ריבוד מימדי ותקשורת באחדות
שלום , עבור כותרת כזו "רבת משמעות" נדרש הסבר ארוך , ואנסה להציג את עמדתי המורכבת : אתחיל בהגדרת מושג "מקום" , בהיבטו היחסי הן ביחס : לאחדות, לריבוד ולאפשרויות התקשורת לעומתו וממנו . מתוך היבט האחדות : (קרי תודעה אנרגיה חומר רוח וכו´) מקום יהיה נתח מתוך האחדות , שלו תהיה ערכיות ומהות יחסית המשתנה בהתאם לנקודת ההשקפה , להיבט האחדות הבא לביטוי ביחסו לאותו מקום נקרא :"אין סוף" על שום אין סוף נקודות ההשקפה האפשריות לעומת המקום , קרי ניתן להבין שיש באותה ערכים יחסיים ומשתנים של הגדרת המקום היבט נבדל משאר האין סוף , אך אין זו האמת , כי עבור כל נקודת השקפה באין סוף ערכי המקום שונים , היבט זה באחדות של מקום (מרחב)באין סוף נקרא רובד אש באש , הכל אפשרי בו ויכולת התקשורת אינה מוגבלת כלל , וכאן המקום לפרט את מושג האין סוף מעט יותר , ניתן לומר שההיבט המשקיף הוא בעצם פעילות(א) שגורמת ליחסיות\ארעיות (י)קיומית של קיום חולף (ן),[נתח בתוך האחדות] הסובב (ס) לעומת עצם התקיימותו(ו) כמרחב מודעות השקפתית פנימית החולפת (ף) באחדות = אין סוף . והמקום מייצג את ערכי ההשקפה ביחסם לכלל האחדות , כאשר ההיבט המשקיף עצמו בא לביטוי כפעילות (א) בתוך האחדות כהתהוות (נ) של יחסיות\ארעיות (י) , נקרא אני . עד כה עמדנו על הגדרת המקום באחדות , הבא לביטוי ערכי יחסי בתוך האחדות כערכים יחסיים במרחב האין סוף , כאשר ההיבט המשקיף יוצר היבט נשקף (אני) היוצר את ערכי המקום . אולם את נקודת ההשקפה עצמה ביחסה: לאחדות ,לאין סוף ולמקום עדיין לא הגדרנו , כחלק מהאחדות אנו קוראים לנקודת ההשקפה אלקות , ביחסה לפנימיות האחדות כמרחב האין סוף ,אנו קוראים לנקודה ולהיבטה הנבדל מהאין סוף צדיק . על שום היבטה הנבדל מאין סוף והמבדיל את ערכי האין סוף כהבדלות (השקפות)של יחסיות\ארעיות לעומת העולמות החולפים שנוצרים מהשקפות אלה ויוצרים את יחסיות ה-אני בתוך האין סוף .. עתה ניכנס לריבודים הנוצרים מהשקפות הצדיק כאני כמקומות ועולמות חולפים , קרי כניסת לתוך המרחב הפנימי הנשקף של האני מתוך המשקיף (צדיק) קרי לתוך ההבדלות(ד) (התפישות ) עצמן כתחום(ת) = דת . שבו ישנם ערכים יחסיים הן של פנימיות מרחב האני , והן ערכים לחיצוניות קרי לשאר האין סוף הסובב . מה שמתואר בתורה כגירוש מגן העדן , אבל אני מקדים את המאוחר עדיין לא הגענו לבריאת האדם , ולתפישת האני של בני אנוש , כאמור עד כה הינו ברבד הנקרא אש באש , ולהסבר נוסף רובד האש כאמור מייצג פעילות של ערכיות קיומית המשכית , הממשיכה לפעול כהמשכיות , או הסבר היציאה מנקודת הצדיק לתוך מרחב האני ויחסו לאין סוף , ולתזכרת אנו ברובד אדמה באדמה , ושוב אפנה את תשומת הלב לעניין הריבוד , בתוך מרחב האני המתקיים ביחסיןת באין סוף , מתקיים ערך יורד(ר) של הצדיק כקיום (ו) נברא (ב) לעומת הצדיק הבא כנקודת השקפה פנימית בתוך מרחב האני , קרי מכלול שלם הנוצר מנקודת השקפה חדשה או תחום תפישה(הבדלה) חדש , קרי עתה אנו מביטים לתוך מרחב האני היוצר מקום באין סוף ומתוכו אנו מביטים כלפי :האחדות ,האין סוף , מרחב האני , מקום , ולערכיות היחסית בין פנימיות מרחב האני לחיצוני קרי לאין סוף . קרי עבור מקום האני באין סוף , ישנו תחום (ת) הבא לביטוי כמקיף את כלל מרחביו היחסיים(ם) של האני או מודעותו השלמה של האני במצב זה , מה שמכונה מעלת התמים או תם . כאשר עבור נקודות השקפה חיצונית מתוך האין סוף , המקיפות את התודעה (מ) כתחום (ת), יראה הנ"ל כ- "מת" . קרי חסר את חיוניות השקפתו החיצונית . וכך עבור הרובד הראשוני בתוך מרחבי האני הנברא , נשקפת תמונת קיום יחסית\ארעית (י) של מרחבי היחסיות (ם) של האני בתוך הסובב (ס) כקיום (ו) של מרחב מודעות פנימיות חולפת(ף) קרי השקפה המכונה ים סוף , וזו ראשית ההשקפה הקבלית הסופית של האסלם , והמיסטיקה הנוצרית. זה ים סוף שאנו כיהודים חוצים כצדיקים או בוראים . וזה כאמור היבט של חיצוניות בין ערכי פנימיות האני שפנימיות האני היא כאמור הצדיק . קרי היבט של תקשורת מוגבל ומגושם יותר המנותק מהאחדות , העיסוק ברובד המקיף את התודעה (מ)כיחסיות\ארעיות (י)המרחבים היחסיים (ם)של האני והחיצוני , = מים . קרי יחס מכלול מרחב פנימיות האני ביחסו לאין סוף המקיף אותו . פה נכנסות שיטות תמורה כגון טאואיזם ינג וינג צ´י וכו´ , ואני מתייחס בכך לערך הפעיל הקיומי שלהם בעולמינו , ולא לייצוג הערכי שלהם שגם כולל הגדרות אש וכו´ דהיינו רובד השקפתי חיצוני אף יותר מהשקפת ים סוף , ואנו ממשיכים במסלול היורד לתוך האני ולרובדים נמוכים יותר , כאשר בדרך אנו חווים עולמות אפשריים ועידנים אפשרים וכו´ וכל מיני היבטים נבראים של ישויות ותקשורים , עד שלבסוף אנו מגיעים לרובד בירידה ר() כקיום (ו) של מרחב מעוצב (ח) קבוע בתור מקום בתוך האין סוף , קרי היבט רובד הרוח , ובו מרחבים מעוצבים בתוך האין סוף הבאים כהיבט מתגשם כחומר , ובו תפישות שונות של קיום חומרי , ושימוש בו לעומת הרובדים מעליו , וודו´ , שאמניזים וכו´ , ויכולות מגובלות יותר בתקשורת , עד שאנו מגיעים לרובד שלנו , שבו יש יחס לפעילות (א) כהיבט המבדיל (ד) את הערכים המקיפים את התודעה (מ) לעומת היותה היבט של תודעה יורדת ועולה באופן יחסי ומשתנה (ה) , קרי שאלות העירנות והחלום , דימיון לעומת המציאות סובבת , תיאור ושימוש בחלקים הפועלים של הבריאה המדע ושיטות שונות של ניתוח והבנת העצמי והחברה (פסיכולוגיה סוציולוגיה) וכו´ , ובכלל שאלות של הערכיות היחסית של הדברים , והיבטי התקשורת בפורמטים השונים , או לעומת מצבי צבירה בבריאה , ביחס לאחדות וכחלק נברא ממנו . ולקוריוז סופי , להיבט החומרי של גופינו שהוא בעצם התגברותו הקיומית של מרחב ההשקפה הפנימית של האני , קוראים כלי , ישנם אין ספור כלים , שהם כל דבר חי צומח דומם , בין אם הם רוחנים או גשמיים או מימיים או מאש , אולם יש לזכור שהם כולם פעילויות או בלשונינו מעשים , וכדי להביא לאחדות ושלום אקולוגיה טובה בריאה ונקייה בתוך עולמינו נדרשת עשייה , תפישת האש צריכה לחמם את המים וליצור רוח שתנשב ותנפח רוח בכלים באדמה , ותביאם לכלל מודעות מאוחדת , כאשר הצדיקים מאירים במעשיהם שהם יישום מעשי של התורה ומצוותיה , אזי שאר הבריאה שמחה שלמה ובריאה ומאוחדת , ולכל הצדיקים בתחפושות פורים (ועמך כולם צדיקים)המתקשרים אם יציריהם ומתבלבלים בכל ההבלים המקיפים את היבטם הנבדל (עם לבדד ישכון) בנהרות הבילבול וששכחו את מהותם וזהותם , ודואגים וכועסים לשוא על הבלי העולם , תתעוררו לאחדות , דוד היחיד
