ריטלין - סם הדיסלקטים

רותי 11

New member
ריטלין - סם הדיסלקטים

ריטלין - סם הדיסלקטים שלחו לחברמאת: לילך בשן 6/19/2008 על סוד הצלחתו של הריטלין לצד צידו האפל של הסם הממכר ילדים, נוער ומבוגרים. דברים שחייבים לדעת לפני שמתמסרים לתרופת "הפלא" עשרות מאמרים וכתבות התפרסמו בשנים האחרונות ודנו בנושא הריטלין הניתן לילדים ונוער הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. מאמר סתר מאמר וכתבה חלקה על כתבה והריטלין הפך לאחת התרופות היותר שנויות במחלוקת. נוירולוגיים טענו אחת ופסיכיאטרים טענו שנית, המורים לחצו על ההדק וההורים נותרו עם אינסוף אינפורמציה לוקה בחסר ומלאת אינטרסים, החל באלו של מערכת החינוך ועד לאלו של חברות התרופות וייצוגם בשוק. המאמר הבא מנסה לעשות קצת סדר בבלגן ולנסות להמחיש מהם היתרונות וסוד הצלחתו לצד תופעות הלוואי שהן צידו האפל של הריטלין. אז מהו בעצם הריטלין? הרטלין משתייך לקטגוריית סמי האמפטאמין - סמים מעוררים אשר ממריצים את מערכת העצבים ומגבירים פעילות שכלית ואת טווח הקשב וההתמקדות. השפעת התרופה על ילדים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב מתבטאת בעצם בדחיפתם מבחינה פיזיולוגית לעבר המתחם הנורמאלי של ההתנהגות. התרופה גוררת עימה קשת רחבה של תופעות לוואי כגון ירידה בתאבון, קשיי שינה וכאבי ראש. במינונים נמוכים ולטווח קצר הערנות אמנם גוברת, אך איתה גם קצב הנשימה וקצב פעימות הלב, האישונים מתרחבים התאבון פוחת ויובש בפה הוא תופעה מוכרת. כאשר השפעות אלו שוככות עלולים להופיע דכדוך ובלבול. ראוי לציין שהרטלין מקצין תכונות אישיות וריגשיות ועלול להוביל לאי יציבות ריגשית. לקיחת הכדור במינונים נמוכים ( 5 מ"ג ואף 2.5 מ"ג ) על בטן מלאה מפחיתה את תופעות הלוואי באופן משמעותי. החשש העיקרי ששנוי במחלוקת היא מנת ההתמכרות לתרופה. ידוע שמשפחת האמפיטאמנים הינה ממכרת עד מאוד. ( קוקאין ) והאמפיטאמין הינו המרכיב הפעיל ברטלין. לפני יציאת הרטלין לשוק היה שימוש ב"ניטן" להפרעות קשב, המרכיב הפעיל בניטן לא עורר הדי מחלוקת עזים אך השימוש בו פחת עקב סיכון הכבד למשתמשים לטווח ארוך. למה מתכוונים שאומרים "הפרעות קשב"? כדי להבין את השפעת הרטלין וכן את השלכותייו יש להבין תחילה את הפרעת הקשב. ילדים ומבוגרים הסובלים מבעיית קשב מתקשים מאוד להתמקד בפעולה אחת למשך זמן, דעתם מוסחת בקלות והם ערים ורגישים לכל תנועה או צליל רקע. הם מתקשים להתחיל ולסיים פעולות ואף משחקים ותיפקודם בביה"ס לוקה בחסר כאשר אינם מסוגלים לעקוב אחר המורה ואחר החומר הנלמד. דעתם מוסחת בקלות מכל רעש והם קלים להשתעמם ולאבד עניין. תהליך הלמידה אצל ילדים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז מאופיין ב"בלקאאוטים" אשר קוטעים את רצף המחשבה היישר, אם במהלך פתירת תרגיל בחשבון או במהלך קריאת פסקה אשר אפילו המשפט הראשון בה אינו ברור והם ישובו ויקראו אותו מספר פעמים עד שייקלט. רוב הילדים אשר מאובחנים כבעלי הפרעת קשב מאובחנים גם כליקויי למידה או כדיסלקטים. יש להבין שכל עוד ישנן בעיות קשב וריכוז קשה מאוד להתמודד עם דיסלקציה. על מנת להתמודד עם דיסלקציה יש לפני הכל לעבד את היכולת להתרכז ולהתמיד, יש לעקוב אחר קו מחשבה ישר ללא מקטעים אשר מוביל למחשבה מאומצת ולפתרון. אלו יותר מכל חסרים לילדים אשר מתמודדים עם חוסר ריכוז. להמשך הכתבה
 
