רוששנה

[behappy]

רוששנה ../images/Emo23.gif

יאללה, צ'פכו. מה היה טוב השנה, מה היה פחות טוב, איך הייתה השנה, במה אתם הכי גאים בעצמכם, מה הייתם רוצים להשיג שנה הבאה [משאלות, חלומות, שאיפות, הסנפות, מה שבא לכם] ושתהיה שנה טובה

 

[lital172]

אני. אם מותר.

לפני כמה ימים גיליתי את הפורום המקסים הזה ממש במקרה, מקווה להשתלב ולעזור כמה שאפשר. קשה לי להגיד מה היה טוב, זאת הייתה שנה קשה עם הרבה כאב לב, ודמעות, מה שאני יכולה להגיד שמחכה לי ממש ואני מתרגשת יותר מתמיד. זאת האחיינית שלי שבדרך..שאין אושר יותר ממנה

אורי שלי, למרות כל הריבים והכאב .היו רגעים יפים ושמחים, ואני מודה על כל יום שהכרתי אותה. הרגעים הכי מאושרים בחיים היו לי איתה, ואני לא אשכח אותה בחיים. "אל תעזביני את המלאך שלי" וכמבון האישפוז, למרות שהיו ימים קשים עם קשירות ובכי וחתכים, הכרתי שם המון אנשים מדהימים. האנשים הכי אמייתים שאפשר להכיר. התגברתי ולמדתי. ואני מודה על כל זה

היה פחות טוב- אחרי האישפוז הראשון חשבתי שאני בדרך טובה ושיצאתי מזה, אבל הייתי בבית והמצב התדרדר, ושוב פגעתי בעצמי וחזרתי לדרך הרעה, ושוב אישפוזים כואב לב להורים ולכל מי שאוהב אותי. חברה הכי טובה, שעזבה..וונשבר לי הלב. הכאב הזה לאבד את האנשים הכי יקרים לי, לדיכאון הזה. השנה הייתה בסדר היו רגעים של צחוק ושמחה, היו רגעים של כאב ועצב, מקווה שהשנה שקרבה לבוא, תהיה שנה יותר טובה מזאת. שאני אלמד להעניק לעצמי אהבה ולא לוותר על ליטל. קשה יל להגיד שאני גאה בעצמי, זה עוד רחוק ממני, אני מקווה ששהשנה הזאת אני אעשה דברים שאני אוכל להתגאות בעצמי באמת. מה הייתי רוצה להשיג? אושר, לא לאבד יותר אנשים אהובים, לדעת להרפות ממה שכואב, ולהחזיר אלי את אורי שלי..לא יכולה לוותר עליה. להילחם על החיים שלי, ולעשות הכל כדי לצאת מזה ולגרום לאנשים שאני אוהבת להיות שמחים. למצוא עבודה או התנדבות ומסגרת מסויימת, לצאת לעולם, להכיר את החיים היפים והטובים. למצוא אהבה חדשה. להיות דודה שמחה בשביל האחיינית שבדרך, לרצות לחיות ולהיות מאושרת. תודה על המקום, שתהיה שנה טובה לכולנו, הרבה אושר, בריאות, ושמחה בלב.

 

[noosh]

ברור שמותר,

וברוכה הבאה!

 

[רעוּת]

23:45 ../images/Emo16.gif

 

[noosh]

אה, ליטל, יש כאן אנשים עם קטע מוזר כזה

של למצוא שעות שיש בהן סדרה כלשהי או שהמספרים כפולים או משהו, ומשום מה הם חשים צורך להודיע על זה, או להתלהב מזה, לא ברור למה או מאיפה הם הגיעו לזה. מקווה שזה לא ייראה לך מוזר מדי...

 

[רעוּת]

07:07 ../images/Emo46.gif

 

[ירגזי כחול]

L.OL.

 

[מתנות]

טוב לראות אותך פה ../images/Emo13.gif

רציתי לומר לך שהשנה החדשה זו הזדמנות בשבילך לרפא באמת ולפתח את עצמך ללא קשר לאהבות תעניקי גם לעצמך, אי אפשר לטפל באחרים בלי לטפל בעצמך מגיע לך צחוק ושמחה ובעיקר מגיע לך להעריך את עצמך תאמיני לי שיש סיבות "כי אין אחרת" אני מקווה שהחג הזה יהיה לך שמח

 

[behappy]

ברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

ובהצלחה..!!