שלום , עבור כותרת כזו "רבת משמעות" נדרש הסבר ארוך , ואנסה להציג את עמדתי המורכבת : אתחיל בהגדרת מושג "מקום" , בהיבטו היחסי הן ביחס : לאחדות, לריבוד ולאפשרויות התקשורת לעומתו וממנו . מתוך היבט האחדות : (קרי תודעה אנרגיה חומר רוח וכו´) מקום יהיה נתח מתוך האחדות , שלו תהיה ערכיות ומהות יחסית המשתנה בהתאם לנקודת ההשקפה , להיבט האחדות הבא לביטוי ביחסו לאותו מקום נקרא :"אין סוף" על שום אין סוף נקודות ההשקפה האפשריות לעומת המקום , קרי ניתן להבין שיש באותה ערכים יחסיים ומשתנים של הגדרת המקום היבט נבדל משאר האין סוף , אך אין זו האמת , כי עבור כל נקודת השקפה באין סוף ערכי המקום שונים , היבט זה באחדות של מקום (מרחב)באין סוף נקרא רובד אש באש , הכל אפשרי בו ויכולת התקשורת אינה מוגבלת כלל , וכאן המקום לפרט את מושג האין סוף מעט יותר , ניתן לומר שההיבט המשקיף הוא בעצם פעילות(א) שגורמת ליחסיות\ארעיות (י)קיומית של קיום חולף (ן),[נתח בתוך האחדות] הסובב (ס) לעומת עצם התקיימותו(ו) כמרחב מודעות השקפתית פנימית החולפת (ף) באחדות = אין סוף . והמקום מייצג את ערכי ההשקפה ביחסם לכלל האחדות , כאשר ההיבט המשקיף עצמו בא לביטוי כפעילות (א) בתוך האחדות כהתהוות (נ) של יחסיות\ארעיות (י) , נקרא אני . עד כה עמדנו על הגדרת המקום באחדות , הבא לביטוי ערכי יחסי בתוך האחדות כערכים יחסיים במרחב האין סוף , כאשר ההיבט המשקיף יוצר היבט נשקף (אני) היוצר את ערכי המקום . אולם את נקודת ההשקפה עצמה ביחסה: לאחדות ,לאין סוף ולמקום עדיין לא הגדרנו , כחלק מהאחדות אנו קוראים לנקודת ההשקפה אלקות , ביחסה לפנימיות האחדות כמרחב האין סוף ,אנו קוראים לנקודה ולהיבטה הנבדל מהאין סוף צדיק . על שום היבטה הנבדל מאין סוף והמבדיל את ערכי האין סוף כהבדלות (השקפות)של יחסיות\ארעיות לעומת העולמות החולפים שנוצרים מהשקפות אלה ויוצרים את יחסיות ה-אני בתוך האין סוף .. עתה ניכנס לריבודים הנוצרים מהשקפות הצדיק כאני כמקומות ועולמות חולפים , קרי כניסת לתוך המרחב הפנימי הנשקף של האני מתוך המשקיף (צדיק) קרי לתוך ההבדלות(ד) (התפישות ) עצמן כתחום(ת) = דת . שבו ישנם ערכים יחסיים הן של פנימיות מרחב האני , והן ערכים לחיצוניות קרי לשאר האין סוף הסובב . מה שמתואר בתורה כגירוש מגן העדן , אבל אני מקדים את המאוחר עדיין לא הגענו לבריאת האדם , ולתפישת האני של בני אנוש , כאמור עד כה הינו ברבד הנקרא אש באש , ולהסבר נוסף רובד האש כאמור מייצג פעילות של ערכיות קיומית המשכית , הממשיכה לפעול כהמשכיות , או הסבר היציאה מנקודת הצדיק לתוך מרחב האני ויחסו לאין סוף , ולתזכרת אנו ברובד אדמה באדמה , ושוב אפנה את תשומת הלב לעניין הריבוד , בתוך מרחב האני המתקיים ביחסיןת באין סוף , מתקיים ערך יורד(ר) של הצדיק כקיום (ו) נברא (ב) לעומת הצדיק הבא כנקודת השקפה פנימית בתוך מרחב האני , קרי מכלול שלם הנוצר מנקודת השקפה חדשה או תחום תפישה(הבדלה) חדש , קרי עתה אנו מביטים לתוך מרחב האני היוצר מקום באין סוף ומתוכו אנו מביטים כלפי :האחדות ,האין סוף , מרחב האני , מקום , ולערכיות היחסית בין פנימיות מרחב האני לחיצוני קרי לאין סוף . קרי עבור מקום האני באין סוף , ישנו תחום (ת) הבא לביטוי