישה באמת.
אני רק רוצה לומר, בנוגע לנעיצת מבטים והתקרית בחנות - כשמישהו נועץ בי מבטים, אני מסתכלת עליו בחזרה. זה באמת מעורר קצת חשד, כשמישהו מסתכל עליך, אבל לא אומר משהו. במידה ומשהו כזה קורה לך שוב בחנות, פשוט תחייכי ותגידי "שלום, רציתי לדעת עד מתי אתם פתוחים" או שאלה אחרת. ניהול שיחה פשוטה כזאת מפר את המתח שיש גם לך וגם למוכרת.

 

[Lady Stark]

מילקי

המחשבה שאחרים חיים טוב היא אשליה מאוד גדולה.
אנשים מסתירים היטב מצוקות שלהם בציבור. לעתים גם בבית. אבל לכל אחד הסרט שלו והפחדים שלו.
זה נכון שבנורמה אנשים סובלים פחות, וטוב שכך.
האמת היא שאת לא צריכה לחקות אחרים, לקנא בהם או ללמוד איך הם חיים.
יש לך כלים לחיות. בואי תנסי לחדד אותם.

 

[מילקי110]

תודה

ופשוט תמיד נראה לי שאני הבן אדם הכי מסכן בעולם

ובכל מקום שמתייחסים לא יפה אז שזה מכוון נגדי .

לדוגמא : רופא מסוים שהיה לא נחמד אליי לקחתי את זה באופן אישי , ואחרי זה שמעתי שאכן יש לו בעיות ביחסי אנוש

אבל תמיד נראה לי שמשהו איתי לא בסדר .

גם עכשיו הייתי קצל רופאת המשפחה ( ואני לא הולכת כל היום מרופא לרופא אל תחשבו פשוט הייתי צריכה ממנה אישור מחלה ) והיא גם הייתה קצת לחוצה כזאת , קרירה ,

ביקשתי ממנה משהו , אני צריכה לעשות ביקורת של שנה לניתוח ואני צריכה בדיקות דם , והיא אמרה שלחלק מהבדיקות היא תצטרך אישור , והיא אמרה את זה בטון כזה .. אמממ אני אצטרך אישור

הבנתי ממנה מתי אני צריכה להתקשר לוודא אם יש אישור , מה שלא הבנתי זה במידה וכן עושים את הבדיקות מתי יש תשובה , כי קבעתי תור לביקורת ... נראה אולי אשאל עכשיו גם את הפסכיאטר ..

* ממש תודה לכם ברור לי גם שהבעיות שיש לי זה לאיש מקצוע , פה זה פשוט לפרוק זה הכל , חפרתי בפורום מסויים , ממש חפירות ארכייולגיות וכבר לא נעים לי מהם .

** נתקפתי שוב מעין התקף חרדה באוטובוס בגלל שבחודש הבא אני בת 37 וזה מפחיד אותי מאד , המוות , וזה שהחיים נגמרים הזמן אוזל .. והעבר שלי היה ממש כואב וזה חוסם אותי מלעשות דברים הפחד במקום

שידחף הוא משתק ... כאילו שאם לא אעשה כלום אז הזמן יעמוד מלכת ...

 

[אלומת האור]

איך היה אצל הפסיכיאטר? אני במתח.

 

[מילקי110]

רופא נחמד

אני דיברתי על הפרנויות שיש לי מול אנשים , על כך שאני עומדת בהפסקות ובטוחה שלא סובלים אותי , וגם אם אני מצטרפת אז אני חושבת שלא רוצים אותי .

הוא נתן לי "דולקסטין " . תמיד כאשר באים ללא השפעה של כדורים אז פסיכאטרים לא מדברים הרבה , רק מהנהן כותב במחשב , ורשם לי תרופה וקבע לי תור לעוד חודש .

אתמול התחלתי לקחת היה בי פחד גדול , שכן יש לי פחד מכדורים ותרופות . היה מאד חשוב לי שלא תהיה תרופה שגורמת להשמנה כמו ציפרלקס למשל , והוא אמר שלא וגם קראתי באינטנרנט וגם שם כתוב שלא

מקווה שהתרופה תעזור לי .