 

[noosh]

איזה מוזר שזה מחר.

האמת שזה זמן מוזר לסכם דברים, כי אני מרגישה בדיוק באמצע כזה, זה לא המעבר שלי וזה לא הזמן שלי לסגור משהו ולפתוח חדש. וגם, זו לא תקופה טובה, אז יהיה לי קשה למצוא דברים. פחות טוב (כי תמיד עדיף להתחיל בזה) טוב, האמת שאני חושב תשמה שהכי עצוב לי זה שאינ לא יכולה להסתכל על השנה החולפת, להאנח ולהגיד, Well, still, pretty good year. אולי רק במובן המסכן של זה. אני מסתכלת אחורה לשנה החולפת ואני בעיקר מרגישה שבזבזתי אותה, שהעברתי יותר מדי זמן במקום שלא עשה לי טוב, בסביבה שלא עשתה לי טוב, שהיא הפכה אותי למרירה, ועצובה, וגרמה לי לנתק קשרים או לרופף אותם. כן, אני יכולה למצוא בה גם דברים טובים (ואעשה זאת), וברור שלא הכל היה שחור, וקיבלתי החלטות והכרתי אנשים והיו בה שינויים. פשוט, כשאינ משווה אותה לשנים אחרות, היא הייתה אנמית, לא למדתי בה הרבה, לא כמו שהייתי רוצה או רגילה, ואם כבר למדתי אז זה רק מניסיון מר, לא מניסיון מתוק. זה חבל לי נורא, שזה מה שאני רואה כשאני מסתכלת אחורה. אני משערת שיש שנים כאלה, או תקופות כאלה, זה פשוט חבל לי, להרגיש החמצה. (והתקופה האחרונה והכל. אם רק אפשר היה לעצור את השנה הזאת שניה אחרי ההופעה...) אבל בגלל שלא בזה נתמקד, אז.. טוב! האנשים שהכרתי, שהתחברתי איתם מחדש או מחזק או מאפס. הניסיון שצברתי, גם אם לא נהניתי ממנו וגם אם אני לא רוצה להמשיך בכיוון הזה. אני חושבת שלמדתי לספוג יותר אחרים פנימה ולדעת להיות שם בשבילם, אני חושבת שלמדתי הרבה על קשרים, על עצמי בתוך קשרים, אני עדיין לומדת. להרוויח משכורת אמיתית משלי (וואי, אני לא מאמינה שזה יה רק משנה שעברה. כאילו, מאוגוסט שנה שעברה. אמא'לה.) מוזיקה, מוזיקה, המון המון מוזיקה חדשה, וגם קצת חזרה למוזיקה של פעם, ולקנות דיסקים סופסוף (גם אם זה רק לאחרונה). ציור, אני חושבת שהתפתחי המון בתחום הזה, שיפרתי את הטכניקה ואת הגישה ואת הראיה שלי. התגברתי על משברים ועל הרגלים ועל דפוסי מחשבה שאינ לא חושבת שאי פעם חשבתי שאני אצליח להשתחרר מהם. זה כלכך לא מובן מאליו ואני צריכה להאבק בעצמי הרבה לפעמים כדי שהם לא יחזרו, ובכל זאת. זה עדיין טוב. ההופעה הזאת, וואי, ההופעה הזאת. ובכלל הופעות השנה, אבל ההופעה הזאת.. מי היה מאמין. והחופש המועט שהיה לי בין לבין. עם האנשים שהעברתי את חלקו. והעבודה החדשה שלי. גאה בעצמי על: בראש ובראשונה, על קבלת ההחלטה לעזוב. נכון, זה דרש המון שכנועים ודחיפות מצד אנשים אחרים, אבל באותה מידה גם יכולתי להמשיך באותה רוטינה, ובאותו מקום של סבל. ולא, אני לקחתי את ההחלטה ואת האומץ ועשיתי את זה, וזה הוביל אותי למקום כלכך הרבה יותר טוב ומעשיר עם אנשים טובים ועם חיוכים ועם הרגשה שאני לומדת יותר ושאני חשובה יותר. זה בהחלט שינה הרבה. ועל השינויים שביצעתי בהרגלים שלי, שנפטרתי מהם, שקיבלתי את עצמי וזהו. ואיך שזה עזר. ולשנה הקרובה: אני רוצה יותר ידע במה שאני עוסקת בו, לדעת לצבור אותו ולזכור אותו ולהיות מקור ידע בסביבה שלי. הייתי רוצה להרגיש שאני פחות מתפרקת ויודעת להיות יציבה יותר, והייתי רוצה להפסיק להתגעגע לתקופות שכאב לי בהן, רק בשביל האווריה שהייתה בהן. חורף גשום-גשום וקר-קר, ובגדי חורף יפים. להשקיע בעצמי. לקרוא הרבה מאיר שלו. ועוד ספר של פויר, שיוציא כבר

