לגבי הצמא והרעב
לפני כמה ימים גיליתי שקיים מחזה באותו השם. יכול להיות שזה צירוף מקרים אבל אני חושבת שהשיר של רונה הוא מחווה\השפעה למחזה. (תקציר מתוך "הצופה") גיבור המחזה, ז'אן, חי עם אשתו מארי-מדלין ועם בתם התינוקת. הם עוברים לדירה חדשה. אבל המקום החדש דוחה את ז'אן. לדידו אין זו דירה אלא כלא, מחנק, מקום שבו עולות רוחות רפאים. כמו גיבור אחר של יונסקו, אמדה, וכמו פר-גינט של איבסן, הוא רוצה לצאת למסע. לחפש את האושר, האהבה, ולמעשה את עצמו. כמו סולבג של איבסן גם כאן האשה, מארי-מדלין, נשארת לבדה בבית ומחכה לשובו. ז'אן במסעו מגיע למקומות שונים ומשונים, לשערי מוזיאון לאמנות, אי שם למרגלות חומה בארץ לא נודעת, שם הוא פוגש כל מיני טיפוסים מוזרים. ולבסוף הוא מגיע למקום שהוא ספק מנזר ספק בית כלא, מעין תיאטרון אבסורדי-גרוטסקי שממנו אין מוצא. המסע מסתיים בלא כלום. ואולי לא היה זה כלל מסע אלא הזייה, פנטסיה, שהוא חווה בדמיונו. ביטוי לצמא ולרעב לאושר ולאהבה שהוא חש בתוך אותה דירת מרתף, שאולי אינה אלא דימוי לעולם הממשי, הריאלי, שבו הוא חי.