אז ככה....
אני לא רוצה להתייחס לזה האם צריך או לא לתת ריטלין. כל מקרה לגופו, ולי אין מספיק ידע מקצועי בתחום. מה עיצבן אותי? עיצבן אותי לגלות שריטלין זאת תרופה למערכת החינוך. היא מרגיעה הרבה הרבה... את המורים. הילד מקבל ריטלין רק בשעות הלימודים (בדרך כלל, אלא אם כן מדובר במקרה קשה וחריג), ורק בימי לימודים. שבתות, חופשים - נאדה. במקרה הספציפי שלי - כשהגעתי לרופא - הוא ראה את הילד ואמר: ריטלין ומיד. אמרתי לו: רגגגגגגגע. בוא נבדוק קודם, נמלא את הטפסים בבית הספר. (כי זה הנוהל המקובל) התרצה ונתן לי טפסים. כשחזרתי אליו עם הטפסים, הוא אמר: רגגגגע, אבל לילד יש ציונים מעולים. אז לקחתי אויר ושאלתי אותו: ריטלין זאת תרופה שמרפאת ציונים? שוב, אני לא מתנגדת לזה, ואני לא בטוחה שכל הרופאים כאלה - אבל הגישה מעצבנת אותי. הגישה הגורסת שריטלין זאת תרופה, שהיא ה"רגיעון" של מערכת החינוך. (לא שמישהו יודה בזה) בעקרון... ילד שלא מרגיש שהוא בשליטה - יכול להגיע למצוקה קשה. הילדים בכיתה ממש לא סבלניים לילד חסר שקט וחסר יכולת להתרכז. כמובן שכל אלה פוגעים בבטחון העצמי של הילד, כולל השגיו הלא טובים בבחינות. אבל: אם לא מדובר בילד היפר אקטיבי, אלא בילד שיש לו קשיים לא קיצוניים בקשב וריכוז... הייתי אני, אישית ואך ורק אישית, ממליצה על מיליון ואחת דרכים ללמד את הילד לשלוט בקשיים האלה. לפתח יכולות התמודדות. משימה קשה ביותר, במיוחד בקצב החיים של היום. למי יש זמן. אז מעדיפים את תרופת ה"הוקוס-פוקוס". אז תרשמי שאני נגד (לא כשמדובר בהיפר אקטיביות).