לחזק קשרים, להיות שם בשביל אנשים שחשובים לי, לתת כמה שאני יכולה. לטוס לחו"ל, גם למשהו קצר. הרבה דיסקים, הרבה, המונים. לחזור לרקוד (הלוואי...) סבלנות להרגיש שאני ממצה אותה, שאני סוחטת כל יו םעד הסוף ומפיקה כמה שיותר, ולומדת ונותנת ונהנית, הרבה. להשאר במקום יציב מבחינות מסוימות, גם אם דברים אחרים מתפרקים מסביב. פשוט, לדעת שאם הגעתי לשם אין סיבה שאני אחזור אחורה, כי עברתי את זה. להתפתח באמנות, גם מבחינה טכנית וגם רעיונית. שיהיה כיף, ומלא בדבים שיעשו לי שמח. טוב, חסל חפירות, צריך לישון, עובדים מחר וכאלה (ואז אמא תשעבד אותי למטבח).

 

[the silence girl1]

מה היה טוב השנה: שהתחלתי ללמוד. ונדמה לי שבעיקר זה שלמדתי דברים על עצמי. תובנות שהגעתי אליהן. והשחרור. כמובן מה היה פחות טוב: שיאבדתי השנה מישהי יקרה לי.... איך הייתה השנה: בסדר. האמת שהיא עברה לי ממש מהר. אבל בסך הכל הייתה שנה נחמדה. במה אתם הכי גאים בעצמכם: בזה שהתחלתי ללמוד ואפילו די מצליחה בזה. מה שלא חשבתי שיקרה. אבל מסתבר שכן. בזה שהתחלתי לעבוד. בזה שלמדתי דברים על עצמי בעיקר זה, שכשאני רוצה אני יכולה להצליח. מה הייתם רוצים להשיג שנה הבאה [משאלות, חלומות, שאיפות, הסנפות, מה שבא לכם]: שאני אצליח כמו שצריך ללמוד. ובעיקר לעבוד

חוץ מזה? בעיקר שתהיה שנה מוצלחת.

 

[מתנות]

ננסה לסכם קצת...

זו הייתה השנה הראשונה שהייתה בה עשייה אמיתית לראות איך החיים האמיתיים שלי קורמים עוד וגידים ותקוות וחלומות שסוף סוף מקבלים סיכוי להגשים ולהפוך לשגרה אומץ שכבר לא כל כך נדיר, ערפל שמתפזר ועכשיו אני יודעת לאן ללכת אחרי כל כך הרבה זמן בתרדמת, סוף סוף התעוררתי לחיים וככה התחדשו גם הרצונות אני לא מוותרת יותר לחיים וגם לא לעצמי. כבר לא מחכה, אלא עושה ומשיגה. בשנה הזו וויתרתי, על עצמי ובעיקר על אחרים, התגעגעתי עד שהרגשתי שוב את הקור של לונדון, אהבתי במבטים, קיבלתי חיבוקים דרך העיניים וגם שניים ממשיים, היה לי טוב כנגד כל הסיכויים ולמרות שלא היו תנאים, מצאתי אחות נוספת, חזרתי למותק שלי עם הבטחה וידיעה שלא אעזוב עוד לעולם, פחדתי עד מוות ממוות, מצאתי את הדבר שהכי מעציב אותי (זקנה), ראיתי אנשים חומקים, ונשארתי לאסוף, לעזור, לחבק. לא ברחתי. אמרתי תודה לאל ולכל מי ששמע אותי על סבא שלי שחוגג איתנו את החג, בניתי את עצמי, נוכחתי לראות שיש כוונה כלשהי שמביאה אותי למקומות הנכונים בזמנים הנכונים, גיליתי כמה כוח יש בלמידה, בעשייה, פגשתי מלאך בדמות של מורה, וויתרתי על אינספור תוויות והגדרות שהתחבאתי מאחוריהן, למדתי לקבל את עצמי, לעזור לאחרים, להכיר את המשפחה שלי, לדבר על הכל, לא לשמור יותר דברים בבטן, לכתוב על אותו נושא שוב ושוב עד שהצעקה הפנימית תעלם. אחרי שתיקות מתמשכות, בשנה הזו לא שתקתי יותר, קיבלתי מקום להישמע ושמעתי את הדברים שהייתי צריכה לשמוע, למדתי לוותר על הרגלים רעים, על אנשים שהיו כאן רק בגלל השגרה. ניקיתי רעלים, הקשבתי להמון מוזיקה, נתתי קצב לרעש פנימי, ועכשיו, עכשיו אני חופשיה. עכשיו ההתחלה. ולשנה הבאה אני מאחלת לעצמי שאלמד להפסיק לשנוא ולהיות יותר סבלנית כלפי האנשים שישארו סביב כל החיים, שאלמד לא לפחד יותר, שאהפוך את הדברים הקשים לטבעיים, שלא אוותר לעצמי, גם לא על קטנות. שאמשיך ללמוד, שאמצא את הדרך לא להתעייף ולהתייאש. שאצליח בכל המבחנים לפי הגדרתי להצלחה, שאדע יותר, שאמשיך להתפתח, שאכיר עוד אנשים ושאמצא כמה שישארו קרובים. שאקבל חיבוק מהסוג המיוחד. שלא אברח יותר לאף אחד, שהאושר ימשיך להיות אמיתי. שאהיה חלק ושאהיה הכל, שתהיה לי שגרה טובה בלי בדידות. שלא אאבד אף אחד שבאמת חשוב לי. והמון בריאות. תודה על השרשור הזה. היה נחמד לחפור. חג שמח!