* תרופה זה לא מספיק אני אחפש גם פסיכולוג\ית דרך הקופה.

כל הזמן מתברר לי שאם אני לא אעשה אז לא יהיה מבינה ?

אם אני לא אלך לרופא אני אמשיך להרגיש רע , אם אני אל אמצא פסיכולוג\ית כנ"ל , אם לא אעשה ניתוח לקיצור קיבה אמשיך להיות שמנה , אם לא אחליט על עבודה אשאר תקועה לנצח במקום ההוא

וזה יסכן את תהליך ההרזיה , שכן כאשר רע , אז אוכלים ככה זה.

אבל מבינה ? זה הכל אני צריכה לעשות אף אחד לא יעשה את זה בישבילי , אני צריכה לדאוג לעצמי כי אף אחד אחר לא דואג לי. נכון שאם ארצה ללמוד אז אני ארים לאבא שלי טלפון והוא ישלם את זה


אבל זה הכל ... פשוט כרטיס אשראי וזהו ...

באמת מקווה שהתרופה הזאת תעזור לי קצת , ותיתן לי קצת שלווה בראש ..שאלתי את הרופא האם אני מכוערת והוא אמר שלא שאני באמצע, הוא אמר שאכן יש לי בעיות כפי שסיפרתי לו אבל שאני לא משוגעת

 

[אלומת האור]

כל הכבוד שהלכת

 

[Lady Stark]

מילקי

קודם כל, ממש גאה בך על הגישה האקטיבית ועל הרצון לעזור לעצמך! בכלל לא מובן מאליו.
אני חושבת שזה נכון מאוד שאת צריכה לדאוג לעצמך, אבל לא בגלל שאף אחד לא ידאג לך. כי כמו שאת רואה, את מוקפת באנשים ומוסדות שנמצאים פה בשביל לתמוך בך. את לא לבד.
אלא בגלל שאת צריכה להראות לעצמך, כחלק מתהליך ההתבגרות וההתפכחות וההחלמה שאת עוברת, שאת מסוגלת להיות המבוגר האחראי בחיים שלך. שאת מסוגלת לקחת את עצמך בידיים, וגם - מה לעשות - אנחנו היחידים שיכולים להשפיע על מצבנו הנפשי.
שוב - ממש גאה.
תרגישי טוב מתוקה, ותמשיכי לעדכן.

 

[מילקי110]

אתמול

אתמול כאשר חזרתי מהעבודה , השכנה שאיתה אני אף פעם לא מדברת

עצרה אותי בתדהמה ואמרה לי שרזיתי מאד , ושאלה אותי איך עשיתי את זה ... אז סתם המצאתי לה שדיאטה רגילה

היא צעקה לי אני מצידעה לך וכו' , זה לא עשה לי כלום לא הרגשתי שימחה מזה , אני יודעת שרזיתי זה כבר חדשות ישנות , תגידו שזה מאד נחמד מצידה זה נכון

אבל זה לא עשה לי כלום .. שכן אני רואה שהמצב נשאר אותו דבר .

נכון שהלכתי לרופא והתחלתי לקחת תרופה .. בניגוד לאלומה אם לי היה קורה משהו זה לא היה מעניין את איש , אם הייתי נניח נלקחת לבית חולים הייתי שם לבד כמו כלב ואפילו איש לא היה מבקר אותי

יכול להיות שאם הייתי מודיעה להורים אז אבא שלי היה מגיע , אבל אני הייתי מעדיפה שהוא לא יגיע.

