הפעם ב"על המדף", שמחתי לשוחח עם הסופרת אבישג רבינר, מחברת הסדרה רבת המכר "5 ילדים". נעים להכיר!
ספרי על עצמך
שמי אבישג רבינר ואם נשאר בגזרת הספרים אפשר להגיד אותי כתולעת ספרים. אני כותבת פרוזה לילדים ולמבוגרים. "5 ילדים על גלגלים" ("ידיעות ספרים") הוא ספרי החמישי. נפלא לכתוב אבל לא תמיד זה קל. אני לא מסוגלת להפסיק.
מה הם הרגלי הכתיבה שלך?
אני עורכת ספרים ונפגשת עם תלמידים בסל תרבות, גם מרצה, לכן לא בכל יום אני כותבת. לפעמים, כשאני חייבת, אני גונבת זמן בלילות ומשלמת על כך מחיר. חייבת להודות שהלילות הם זמן נפלא לכתיבה. אני אוהבת לשמוע את הציפורים מתעוררות בזמן שאני חובטת בקלידים.
מתי התחלת לכתוב?
בגיל עשרים ושש עבדתי כקופירייטרית במשרד פרסום, כתבתי פרסומות. חבר נתן לי לקרוא ספר שכתב ראה אור בהוצאה מכובדת. קראתי והתחיל "לדגדג לי", הבנתי שאני יכולה ופשוט צריכה להעז. המשכתי לשכתב במשרד סיפור שכתבתי בכתב יד בבית וכך נוצר ספר הביכורים שלי, "עלמה ומרתה" שיצא ב"כתר" בעריכת שמעון אדף.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
ב"5 ילדים על גלגלים" ההשראה היא חמשת ילדי, גם בשני ספרי הילדים הקודמים. יש לי במגרה פואמה על ילדה אחרת אבל היא במגרה עדיין. הסיפורים עצמם הם תמיד פיקציה פרועה. כמעט. אני שואלת את עצמי "מה היה קורה אם..." וכותבת. במקרה הזה – מה היה קורה אם כל הבית היה מוצף בשיטפון והמשפחה הייתה חייבת לעזוב? ואת השאלה הזו שאלתי את עצמי הרבה לפני המלחמה.
עוד מקור השראה לא אכזב הוא מפגשי ספרות עם ילדים. השאלות והתובנות שלהם חדדו לי את ההבנה איך הם חושבים, על מה הם חולמים, מה מעניין אותם. הילדים של היום הם לא הילדים של פעם והם לא פחות מדהימים בעיני. לפעמים יותר.
אילו ספרים או סופרים השפיעו על סגנון הכתיבה שלך?
אני מעריצה את אסטריד לינדגרן ("אמא" של בילבי ומדיקן), את הקו החתרני עם חיוך שלה. אני גם אוהבת את ג'ראלד דארל, האיש שכתב את "משפחתי וחיות אחרות" בין היתר והיה זאולוג חשוב. הוא בעצמו היה הצעיר מבין ארבעה אחים ולפני מלחמת העולם הראשונה אימו האלמנה לקחה את ילדיה ונסעה לכמה שנים ליוון, שם גדל בחינוך ביתי בקורפו. הוא מצליח ללמד בהומור וכישרון כל כך הרבה על חיות, הומניזם וחשיבה מחוץ לקופסא בלי להיות דידקטי ונודניק.
ספרי על הספר הכי טוב שקראת בשנה האחרונה.
"זוליכה פוקחת עיניים" של גוּזל שָמִילובנה יכינה (כרמל). רומן היסטורי וספר גדול שאפשר להשוות ל"אלה תולדות" של אלזה מורנטה. 1930-1945 ברוסיה הסובייטית. מרתק, מצחיק, מחכים ומרגש. למרות שאני לא יודעת רוסית אני יכולה לומר מנקודת מבט של קוראת ישראלית שהתחושה שלי היא שהתרגום של חמוטל בר יוסף הצליחה ליצור את הדבר הזה הרגשי שאנחנו רוצים לעבור עם ספר גם אם הוא נכתב בשפה שאנחנו לא יודעים.
מה הם שלושת הטיפים הכי חשובים בעיניך לסופר/ת המתחילים?
דלית לב, שהייתה עורכת ספרי הילדים בעם עובד, אמרה לי באחד מרגעי המשבר שלי, "את יוצרת? תצרי". ועם זה אני ממשיכה. זה נכון לכולם, למתחילים ולממשיכים.