 

[ירגזי כחול]

כמה חופר זה יהיה לומר

still, pretty good year... אני חושבת שזו אחת השנים הכי מטורפות שהיו לי בחיים וזה מוזר, היא התחילה אפילו קצת לפני שהיא התחילה, וזו שאחריה גם מראה סימנים של אותו הדבר. והכל כל כך השתנה. יש שהיו אומרים שהלכתי קצת לאיבוד בשנה הזו אבל אני לא יודעת. בכל אופן, לא איבוד שלא, בדרך זו או אחרת, הייתי בו כבר. מה שכן, היה איבוד גדול הרבה יותר, ממנו יצאתי ללא שוב, וזה אף פעם לא יהיה כשהיה. בזה אני בטוחה. ועם היציאה מהאיבוד ההוא, קצת כאילו, נסעתי לחפש אותי או, משהו. אשכרה התקופה ההיא, כרטיסי רכבת ואוטובוס מכל הארץ, לישון במיטות של אחרים [וממש לא במובן ההוא] ולהרגיש כאילו זה האויר החדש שממלא לי את הריאות.. וללמוד מזה, הרבה ללמוד. מהכל. וזה מוזר איך, עכשיו, המיטה שלי היא המיטה שלי ואני רוצה לישון בה, אני מתגעגעת אליה, לבית. נוספו לי כמה טראומות? לאוסף, אני חושבת, וטראומות [כמו שבדיוק אמרתי למישהי] זו ממש לא מילה שחייבת להאמר בקונוטציה רעה, אלא פשוט, דברים שנצרבים, חזק. למדתי על פערים במערכות יחסים, וכל כך הרבה כאלה.. למדתי על טוב, על טוב עם רע, על רע שמדמה את עצמו לטוב באופן ממש ממש - לא רע.. על לעבור דברים כשכולם כבר רוצים שתוותר. על להגיח בסוף וקצת, לנפנף את כולם ואת הכל הצידה. והלאה. אני חושבת שצריך ללכת לפעמים לכיוונים שונים כדי לגלות איזה כיוון נכון לך, אני חושבת שצריך לעשות טעויות ושזה לא נורא גם לקבל מכות לפעמים, אם זה מה שנועד להיות. וזה מדהים איך אפילו שיש דברים שקצת לא, אני מוצאת שכן. אני עוברת הלאה. אולי בעצם לא מהכל, כי את הכל זוכרים. אבל, לא יודעת. ממשיכים וזהו. בתקווה [או בידיעה, בעצם] שאפילו אחרת, יותר טוב. אה, ושיניתי את דעתי. אני חושבת שלצבור כוויה על כוויה כדי לשכוח את הקודמת לא באמת עובד... אולי פשוט צריך לוותר לכל הסערות האלה ולהבין שמה שבאמת צריך זה לא את מה שיתפוס אותך ולא ירפה, אלא את מה ש.. ירפא, את כל זה. נו, בסדר. אבל זה הכל פשוט גורם לי לחשוב, הנה, זה בדיוק כמו, Older chests reveal themselves Like a crack in a wall Starting small And grow in time And we always seem to need the help Of someone else To mend that shelf Too many books Read me your favourite line Papa went to other lands And he found someone who understands The ticking, and the western man's need to cry He came back the other day, you know Some things in life may change And some things They stay the same Like time There's always time On my mind So pass me by I'll be fine Just give me time [דמיאן רייס, וזה רק חלק משיר!] (ואני כתמיד, רוצה, לאהוב, להגשים, לנשום יותר טוב. ו, להיות יותר מסוגלת to bring myself about. ולקרוא, ולשיר, ולראות הצגות, והופעות, ולנסוע למקומות שווים עם חברות טובות, ולעשות מה שטובטובטוב לי. שפשוט יהיה טוב, וכיף, ושזה יסתדר עם החיים עצמם, נו, כמה שיותר. ושכולנו נהיה יותר בסדר אחד לשני, אם אפשר. אבל זה כבר של החג הבא

