רו פול, QE

[תרנגול רב עצמה]

משנצברו כשלוש סדרות אנימה, אלימות מאוד, סדרת כישוף/סברינה, ועוד סדרה אפלה-משהו החלטתי לבדוק קצת "ריאלטי" ונפלתי מייד על שתי אלה. כבר שלושה לילות אני מבלה מול הצחוקים האינסופיים אצל רו פול, הפער בין הגבר הדק, חסר הכריזמה כמעט לבין האשה המסוגננת, יפת התואר והעוצמתית. [ יחסו ואהבתו לטיירה בנקס ברורה לגמרי - הן האיפור שמעניק לו פני טיירה מובהקים והן מבנה כל פרק הדומה מאוד ל- אמריקה טופ-מודל]. "קוויראיי" [ להלן QE] זכורה לי עם דמויות אחרות, אחת מהן' טד אלן מנהלת בערוץ המזון את תחרות הבישול הנקראת "קצוצים", שניים אחרים בעלי תוכנית שיפוץ דירות,[ קרסון, טום פלישיה] הרביעי, [קאיין דאגלס] הספר, ה"גרומר" נעלם לו. החמישי [ ג'יי רודריגז]שהיה אחראי על "תרבות" היה בתוכנית של טיירה בנקס מפיק ראשי של הצילומים, שופט במשך תקופה ארוכה עד שנעלם, אף הוא.
מדוע ההתלהבות שלי?
הרבה כותבי בקורות בעיתונות וטורים במגזינים אוהבים לכתוב על "גילטי פלז'ר" [ Guilty Pleaser ], תוכנית איומה אבל מעוררת הנאה בלתי רגילה. [ כמו לאכול שוקולד בהחבא על ידי חולה סוכרת..], ובדר"כ לא מודים שצופים בה.
המרוץ לצמרת של רו פול היא בדיוק הסוג הזה של התכנית. בהיותה מלכתחילה תכנית שמבוססת על מיומנויות שלא יאומנו של מלכות דראג - איפור, בגדים, הופעה על במה, בידור במשמעות האמריקאית של המושג [על גבול הקרקס].. מובטחת לצופה שעה של צחוקים. כיוון שה"ביצ'יות" הנשית המוקצנת על ידי קרוסדרסרים מקצוענים, שנלחמים על הטריטוריה, על הקריירה ועל עתיד טוב יותר מעודדת [ למרות שפול טוען: אני לא ביצ'ית, אני שובבה ] התגובות של צוות השופטים אכזריות. התגובות הן לפרסונה הבימתית ולא לאדם מאחוריה.
העין הקווירית היא משחק דמעות כמו "המהפך", בה מגיעים לאדם X ובתוך 5 ימים מארגנים אותו מחדש: מלמדים אותו לאהוב את עצמו, מלמדים אותו/ה להתלבש לטפח את הפנים, לבשל. בין החמישה יש מאמן, קאראמו, שיודע לשוחח ולפתוח את מושאי התכנית [ בטח שישנה עריכה, אבל זה "מדליק"] ודי דומה באופיו לקאיין "האח הגדול והאוהב" שכל סטרייט בתוכנית הקודמת, 2003, התחבר אליו ללא חרדה או לחץ.
אז הנה מודה ומתוודה, גבר בן 35 כמוני צופה בתוכניות של הומואים ונהנה מכל שנייה, כי ה-הומואיות היא החלק הפחות חשוב בתוכניות.

 

[טוני החתול]

אז הנה מודה ומתוודה, גבר בן 35 כמוני צופה בתוכניות של הומואים ונהנה מכל שנייה, כי ה-הומואיות היא החלק הפחות חשוב בתוכניות.

לא שאני יוצא בהנחות לגביך, אבל ידוע שהרבה סטרייטים נהנים מהתוכניות האלו.

