שבועות, "מועדה גול", ועוד מסורות החג
אכן כן, חג השבועות מכונה על-ידי יהודי איראן "מועדה גול", שהנו שיבוש של "מועד (חג) גול (פרח/ורד)". המקור לשם הנה המסורת לפזר וורדים ריחניים על שולחן החג, בין צלחות ההגשה והאוכל. המקור למנהג מגיע מהמסורת שנשתרשה מסיפורי עבר (בעיקר של מולאנה שהאין שירזי, וגם של המשורר עמראני, המאה ה 13 ואחריה), לפיה, בעת מתן תורה בהר סיני נתכסה ההר בפרחים ריחניים. סדר חג השבועות כולל את התכנים הבאים: שירת "אדון עולם" (אולי כתחליף לשיר "שלום עליכם" בסדר ליל שישי). קידוש (כמובן בעמידה ושתיית היין בישיבה). ברכת הילדים. ברכות אחרות: מזונות (בדר"כ ביסקיוויטים), עץ (תפוח), אדמה (מלפפונים קלופים) ושהכל (ביצים קשות) (על-פי סדר זה). נטילת ידיים: אחד הילדים נוטל ידי כולם בקרבת השולחן. המוציא. ארוחת החג שכוללת מטעמים שונים (אפרט בנפרד). בסיום הארוחה, נהוג לקרוא את מגילת רות לטובת אלו שלא ישתתפו בתיקון ליל שבועות (בעיקר הילדים). בסוף, נהוג לשיר את הפיוט "יום יום אודה". פיוט מדהים זה מקורו ביהדות בבל. בשל הקרבה בין שתי הקהילות הללו (בבל ואיראן) חדרו מסורות רבות אל איראן במהלך השנים. ככל הנראה חדר הפיוט אל קהילות יהודי איראן במהלך המאה ה 19 ואולי אף לפניה. שבת שלום.