)

 

[דוVשה]

נהדרת,

זה יפה לקרוא אותך, איך שאת גודלת, פורחת. אמרתי כבר פעם ואגיד שוב, זה ממש יפה

.

 

[דוVשה]

../images/Emo20.gif

הייתה שנה מצויינת. מכל ירידה למדתי, כל עלייה הייתה נפלאה. הצלחתי להגשים דברים שלא חשבתי שאוכל. בניתי אמון בעצמי, ביכולות שלי, והוא התחזק פלאים השנה. עכשיו כולי מכוסה עקיצות מחרק בלתי מזוהה וכנראה תחילת שעורה בעין, ומאחלת לי ולכולם שנה טובה, נפלאה, נהדרת, מגשימה, מבריאה, מחזקת, בונה, נעימה וטובה טובה טובה.

.

 

[behappy]

טוב=]

הייתה לי שנה עם המון המון גדילה ובחירות חשובות לעשות. עזבתי מקום עבודה שהייתי בו די מתוסכלת לטובת מקום שנתן לי המון. אני נזכרת בהתרגשויות ובהפקה המטורפת של אחד הפסטיבלים היפים שיצא לי להכיר בכל- מלפני חצי שנה- ומחייכת. זה היה למתוח את הגבולות של עצמי, לעבוד יום אחרי לילה אחרי יום אחרי לילה ולא בשביל הכסף- שהיה מעפן