אישית (ובלי קשר שאני הומו) לא באמת ניסיתי אף אחת מהן.
הרעיון של Queer Eye נשמע לי במקור מטופש נורא. אבל מאז יצא לי לראות קליפים מהתוכנית ולראות ראיונות עם הבחורים משם והבנתי שזה כנראה באמת קונספט מאוד מעניין ומרים.
אבל עדיין לא מספיק כדי שיעניין אותי לראות. נדיר מאוד הריאליטי שיש לי חשק לראות והמעט שאני אוהב זה כאלו בלי השענות על סיפורים אישיים מעוררי דמעות. (מה שפוסל את התוכנית הזאת וכל תוכנית בישול ישראלית)

את הרעיון של RuPaul's Drag Race אני מצד אחד לא אוהב - כי כל קונספט של תוכנית עם תחרות אישית עם שיפוט אישי על היכולת של מישהו אני לא אוהב (ולכן באותה מידה אני לא אוהב תוכניות כמו כוכב נולד).
אני מאוד אוהב את זה שזה לחלוטין נראה לי הופך מלכות דראג למשהו של המיינסטרים.

 

[תרנגול רב עצמה]

לא שאני יוצא בהנחות לגביך, אבל ידוע שהרבה סטרייטים נהנים מהתוכניות האלו.

אישית (ובלי קשר שאני הומו) לא באמת ניסיתי אף אחת מהן.
הרעיון של Queer Eye נשמע לי במקור מטופש נורא. אבל מאז יצא לי לראות קליפים מהתוכנית ולראות ראיונות עם הבחורים משם והבנתי שזה כנראה באמת קונספט מאוד מעניין ומרים.
אבל עדיין לא מספיק כדי שיעניין אותי לראות. נדיר מאוד הריאליטי שיש לי חשק לראות והמעט שאני אוהב זה כאלו בלי השענות על סיפורים אישיים מעוררי דמעות. (מה שפוסל את התוכנית הזאת וכל תוכנית בישול ישראלית)

את הרעיון של RuPaul's Drag Race אני מצד אחד לא אוהב - כי כל קונספט של תוכנית עם תחרות אישית עם שיפוט אישי על היכולת של מישהו אני לא אוהב (ולכן באותה מידה אני לא אוהב תוכניות כמו כוכב נולד).
אני מאוד אוהב את זה שזה לחלוטין נראה לי הופך מלכות דראג למשהו של המיינסטרים.

לא כל התכניות הן סיפורי דמעות, וגם חברי הקבוצה, למעט אחד, לא "מוכרים" דמעות.. נהפוך הוא. זה לגבי ה- עין הקווירית. [כך תורגם לעברית]. יש בה חינניות רבה, משחק בוטה על הדימוי הסטריאוטיפי של הגבר ההומו - מבין באומנות, בתרבות וכו' [שזו שטות גמורה כי גם הגבר ההטרוסקסואלי מבין ], המוחצנות, הדיאלוג הבלתי פוסק עם הצד "הנשי" וכו'
לגבי מרוץ הדראג של רופול, [ משום מה זכרתי את המרוץ לצמרת של דודי קרביץ, מכיר? גם ספר וגם סרט מצוין ], אני ממש אוהב את אמריקה טופ מודל של טיירה בנקס, וההשפעה הבולטת על התכנית של פול. קרוסדרסינג אינו בהכרח של הומואים, ומפתיע אותי, באמת, שאין גבר סטרייט אחד בתכנית הזו, אם כי בעונה 2, יש שני משתתפים שיש להם ילדים. אחד טוען להומואיות ואחד עמום מאד ביחס למיניות שלו.
אני חושב שאתה סופר צודק ביחס לתכניות שבהן השיפוט אישי, ובעיקר בארץ משתמשים בדמעות ובבכי כדי למכור את התוכניות [ בהשוואה לתוכניות החו"ליות, בהן תחרויות בישול, חייטות, אופנה, צילום וכו' אינן מבוססות ביוגרפיה אלא כישרון ]. אצלי שתי התוכניות משחררות את המוח החושב, המעריך, החוקר והמנתח - מה שלא קורה בתכניות אחרות שאני צופה בהן.
♥
לגבי ההנחות לגביי - בתגובתך פוררת כל הנחה באשר לצופי תכניות בעלות קהל יעד מתוכנן.