אני קוראת את מה שאלומה כותבת ואני מבינה את הכאב ואת הסבל ואני לא משווה אבל הנה אדם שיש לו אנשים בחיים לי אין אף אחד , אתמול גם ניסתי להתקשר ל"חברה" מהקבוצה לא נפגשנו הרבה פעמים רק קצת

והחלטתי ליזום דבר שקשה לי מאד בגלל חשש מדחייה , ושאלתי אותה האם היא פנויה , והיא אמרה לי שלא שיש לה סידורים ושניפגש ביום ראשון

יש לציין שגם לפני שבוע היינו אומרות להיפגש והיא ביטלה פעמיים , ואני יודעת שתגידו אולי באמת יש לה סידורים .. אבל בגדול לי נמאס מאנשים . קשה לי איתם מאד וכן אני הולכת לטיפול בנושא הנה התחלתי ללכת לקבוצה לפני חודשיים

ושם הכרתי את ה"חברה " הזו ומישהי נוספת ובהתחלה יצאנו כמה פעמים ועכשיו לא , לא נראה לי שהן נהנות מחברתי . איש אינו סובל אותי

גם בעבודה רוב האנשים שם לא סובלים אותי . נכון אני מנסה לעזור לעצמי וגם התרופה , נראה לי שהיא מתחילה לעבוד כי אתמול מבפנים הרגשתי קצת פחות סבל זה נכון , אבל זה לא מרפה את השנאה של אנשים כלפיי .

אתמול אחרי העבודה הלכתי לנמל ת"א , זה הפך להיות המקום החביב עליי , הלכתי לבד .. הים היה כזה רגוע , זה היה יפה אבל זה עיצבן אותי , אני אוהבת לעמוד שם כאשר הים סוער ונשפך על מעבר לרציף, שכן זאת תחושה של ים כל כך רגוע

ונפש סוערת זה לא מתאים , אבל היה נחמד , החשש הגדול שלי זה תמיד שאני אפגוש שם מישהו שאני מכירה , והוא יראה אותי לבד שם , גם ככה אני נחשבת לתמוהנית , אבל נראה לי שיהיה לי מאד לא נעים.

ומצד שני יהיה לי חבל להפסיק ללכת לשם כי נהנית שם , עד כמה שאני מסוגלת "להנות" אבל המקום הזה מרגיע אותי , הרציף , המים .. אבל תמיד כאשר אני שם אז החשש מפגישה עם מישהו מוכר מפריע לי , כמו גם המבטים לפעמים של אנשים

מסביב , והם צודקים זה באמת מוזר לראות מישהו עומד לבד . כאשר זה באמצע השבוע אז פחות מבטים כי יש אנשים שעובדים באזור והם גם נעצרים ומביטים בים , אבל כאשר זה ביום שישי בצהריים .. ואני חייבת ללכת בשישי זה כבר הפך למנהג שלי

ואני לא רוצה לשבת בבית .אני יודעת שאני יכולה לעשות עוד דברים אבל אני אוהבת ללכת לנמל .

 

[Lady Stark]

תמשיכי לעשות את המנהג שלך

תלכי לנמל אם להסתכל על הים עושה לך טוב. שאף אחד לא יקח את זה ממך.
גם אני מדי פעם הולכת לבד לחוף ביפו כדי לשבת על איזה סלע ולהירגע מהמים והשקט.

ומותק, אני מציעה לך להתחיל שינוי קטן אך חשוב בדרך שבה את מתבטאת לגבי הפחדים שלך.
במקום להגיד כל הזמן "אף אחד לא סובל אותי", תתחילי להגיד "אני פוחדת שאף אחד לא סובל אותי".
כי אני כבר הבנתי ממך שלא שונאים אותך. אנשים כן מחבבים אותך וגם מוכיחים את זה בכך שהם מנסים ליצור קשר. את מאוד רגישה לכל תנודה שהם עושים משום שזה הפחד הכי גדול שלך אז כל מחווה או חוסר מחווה מתפרש אצלך כהגשמת הפחד.

אבל הצעד הראשון והחשוב שצריך לעשות בדרך להחלמה מפחדים כאלה הוא לשנות את הטרמינולוגיה מ"אני יודעת שזה ככה" ל"אני פוחדת שזה ככה". זה יכול לאפשר לך לשים את הפחד איפה שהוא לאט לאט: הוא לא אמת. הוא רק פחד. זה תהליך וזו הדרגתיות, וזה הכרחי כדי שתלמדי להבין את עצמך ואת הסביבה עם פחות פחדים.