- אלא בשביל המון סיפוק וכייף. זה היה להכיר הרבה אנשים וללמוד ולהבליג ולהחניק דמעות ועלבונות ולעמוד על שלי ולא לוותר לא לעצמי ולא על עצמי וגם לא לאחרים כשהיה צריך. ועכשיו, בימים האלה, אני עוזבת אותם לטובת מקום אחר- מאתגר ברמות אחרות.. להתמודד עם המון דברים אחרים- עם כתיבה, ועם יכולות כתיבה, ועם אנגלית בדיבור ובכתיבה [מי היה מאמין שאכתוב כתבות באנגלית שם אחרי שבוע וחצי, בחיי!] ועם זה שזו משרה מלאה על כל מה שזה אומר ועם הגיוון הגדול בעבודה ועם זה שזו עבודה מול המון המון גורמים לא קלים, אבל הנושא הוא בנפשי וזה תחום נכון לי ו.. נשמתי קצת וקפצתי לשם, עוד לפני שנפרדתי מהעבודה הקודמת אז הכל עדיין לא קל. קשה לי להפרד מהם וביום ראשון אני אצטרך לעשות את זה כי די כבר, חתמתי על חוזה והכל, ו,.. פררר. מצמרר לי. ו. הייתה שנה של הרבה ביחד והרבה לבד. של המון אנשים חדשים שהכרתי שחלקם נכנסו ללב וחלקם לא ייצאו ממנו, וחלקם כן- המעיקים יותר, שטוב שיצאו.. זו היתה שנה שלמדתי בה להתמודד עם הלבד, אחרי שנתיים של ביחד שבאו אחרי גם די הרבה שנים של ביחד. שנה של כל מני מערכות יחסים הזויות, ושל פרידות ואכזבות והתאהבויות מהירות ובחורים שזה לא היה יכול ללכת בינינו, בגלל הגיל ובגלל המרחק ובגלל טיימינג ופספוסי טיימינג ובכל זאת, אני זוכרת עיניים כחולות יפות עם קמטים של מישהו שחיבק אותי בחושך ובסוף הקור, וכיפה על שיער רך וארוך של מישהו אחר שחייך אלי בתחילת האביב האחרון, ועוד מישהו שרצתי איתו בלילה של פברואר ירושלמי ונתתי לו במתנה את מישהו לרוץ איתו כי זה באמת היה ככה והיה הכי נכון. ושנה של מלא התמודדויות. מולי. מול אחרים. מול פרידה ממישהו שהיה המון בשבילי. מול מישהי שהקשיתה והעיקה ברמות שלא חשבתי שאפשר בכלל. מול חברים, חדשים וישנים וכאלה שמתנתקים ומתרחקים וכאלה שלא. מול זה שאני צריכה כרגע להתמודד לבד כי מי שעזר לי לא נמצא בשבילי יותר. מול אחותי וההורים שלי וכל מערכת היחסים המורכבת שיש לי איתם, ועוד לגור איתם חודשיים, חודשיים שבהתחלה היו נורא נורא קשים ומתוך כל הקושי הזה צמחו לי כבשים על המיטה החדשה=]]] שאחותי ציירה, וסמס שהיא שולחת כשמשהו טוב קורה בחיים שלה, וחיבור שהעזנו לחבר אחרי כל-זה. וכאילו, רק לפני 4 חודשים היא ואני היינו במקומות כל כך אחרים, רק לפני 4 חודשים שנאנו ופחדנו אחרי שבשבת חמסינית אחת.., רק לפני 4 חודשים הכל היה כזה שונה. ושרתי עם טלולית על לזרוע זרעים של אהבה עם טירס פור פירס והיא הייתה רחוקה. ואז הכלב שלי ז"ל מת ואני לא יודעת, אולי זה איכשהו קשור ויכול בצורה מסוימת לנחם כי הוא לא פה אבל היא יותר כאן. ויש עוד.. שנה של עוד לימודים, של המון קריאה, המון מוזיקה, המון הופעות נפלאות, המון טיולים בירושלים עד שמצאתי דירה חדשה ומקסימה בשכונה מקסימה, של ריצות והליכות, של מרקים משותפים ומחממי לב עם השותפות הקודמות ושל הרבה נסיעות והרבה גילויים על עצמי. ואני רוצה שנה רגועה יותר עכשיו. אני רוצה שנה של לעבוד ולגדול ולהתפתח וללמוד במקום החדש, ולא לעבור עוד מקומות עבודה, לא בזמן הקרוב.. אני רוצה לא לדאוג עד טירוף למשפחה שלי, אני רוצה לדעת שבסדר שם. אני רוצה למצוא מישהו שלא יאכזב ושזה לא יהיה בלתי אפשרי ושיהיה שם, אני רוצה להמשיך את השינוי שעשיתי בעצמי ואת הטיפול שנפסק, אני רוצה שנה של הרבה לימודים במה שצריך, שנה שאהיה בה פחות חולה במליון שפעות חורף, שנה של ביטוי עצמי- במחול וכתיבה ובכל מה שעושה לי טוב, ושאהיה מוקפת באנשים אהובים. זהו יאוורדי איזה חפירות!! שנה טובה

 

[BellA עלמה]

החלטתי לעשות תהליך מסויים

זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי אי פעם ואני מאוד גאה בעצמי למרות שזה קשה לאללה. הכי חשוב גם שהחלטתי להסתכל אל דברים בפרופורציות הנכונות בשנה הבאה אני רוצה להמשיך במה שהתחלתי רק ביותר עוצמה

 

[Remedy Lane 9]

