מזון למחשבה-הקדמה לרשימת המתכונים
זו ההקדמה שכתבתי לפינת המתכונים שלנו: המטבח היהודי-ספרדי: מזון למחשבה סבתי, עליה השלום, אסתר קפון, היתה צדקת אמיתית. גם בשנותיה האחרונות, כשהיא בת למעלה משמונים, המשיכה לבקר בבית האבות , "פרה איודר לס ויאז´אס" ("כדי לעזור לזקנות", שמרביתן היו צעירות ובריאות ממנה...). סבתא אסתר התאלמנה בגיל צעיר ונאלצה לגדל לבדה, חמישה ילדים, באותן שנים נוראות סביב מלחמת העולם השניה. היא עשתה הכל, אבל ממש הכל, על מנת לגדל ולחנך לתפארת את חמשת ילדיה: מבשלת בבתי זרים, נוסעת לכפרים הסמוכים על מנת להחליף גרוטאות מתכת בירקות טריים, ולא בוחלת בשום עבודה על מנת להאכיל את משפחתה. האוכל, אשר עבורם היה הישרדות, עבורי הוא נוסטלגיה: ריחות וטעמים שהינם תמצית מרוכזת של אהבה אמיתית. האוכל הזה, היה הרבה יותר ממזון. כל ארוחה היתה עוד נצחון קטן על אויבנו, עוד קרב השרדותי שצלח, עוד יום שאפשר לשלוח בו את הילדים לבית הספר עם בטן מלאה. לסבתות שלנו לא היו כוסות מדידה. גם במאזניים הן לא הרבו להשתמש, לכן, בטובים שבמתכונים היהודים- ספרדים, לעולם לא יצוינו כמויות מדוייקות. במקומן, תופענה הוראות ברוח זו: "מים כמה שנכנס", "קמח כמה שלוקח", "מלח לפי הטעם", "קצת בצל קצוץ", "כמה שיני שום", "חופן או שניים סוכר". במתכונים המופיעים כאן, תוכלו למצוא את הטוב שבטוב שבמטבח של הסבתות שלנו. גם אם ההוראות הינן במקרים רבים בנוסח "מים כמה שנכנס", התוצר הסופי הוא שיר הלל לבלוטות הטעם והנוסטלגיה גם יחד. רשימת מתכונים זו לא נכתבה על ידנו. אנחנו רק השליחים של דורות העבר, המעבירים הלאה את מסורתו המפוארת של המטבח היהודי- ספרדי. עם כל מתכון חדש הנוסף לרשימה, אני יודע שסבתא אסתר מחייכת בשמיים, ביחד עם עוד הרבה סבתות אחרות, ואחת מהן ודאי אומרת: "קומר אי קומר- אי אפלקר נו אי"...