ריטלין כן או לא

כל-כך הרבה כתבות נכתבו בשנים האחרונות על הנושא. בחלקן כתבו שההורים שנותנים לילד ריטלין - מסממים אותו, וחלקן אמרו - גואלים אותו. אני רוצה להגיד משהו אישי, מתוך ניסיון חיי. בתוך ה"פרעת הקשב" יש ספקטרום ענק של שונויות, ואי-אפשר להשוות בין ילד אחד לאחר. לאורך שנים עבדתי עם ילדים מדהימים שכאלו, שסבלו סבל בעל יתואר, ובעיקר סבלו, בגלל שההורים שלהם לא רצו "להרעיל" אותם, אבל פגעו בדימוי העצמי שלהם (מרוב פחד ורצון להגן עליהם), גרמו להם לנידוי חברתי, ולסבל איום. יש ילדים שלא יכולים ללא ריטלין, ויש ילדים שרכיבה על סוסים, ריצה או טיפוס ירגעו אותם. יופי... אבל למה לצאת באמירות גורפות? הורים שנותנים לילד שלהם ריטלין - הם הורים נפלאים, שקשובים למצוקות ילדיהם ורוצים להקל עליהם (ואני לא מדברת על בעיה אחרת - שיש הרבה ילדים שלא אובחנו נכון ומקבלים ריטלין ללא צורך. אני רוצה לדבר דווקא על אלו שאובחנו ונמצאו כסובלים מהפרעת קשב). פגשתי ילדים שההורים שלהם נסעו איתם מרחקים כדי שירכבו על סוסים, יעשו אלבאום או קינסיולוגיה או כל מיני פטנטים והמצאות למיניהם, אך חוץ מתסכול וכאב לב, לא קרה להם כלום (מי שהיה השנה בתערוכה לחינוך יכול היה לראות תופעה מדהימה. כמעט 80% מהדוכנים עסקו בהפרעות קשב וכל אחד מהם הראה איך דרכו יפתרו הבעיות). בואו ניהיה זהירים יותר ואחראים על מילותינו. נכון, יש ילדים שלא חיבים לקחת ריטלין. לכן חשוב לבדוק זאת לפני תחילת השימוש. אך בבקשה, הזהרו בדבריכם. יש הורים שגורמים לילדיהם נזקים בלתי הפיכים בגלל כל מיני אמירות שנאמרות בסביבתם. פעם, בעקבות מאמר שפרסם רוקח מסוים לגבי ריטלין, אמרה לי נערה מקסימה בת 14: "בואי נראה את הרוקח הזה מצליח להתגבר על הטירוף הזה שיש לי בגוף בלי ריטלין. בואי נראה מה הוא יעשה כשהוא ירגיש את האש ששורפת את הגוף שלי מבפנים. כולם גיבורים גדולים". אז בבקשה. בואו נזהר במילותנו. נכון, ריטלין זו תרופה חזקה, אבל היא עוזרת לשחרור הדופמין במוח, ולאיזון פנימי, וזה לא מתרחש בדרך אחרת. ילדים עם הפרעות קשב סובלים מאוד בתקופת הלימודים, כי במסגרות שקיימות היום, אין להם דרך להיות "נוכחים" בלמידה ללא תמיכה (ולמי ששכח מדובר ב- 12 שנה). וזה לא אומר שבעתיד, הם לא יהיו מעולים בכול מה שיעשו. להפך. בהרבה מקרים הקושי הופך ליתרון (יש לי כמה חברות היפריות, שמספיקות ביום אחד את מה שאחרים לא מספיקים בארבעה ימים).אבל חשוב לשמור על הדימוי שלהם, הביטחון והאושר. חשוב לי להבהיר, שאני עוסקת בקינסיולוגיה ומאמינה בכול ליבי שאפשר לעזור להרבה ילדים, אבל למרות זאת הנושא הזה מעסיק אותי רבות, ואני מרגישה צורך לבקש מכם להיות זהירים בדיבורכם. ועוד דבר חשוב. תמיד מדברים רק על הילדים שסובלים מהפרעת קשב אבל הבעיה הרבה יותר רחבה. אין לכם מושג מה קורה במשפחות שיש בהם ילדים שכאלו - כמה סובלים האחים שלהם. כמה סובלים ההורים.... ילד שסובל מהפרעות קשב יכול לפרק לפעמים בית שלם, ולא מכוונה רעה. ותאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת. שקלו מילים.
 

דגנית

New member
תודה רותי, זו כתבה שמעניין לקרוא אותה כדי

להבין, ועדיין חסר לי הצד השני של אלו שהריטלין כן עוזר להם וכן החזיר אותם לתפקוד תקין, ולחיים טובים יותר. מעניין שאף אחד לא תשאל וחקר (מבחינת מחקר) מבוגרים שלוקחים ריטלין או ילדים בוגרים שלוקחים ריטלין ויכולים להסביר ולתאר מה התרופה עושה להם.
 
למעלה