זה ארווווווך../images/Emo18.gif../images/Emo3.gif

ניסיתי להתחמק מזה בהתחלה ואז עליתי על זה שאם לא מסכמים לא לומדים כלום. אז הנה, אני ממש יכולה לעבוד בארכיאולגיה!! דברים פחות טובים אכזבה ממשהו שבתחילת השנה נראה כמאוד מבטיח, ובסוף סוג של כוויה מאד גדולה. מישהי יקרה לי שעכשיו המרחק ממנה כואב, ועוד אחד- אבל הכאב ממנו קצת אחר, ובשלבי דהייה מתקדמים. ואולי סוג של פחות תמימות, שזה התחזק הכי הרבה בשנה הזאת (שזה פחות טוב, כי פתאום מבנים כל מיני דברים שלא רוצים). כל מיני מחשבות של, אני שונאת שהעלם הזה בנוי על אינטרסים (בסנגנון). העמסתי על עצמי עוד ועוד דברים, בצורה מוקצנת מדי אולי, זה פגע בכמה דברים, בעיקר בשקט הנפשי שלי ובלימודים (בסוף הסתדר איתם). ולפעמים תחושה של לבד, שאולי גרמתי לה בעצמי. דברים טובים הרגשתי עצמאית השנה. כאילו, מצאתי עבודה באמצע שלה והייתי ממש גאה בעצמי. משכורת אמיתית ראשונה(ולא חלטורות של הקיבוץ

). קשרים שנוצרו וקשרים שהתחזקו. ואמנות- אני מרגישה שהתפחתי השנה בלכ מה שקשור בה. הבגרות ברישום, שהייתה בסוף מוצלחת, למרות הכל ובגלל הכל. אנשים שגרמו לי להרגיש שייכת (וגרמו לי לראות שאני בסדר, קצת

ופחות לבד -למרות השורה האחרונה ב"דברים פחות טובים"). טורי שנכנסה לחיי ועוד קצת מוזיקה- המאגר המצומצם שלי התרחב. למרות העומס שיצרתי לעצמי- הרגשה שאני גדלה בתוך העמוס הזה. ובאופן כללי, הרגשה שגדלתי. גם אם היו חלקים בשנה שמיררתי בבכי שאני לא רוצה לגדול- הצלחתי לגדול, וללמוד, גם מדברים שהיו פחות טובים השנה. ושאלות, מלא מלא שאלות וקצת תשובות אפילו. נראה לי שהשנה ידעתי הרבה יותר לבקש עזרה מאנשים ולא להרגיש שאני עושה משהו לא טוב, או "נדחפת" במילותיי (ועוד עובדים על זה). לשנה הבאה ללמוד מהעומס הזה. שזה לא תמיד עושה לי טוב ואולי אולי כדאי להפחית דברים (אוף. זה קשה לי) ולדרוש מעצמי יותר תשובות לשאלות, ושאני אצליח שהבגרות המעשית שלי במגמה תהיה משמעותית. לנסות לא לאגור כל כך הרבה ואז בסוף להתפרק, אלא אולי יותר להוציא ופחות לשמור. לתת צ'אנס לטיפול, להוציא רישיון

. לתת לאנשים להתקרב יותר וללמוד מאיך אני לפעמים יוצרת מצבים של "לבד" שלא טובים לי.שאני ארגיש בטוחה יותר בתוך קשרים.. החלטות שאני צריכה להחליט, רצוי בזמן הקרוב

. קצת פחות little earthquakes בבקשה. וזה צריך להיות יותר החלטה מבקשה- אז גם זה בהחלטות. ושאני אהופוך את המשפט הזה לממשי- הפעם אני מלמדת את עצמי לנשום. אני לא יכולה לחפש כל הזמן מי שציל אותי. חפרתי די. תפוזפד זה די נוח כשמתעמקים בזה

שנה טובה!!

.

 

[noosh]

תפוזפד שלמות!!! ../images/Emo47.gif

 

[רעוּת]

טוב, כבר 3 ימים שאני דוחה את הקץ ../images/Emo7.gif

אז יאללה, lets give that one a try. דברים פחות טובים: (וזה הקטע שבו אני נזכרת למה דחיתי את הקץ עד עכשיו

) זאת היתה שנה שהייתי צריכה להגיע להרבה החלטות, ולהתמודד עם דברים, אחרי שעד עכשיו תמיד החליטו בשבילי, אם זה צבא או ביצפר, היתה לי איזשהי מסגרת קבועה ועד כמה ששנאתי את זה לפעמים, זה נתן איזשהי יציבות. והשנה הייתי צריכה למצוא לי את זה לבד, להחליט לבד מה אני רוצה לעשות, לעבוד בעבודות שחורות בשכר מינימום (ולהבין למה השכלה זה חשוב