ספרי לנו על הספר החדש שלך
"5 ילדים על גלגלים" הוא ספר לקריאה לכל המשפחה ולקריאה עצמאית לכל ילד שמתחיל לקרוא ללא ניקוד. הבן הבכור (ותאום) עילי, מספר בגוף ראשון על עלילות משפחתו. זה מתחיל בשיטפון בבית והופך לטיול משפחתי בארץ ישראל באתרים שמוכרים לכולנו. הם עושים מה שישראלים עושים בטיולים וגם מפטפטים לא מעט, אבל זה לא רק ספר מצחיק. כמו אצל אסטריד לינדגרן אהובתי, הדיונים הלכאורה קלילים מעלים שאלות חברתיות ומוסריות נוקבות וחשובות. למשל : יש דיון על שוק "כך-תן" עם אבא שלא מבין את כלכלת ה"לתת בלי לבקש תמורה", יש דיון על אמת ושקר, ג'יזבט וגוזמה, יש דיון מתמשך אפילו בזלזול באינטואציה נשית שהיא כל כך נכונה. כאשר האחות הבכורה מבין הבנות , אוריינה, חולמת כל מיני שטויות כמו לרכב על חד קרן או לבלות עם שודדי ים בכינרת, האחים יורדים עליה ו... בסופו של דבר מגשימה והם נאלצים לאכול את הכובע.
כמי שהקריאה המון אני שמחה לכתוב לא רק לילדים אלה גם להורים ולתת פתח לדיונים מעניינים. הספר מלא איורים שנראים כאילו שורבטו על ידי ילד. איירה אותו אורטל אברהם והיא בדיוק אבל בדיוק המאיירת שעליה חלמתי. היא מינפה את היצירה שלי והפכה את הספר לאנטיליגנטי יותר, מצחיק יותר וקומוניקטיבי יותר לילדים של היום. בכלל הספר הזה נוצר בידי צוות נשי נפלא, מהעורכת עדי זליכוב-רלוי שבחרה להוציא אותו מתוך ההבנה שצריך גם יצירה עברית מהז'אנר הזה. גם המעצבת רמה גאלה עשתה עבודה נפלאה. האסתטיקה של הספר בולטת והספר מרהיב.
מה הפידבק הכי מרגש שקבלת על ספרך?
"לקחנו אותו לטיול שלנו והוא עבר מיד ליד", "מתי כבר יצא הספר הבא?" וגם "בזכות הספר הזה היא עשתה את המעבר לקריאה בלי ניקוד." אבל הכי מצחיק היה לראות אבא אחד שהילדים שלו דווקא שיחקו בטלפון והוא ישב שקוע, קרא וצחק לעצמו.
האם את עובדת על ספר חדש בסדרה?
כן, שמו בישראל "5 ילדים וחיות אחרות." (בהשראת ג'ראלד דארל).
האם מעניין אותך להתנסות בז'אנר אחר?
לפני חמש שנים, בימי הקורונה, התחלתי לכתוב שירה. בהתחלה חשבתי להוציא ספר ומהר אבל המלחמה שינתה את התחושה שלי. אני לא ממהרת. פרסמתי בכמה כתבי עת, אני קוראת הרבה שירה. דברים קורים סביבי ומשנים אותי, גם את הכתיבה שלי. לאט לאט.
תודה ובהצלחה!
באדיבות עולם הספרים של רז
שמי אבישג רבינר ואם נשאר בגזרת הספרים אפשר להגיד אותי כתולעת ספרים. אני כותבת פרוזה לילדים ולמבוגרים. "5 ילדים על גלגלים" ("ידיעות ספרים") הוא ספרי החמישי. נפלא לכתוב אבל לא תמיד זה קל. אני לא מסוגלת להפסיק.
אני עורכת ספרים ונפגשת עם תלמידים בסל תרבות, גם מרצה, לכן לא בכל יום אני כותבת. לפעמים, כשאני חייבת, אני גונבת זמן בלילות ומשלמת על כך מחיר. חייבת להודות שהלילות הם זמן נפלא לכתיבה. אני אוהבת לשמוע את הציפורים מתעוררות בזמן שאני חובטת בקלידים.
בגיל עשרים ושש עבדתי כקופירייטרית במשרד פרסום, כתבתי פרסומות. חבר נתן לי לקרוא ספר שכתב ראה אור בהוצאה מכובדת. קראתי והתחיל "לדגדג לי", הבנתי שאני יכולה ופשוט צריכה להעז. המשכתי לשכתב במשרד סיפור שכתבתי בכתב יד בבית וכך נוצר ספר הביכורים שלי, "עלמה ומרתה" שיצא ב"כתר" בעריכת שמעון אדף.
ב"5 ילדים על גלגלים" ההשראה היא חמשת ילדי, גם בשני ספרי הילדים הקודמים. יש לי במגרה פואמה על ילדה אחרת אבל היא במגרה עדיין. הסיפורים עצמם הם תמיד פיקציה פרועה. כמעט. אני שואלת את עצמי "מה היה קורה אם..." וכותבת. במקרה הזה – מה היה קורה אם כל הבית היה מוצף בשיטפון והמשפחה הייתה חייבת לעזוב? ואת השאלה הזו שאלתי את עצמי הרבה לפני המלחמה.
