רחוב נורדאו בשדרות..

[א פאר]

רחוב נורדאו בשדרות..

השעה 3 לפנות בוקר.. אני צועד לבדי ברחוב החשוך.. חתול מסכן מבכה במר ליבו.. סוג של הבעת נקישות שיניים מהקור העז.. כולי אחוז שרעפים.. כשלפתע בבבבווווווםם אדיר מזעזע את האיזור.. עוד קסאם שנוחת בדיוק ברחוב המקביל.. רצתי במהרה להושיט עזרה.. אני מזהה את מקום נפילת הקסאם בקומה השניה בבנין שמולי.. מבלי לחשוב פעמיים אני שועט במדרגות תוך כדי העפת הודעה מהביפר למתנדבים התורנים על המתרחש.. הדלת היתה נעולה.. ניתן למשש את השקט שבוקע מהדירה ומאיים להוציא אותי מדעתי.. לפתע אני שומע בכי של תינוק.. ספרתי עד 3 ופרצתי פנימה בריצה.. הבכי נשמע מהחדר הפנימי.. החדר ריק וחשוך.. רק אור קלוש מרצד מ2 נרות נשמה שמונחים משום מה על השולחן.. {כאילו אני לא מספיק רועד מפחד..} הבכי נשמע קרוב ומיטת התינוק ריקה.. בברכיים כושלות אני ניגש לארון ובידיים רועדות פותח את הדלת הצדדית.. אין תינוק והבכי קרוב וצלול.. אני פותח את המגירה הקטנה.. אין תינוק.. הבכי מהדהד מהטלית שמונחת ביבושת.. ``טלית טלית..`` אני שואל ``למה את בוכה..?`` והטלית משיבה לי: ``בחסדי השם אף אחד לא בבית.. ועל זה אני בוכה...! בני הבית יצאו לנופש.. את הכל הם לקחו.. את המצלמה.. את המנגל.. את הסרטים.. את הבגדים.. אוכל.. הכל... אבל רק אותי הם השאירו לבד......`` עיני זולגות דמעות ואני משיב: ``טלית טלית.. את הכל הם לקחו ואותך הם השאירו.. אבל יבא יום שאת הכל הם ישאירו וייקחו רק אותך.. כשעוטפים את האדם בטלית הבוהקת.. מלווים אותו בדרכו האחרונה.. אז הוא יבכה למה כשהוא יצא לנופש, הוא לקח הכל והשאיר רק אותך......``