), ולא יודעת, כמה שאומרים ש"החיים האמיתיים מתחילים אחרי הצבא" וכו', אני עדיין לא יודעת אם אני מוכנה לזה. ואני חושבת שהיו שם הרבה -little earthquakes, ודברים הכי קטנים שיכולים להפיל ככה, וזה גרם לי קצת לפקפק בכוחות שחשבתי שיש לי וכו'. (ובצבא בכיתי הרבה, על שטויות בעיקר, אבל מאז בכלל לא, וזה קצת מפחיד אותי לפעמים, כאילו שאיבדתי את זה או משהו). והיום כשהיינו אצלם נזכרתי שזה ראש השנה הראשון בלי סבא, וזה גם משהו שקרה השנה ולא ממש נתתי לו מקום, אני לא חושבת שבאמת הצלחתי להרגיש משהו אחרי שזה קרה ואז כבר עבר זמן ולא באמת התמודדתי או הפנמתי, רק שלפעמים זה כזה מכה בי, ככה בקטנה. דברים טובים: (דווקא יש הרבה.היכונו לחפירות

) טוב, אז קודם כל- השתחררתי מהצבא!!!!!!!!!!!!!!!!!!, שזה היה האירוע המאושר בחיי עד כׂה (זה לא שחיי בזבל, פשוט, שנאתי את הצבא ממש), ואני זוכרת את ההרגשה הזאת של החופש כשיצאתי מהבקו"ם וידעתי שאני לא אחזור לשם לעולם ושהם לא יכולים לפגוע בי יותר!! (סליחה על המלודרמטיות, אני משחזרת את הרגעים המאושרים וזה), ולדעת שעברתי את זה, ועברתי שנתיים אחרי שלא חשבתי (ואחרים לא חשבו) שאני אצליח, אבל מסתבר שמה שלא הורג אפילו מחשל לפעמים, וגם אם היה לי רע אני לא מצטערת שעשיתי את זה, כי בסה"כ זה לימד אותי המון, על עצמי ועל אנשים אחרים ועל החברה שלנו בכלל |סמשקיתתש|. טוב, אז שבוע אחרי השחרור (נלך פה בסדר כרונולוגי

) התחלתי לעבוד אצל התאומים והייתי איתם כמעט כל יום, ואני עדיין איתם, ואני מאוהבת בהם קשות

כאילו, חברות שלי אשכרה יורדות עליי שנהייתי סיסי, או לחילופין ש"רק אותם את אוהבת"

אבל הם באמת מדהימים ואני חושבת שהם לימדו אותי המון, ילדים הם הכי אמיתיים והכי ישירים, והם גם הכי מתמסרים ואוהבים, וזה כ"כ יפה לראות אותם גדלים וללמד אותם דברים חדשים ולדעת שהם אוהבים אותי ושאני משמעותית בשבילם כמו שהם בשבילי. ובין היתר גם החלטתי מה אני רוצה ללמוד ואני חושבת שאני די שלמה עם זה, ושמרתי על קשרים עם החברות ואפילו חיזקתי את חלקם, ואחרי שבצבא הרגשתי כל הזמן ש"אין לי כוח/זמן/רצון" לעשות דברים, אז השנה עשיתי יותר. אה!!! וכמעט שכחתי!!!! ההופעה של טורי

וזה שהיא באה לארץ ופגשתי אותה, וזה היה כזה מדהים למרות שעושה לי עצוב להיזכר, כי נגמר וזה

ובכלל, כל השנה וקצת הזאת, שחרשתי על המוזיקה שלה, בהדרגה ואז בבת אחת, וכמו שהיא אומרת-Guess I thought I could never feel the things I feel, and .... בשנה הבאה לה לה לה לה לה

וואי, אני מקווה שיהיה טוב

אז קודם כל!! חו"ל

ב-29.9, תתגעגעו אלי הרבה

ואז לחזור משם ולעבור מפה ולהתחיל ללמוד באונ' ולהיפרד מהתאומים

אוף למה אי אפשר לסיים ב"דברים טובים" וזהו, למה צריך להמשיך לשנה הבאה

של מי היה הרעיון הגאוני

סתם, נו. כולם אומרים שלהיות סטודנטים זה כיף. אז אולי אאמין להם לשם שינוי. ואני חושבת שלצאת מהבית יעשה לי רק טוב, גם אם זה היהי קשה בהתחלה (מעניין כמה זמן אני יכולה לחיות על שניצל תירס של טבעול?! ואני בכלל לא אוהבת תירס

), אבל יהיה בסדר, או משהו כזה. .Still, Pretty good year (נו מה, הייתי חייבת

)