מה את אומרת? מסכימה לזרום עם ההצעה שלי?

 

[מילקי110]

בוודאי שאני מוכנה

* למרות שלדוגמא בעבודה : אני מרגישה את המבטים שלהם , ואני יודעת מה הם מרגישים

וכמו כן בשבוע שעבר באתי והצטרפתי לחבורה של בנות והן לא דיברו איתי בכלל ..

יש מעט מאד אנשים שסובלים אותי , וגם הם מאכזבים אני לא חושבת שיש לי דרישות גבוהות מאנשים , לדוגמא הייתה לי שפעת בשבוע בעבר וחברה שלי ידעה , והיא אפילו לא הרימה לי טלפון או שלחה מסרון לשאול איך אני מרגישה

וזה לא בגלל שהיא נורא עסוקה בעבודה , כי גם פעם עברתי ניתוח והיא לא באה לבקר אותי לא בבית החולים , ולא בבית .

חברתי החדשה מהקבוצה דווקא כן התקשרה לדרוש בשלומי , וכל כך התרגשתי אמרתי לה "נחמד מצידך "... אבל בגדול אני מבינה גם שזה לא האנשים זאת אני , יש בי איזשהו מחסום פנימי מבפנים , כמו אוטיזם שמונע

מאנשים להתקרב אליי , גם כאשר אני מצטרפת לחבורה של בנות אז זה מלאכותי , אני לחוצה ולא טבעית ולכן הן מגיבות כך .

אני יודעת שזה קשור לחרדה חברתית ... אבל בהחלט יש כמו חיץ ביני לבין אנשים ..אני מבינה שזה משהו שפורום לא יכול לפתור ושצריך איש מקצוע ... זה רק בישביל לפרוק

* ואגב הכדורים התחילו להשפיע , למרות שזה רק יומיים , אני מרגישה מבפנים יותר נינוחה , כאילו אני יכולה קצת לנשום ... ברור שלא הכל מאה אחוז , וברור שהכדורים האלה זה לא קסם

אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב , פשוט הבדל של שמיים וארץ ... (וזה רק יומיים, גם איזה מזל שאין להם הרבה תופעות לוואי , ולא רק שהם לא גורמים להשמנה נראה לי שהם גם מונעים תיאבון

אני שמחה , לפני כמה חודשים רופא אחר ניסה לתת לי "וולבטרין" וזה גמר אותי , פשוט הרגשתי ששורף לי המוח , ואלה נראים לי ממש בסדר ... )

וממש תודה לך על התגובה ...

 

[אלומת האור]

ואוו, נהדר, מילקי

 

[מחבקת עצים סדרתית]

איזה כיף לשמוע

איזה כדורים את לוקחת עכשיו?

 

[מילקי110]

היה מוקדם לשמוח

אני לוקחת "דלוקסטין" אנ י יוודעת שתגידו שזה לוקח זמן

אבל היום שוב הרגשתי רע . ואין סיבה שארגיש טוב , הכדורים אומנם סילקו את הגוש הזה שהיה בפנים אבל אלה לא כדורי קסם

הם לא יכולים להעלים את הריקונות שבחיים .

סיפרתי כאן שאני עובדת בתור קלדנית , ואתמול המנהלת עוברת ואומרת שיש היום משמרת ורושמת מי רוצה לבוא

והיום באתי והייתי היחידה , וזה דיכא אותי , כי לאנשים אחרים יש חיים משפחה ילדים , חברים , העבודה הזאת היא משעממת ואין לי משהו אחר כרגע כי אני גם לא יודעת מה אני רוצה

וכן הייתי בעבר בייעוץ תעסוקתי לפני כמה שנים .. אחרי העבודה אומנם נסעתי לנמל אבל הרגשתי רע מאד , בגלל שהייתי לבד במשמרת זה גרם לי להרגיש רע מאד , איך אני חסרת חיים