עוד מקור השראה לא אכזב הוא מפגשי ספרות עם ילדים. השאלות והתובנות שלהם חדדו לי את ההבנה איך הם חושבים, על מה הם חולמים, מה מעניין אותם. הילדים של היום הם לא הילדים של פעם והם לא פחות מדהימים בעיני. לפעמים יותר.
אני מעריצה את אסטריד לינדגרן ("אמא" של בילבי ומדיקן), את הקו החתרני עם חיוך שלה. אני גם אוהבת את ג'ראלד דארל, האיש שכתב את "משפחתי וחיות אחרות" בין היתר והיה זאולוג חשוב. הוא בעצמו היה הצעיר מבין ארבעה אחים ולפני מלחמת העולם הראשונה אימו האלמנה לקחה את ילדיה ונסעה לכמה שנים ליוון, שם גדל בחינוך ביתי בקורפו. הוא מצליח ללמד בהומור וכישרון כל כך הרבה על חיות, הומניזם וחשיבה מחוץ לקופסא בלי להיות דידקטי ונודניק.
"זוליכה פוקחת עיניים" של גוּזל שָמִילובנה יכינה (כרמל). רומן היסטורי וספר גדול שאפשר להשוות ל"אלה תולדות" של אלזה מורנטה. 1930-1945 ברוסיה הסובייטית. מרתק, מצחיק, מחכים ומרגש. למרות שאני לא יודעת רוסית אני יכולה לומר מנקודת מבט של קוראת ישראלית שהתחושה שלי היא שהתרגום של חמוטל בר יוסף הצליחה ליצור את הדבר הזה הרגשי שאנחנו רוצים לעבור עם ספר גם אם הוא נכתב בשפה שאנחנו לא יודעים.
דלית לב, שהייתה עורכת ספרי הילדים בעם עובד, אמרה לי באחד מרגעי המשבר שלי, "את יוצרת? תצרי". ועם זה אני ממשיכה. זה נכון לכולם, למתחילים ולממשיכים.
"5 ילדים על גלגלים" הוא ספר לקריאה לכל המשפחה ולקריאה עצמאית לכל ילד שמתחיל לקרוא ללא ניקוד. הבן הבכור (ותאום) עילי, מספר בגוף ראשון על עלילות משפחתו. זה מתחיל בשיטפון בבית והופך לטיול משפחתי בארץ ישראל באתרים שמוכרים לכולנו. הם עושים מה שישראלים עושים בטיולים וגם מפטפטים לא מעט, אבל זה לא רק ספר מצחיק. כמו אצל אסטריד לינדגרן אהובתי, הדיונים הלכאורה קלילים מעלים שאלות חברתיות ומוסריות נוקבות וחשובות. למשל : יש דיון על שוק "כך-תן" עם אבא שלא מבין את כלכלת ה"לתת בלי לבקש תמורה", יש דיון על אמת ושקר, ג'יזבט וגוזמה, יש דיון מתמשך אפילו בזלזול באינטואציה נשית שהיא כל כך נכונה. כאשר האחות הבכורה מבין הבנות , אוריינה, חולמת כל מיני שטויות כמו לרכב על חד קרן או לבלות עם שודדי ים בכינרת, האחים יורדים עליה ו... בסופו של דבר מגשימה והם נאלצים לאכול את הכובע.
כמי שהקריאה המון אני שמחה לכתוב לא רק לילדים אלה גם להורים ולתת פתח לדיונים מעניינים. הספר מלא איורים שנראים כאילו שורבטו על ידי ילד. איירה אותו אורטל אברהם והיא בדיוק אבל בדיוק המאיירת שעליה חלמתי. היא מינפה את היצירה שלי והפכה את הספר לאנטיליגנטי יותר, מצחיק יותר וקומוניקטיבי יותר לילדים של היום. בכלל הספר הזה נוצר בידי צוות נשי נפלא, מהעורכת עדי זליכוב-רלוי שבחרה להוציא אותו מתוך ההבנה שצריך גם יצירה עברית מהז'אנר הזה. גם המעצבת רמה גאלה עשתה עבודה נפלאה. האסתטיקה של הספר בולטת והספר מרהיב.
"לקחנו אותו לטיול שלנו והוא עבר מיד ליד", "מתי כבר יצא הספר הבא?" וגם "בזכות הספר הזה היא עשתה את המעבר לקריאה בלי ניקוד." אבל הכי מצחיק היה לראות אבא אחד שהילדים שלו דווקא שיחקו בטלפון והוא ישב שקוע, קרא וצחק לעצמו.
כן, שמו בישראל "5 ילדים וחיות אחרות." (בהשראת ג'ראלד דארל).
לפני חמש שנים, בימי הקורונה, התחלתי לכתוב שירה. בהתחלה חשבתי להוציא ספר ומהר אבל המלחמה שינתה את התחושה שלי. אני לא ממהרת. פרסמתי בכמה כתבי עת, אני קוראת הרבה שירה. דברים קורים סביבי ומשנים אותי, גם את הכתיבה שלי. לאט לאט.
באדיבות עולם הספרים של רז