ילדים רבים מסיבות שונות אבל הדרך להגיב צריכה
להיות דומה. למעשה, בגילאים האלה הם "מתרגלים" התנהגויות חברתיות, מייצרים מאבקי כוח ביניהם ומנסים לפתור אותם לבד, או משתמשים בהורים כקהל על מנת להשיג דברים שונים (במילים פשוטות- מניפולציה). מאחר ואת אמא של שניהם/שלושתם... - כדאי לגשת לפתרון לא כ"שופט" אלא כמדריכה - הבאה לסייע. לדוגמא: כאשר מגיעות הצעקות או התלונות, להקפיד להזמין את שני/שלושת/ארבעת הצדדים, לבקש מכולם לנשום עמוק, ולהסביר לך, כל אחד בתורו!!!!, מה לא מצליח להם? על מה הם לא מצליחים להסתדר? ומה כבר ניסו לעשות? רמז עב ביותר - הבעיה אף פעם אינה של אחד, תמיד של שני הצדדים תמיד יש לה מרכיבים בעבר - שכדאי לא להיכנס אליהם כל פעם מחדש ותמיד יש יותר מפתרון אחד (אם את מציעה פתרון והם עונים - כבר ניסינו את זה, זה לא עוזר...) לפעמים, אכן כדאי להתעלם כדי לאפשר להם למצוא פתרונות בעצמם, או "לסבול" מספיק על מנת לוותר, אבל לרוב אלו הזדמנויות לפתור את הדברים אחרת... כאשר הם לא מצליחים לשחק ביחד - הפרדה הינה "עונש" רציני, אם אי אפשר לשחק ביחד משחקים לבד. לפעמים זה נעים ומרגיע לזמן מה, לרוב זה דיי משעמם... לפעמים המשחק בחופש הוא לריב ולהביא את אמא... ורעיון נוסף אחרון - לפעמים צריך לצאת מהבית ולבלות בחוץ יותר זמן... מין קיץ שכזה והחום קצת מעיק... ים ובריכה עושים טוב על הנשמה... אם מתאים לך - אנא פרטי מצבים וננסה להתיחס נקודתית ותודה על כל השאלות שאת מעלה!!!! בהצלחה רבה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