אני לא יודעת מאיפה למצוא פסיכולוג בכלל , אני רוצה מישהו\מישהי דרך מכי ואני לא יודעת מי .. אני יכולה כמובן להיכנס למדריך מכבי , אבל לא שמעתי על מישהו ואם אברח מישהו באקראי אני לא יודעת האם הוא טוב

* אני שונאת את הסגירות החברתית שלי , זה משהו שהיה לי תמיד , קושי עם אנשים , כאשר אין משמשעות לחיים , כמו משפחה , חברים , עבודה מעניינת אז גם כדורים לא יכולים לעזור

הם כן קצת מרגיעים אבל אני מבינה איפה אני חיה , וראיתי את זה היום כאשר הייתי לבד בעבודה , היו קצת אנשים ממחלקה אחרת , רוסיות , אבל זהו ... מההמחלקה שלי לא היה אף אחד

אני בן אדם שנוא בעבודה הזאת ואני לא מתפלאת שכן אני בן אדם ממורמר ואין ספק שזה לא כיף לראות אדם עם פרצוף חמוץ כל הזמן , אבל אני לא יכולה לזייף את זה , לא יכולה להיות בעבודה כזאת ולשמוח

מילכוד 22 - כמו אין דרך מוצא .עכשיו כרגיל אני לבד בבית , נראה לי שעוד מעט ארד לשבת על הספסל זה מביך כי זה כמו זקן , אבל לפחות יש קצת אנשים מסביב .אנשים לא אוהבים אותי וזה משהו שהיה עוד ממזמן יש בי משהו שדוחה אנשים

 

[אלומת האור]

מילקי, אולי תאמצי לך כלב?

יש במקום שהתנדבת בו כל כך הרבה כלבים שמשוועים לבית... ואת הרי אוהבת חיות... כלב נותן "לגיטימציה" לטייל בחוץ בלי עוד אנשים, בלי למשוך תשומת לב אלייך שאת לבד (אני לא בטוחה שמישהו באמת שם לב שאת לבד, אבל ההרגשה...). וככה גם תעשי משהו טוב על הדרך... וחוץ מזה בעלי כלבים נפגשים בגינות ציבוריות ומתחילים לדבר על הכלבים וכו'... זה יכול להיות פתרון להרבה דברים. חיות גם משעשעות ומעבירות לך את הזמן בכיף. מה את אומרת?

 

[מילקי110]

חשבתי על זה

* לפני שנה , זמן ממש קצר אחרי הניתוח לקחתי כלבה לאומנה , היא הייתה אצלי סופ"ש והרגשתי מחנק

אז החזרתי אותה יכול להיות שזה היה בגלל שזה היה מוקדם מידי ישר אחרי הניתוח .

אני אוהבת חיות מאד זה נכון אבל גם חוששת מהרס הבית .אני יודעת שאפשר גם חתול , הפסיביות שלי .

* ובנוגע לבעלי כלבים - אני מתערבת איתך שאם יהיה לי כלב ואני אלך איתו לגינה ציבורית , כל בעלי הכלבים ידברו ואני אהיה לבד בצד

או שידברו איתי פעם אחת ואחרי זה יתייגו אותי "כמשוגעת". אבל אני חושבת על כלב .

אני גם חושבת על זה שאין לי רכב , ובישביל לאמץ אני צריכה לסוע לאיזה מקום דווקא חשבתי ללכת לעמותה אחרת לא זאת שהתנדבתי בה ( גם את הכלבה שהייתה אצלי בסופ"ש לא לקחתי מהם אלא מעמותה אחרת )

לבחור כלב\חתול ואז לקחת מונית הביתה .. זה מלחיץ אותי .

בפעם הקודמת גם לקחתי עם הכלבה מונית ..אני מרגישה אשמה על זה שהחזרתי אותה אז , אבל גם היו לה בעיות בריאותיות ולי לא היה כלב מעולם , אני שונאת את זה שהחזרתי אותה , אבל אירחתי אותה מאד יפה בסופ"ש

אלב עדיין אני בעצמי שונאת אנשים אחרים שלוקחים כלב ומחזירים ובסוף גם אני התנהגתי כך .