כמקיף את כלל מרחביו היחסיים(ם) של האני או מודעותו השלמה של האני במצב זה , מה שמכונה מעלת התמים או תם . כאשר עבור נקודות השקפה חיצונית מתוך האין סוף , המקיפות את התודעה (מ) כתחום (ת), יראה הנ"ל כ- "מת" . קרי חסר את חיוניות השקפתו החיצונית . וכך עבור הרובד הראשוני בתוך מרחבי האני הנברא , נשקפת תמונת קיום יחסית\ארעית (י) של מרחבי היחסיות (ם) של האני בתוך הסובב (ס) כקיום (ו) של מרחב מודעות פנימיות חולפת(ף) קרי השקפה המכונה ים סוף , וזו ראשית ההשקפה הקבלית הסופית של האסלם , והמיסטיקה הנוצרית. זה ים סוף שאנו כיהודים חוצים כצדיקים או בוראים . וזה כאמור היבט של חיצוניות בין ערכי פנימיות האני שפנימיות האני היא כאמור הצדיק . קרי היבט של תקשורת מוגבל ומגושם יותר המנותק מהאחדות , העיסוק ברובד המקיף את התודעה (מ)כיחסיות\ארעיות (י)המרחבים היחסיים (ם)של האני והחיצוני , = מים . קרי יחס מכלול מרחב פנימיות האני ביחסו לאין סוף המקיף אותו . פה נכנסות שיטות תמורה כגון טאואיזם ינג וינג צ´י וכו´ , ואני מתייחס בכך לערך הפעיל הקיומי שלהם בעולמינו , ולא לייצוג הערכי שלהם שגם כולל הגדרות אש וכו´ דהיינו רובד השקפתי חיצוני אף יותר מהשקפת ים סוף , ואנו ממשיכים במסלול היורד לתוך האני ולרובדים נמוכים יותר , כאשר בדרך אנו חווים עולמות אפשריים ועידנים אפשרים וכו´ וכל מיני היבטים נבראים של ישויות ותקשורים , עד שלבסוף אנו מגיעים לרובד בירידה ר() כקיום (ו) של מרחב מעוצב (ח) קבוע בתור מקום בתוך האין סוף , קרי היבט רובד הרוח , ובו מרחבים מעוצבים בתוך האין סוף הבאים כהיבט מתגשם כחומר , ובו תפישות שונות של קיום חומרי , ושימוש בו לעומת הרובדים מעליו , וודו´ , שאמניזים וכו´ , ויכולות מגובלות יותר בתקשורת , עד שאנו מגיעים לרובד שלנו , שבו יש יחס לפעילות (א) כהיבט המבדיל (ד) את הערכים המקיפים את התודעה (מ) לעומת היותה היבט של תודעה יורדת ועולה באופן יחסי ומשתנה (ה) , קרי שאלות העירנות והחלום , דימיון לעומת המציאות סובבת , תיאור ושימוש בחלקים הפועלים של הבריאה המדע ושיטות שונות של ניתוח והבנת העצמי והחברה (פסיכולוגיה סוציולוגיה) וכו´ , ובכלל שאלות של הערכיות היחסית של הדברים , והיבטי התקשורת בפורמטים השונים , או לעומת מצבי צבירה בבריאה , ביחס לאחדות וכחלק נברא ממנו . ולקוריוז סופי , להיבט החומרי של גופינו שהוא בעצם התגברותו הקיומית של מרחב ההשקפה הפנימית של האני , קוראים כלי , ישנם אין ספור כלים , שהם כל דבר חי צומח דומם , בין אם הם רוחנים או גשמיים או מימיים או מאש , אולם יש לזכור שהם כולם פעילויות או בלשונינו מעשים , וכדי להביא לאחדות ושלום אקולוגיה טובה בריאה ונקייה בתוך עולמינו נדרשת עשייה , תפישת האש צריכה לחמם את המים וליצור רוח שתנשב ותנפח רוח בכלים באדמה , ותביאם לכלל מודעות מאוחדת , כאשר הצדיקים מאירים במעשיהם שהם יישום מעשי של התורה ומצוותיה , אזי שאר הבריאה שמחה שלמה ובריאה ומאוחדת , ולכל הצדיקים בתחפושות פורים (ועמך כולם צדיקים)המתקשרים אם יציריהם ומתבלבלים בכל ההבלים המקיפים את היבטם הנבדל (עם לבדד ישכון) בנהרות הבילבול וששכחו את מהותם וזהותם , ודואגים וכועסים לשוא על הבלי העולם , תתעוררו לאחדות , דוד היחיד