"ריטלין - רובוטים במצעד"
ריטלין - רובוטים במצעד מאת: ד"ר פיטר ברגין (Peter R. Breggin) פסיכיאטר אמריקאי בכיר, מחבר הספר "להתחצף לריטלין" (Talking Back to Ritalin) באחרונה החלו רופאים להזהיר הורים כי תוצאותיה ארוכות - הטווח של הפרעת קשב, ריכוז והתנהגות אצל ילדים (ADD - ADHD) עלולות להיות שליליות אלא אם יקבלו טיפול. רופאים אלה מציינים מחקרים המראים כי בנים אשר אובחנו כסובלים מ- ADHD עתידים לסבול משכיחות גבוהה יותר של התנהגות פושעת ומבעיות נוספות בהיותם מבוגרים צעירים. עבור כל הורה לילד קטן המפגין התנהגות היפראקטיבית, אימפולסיבית או נטיות לחוסר קשב, זוהי נבואה מפחידה. די בה כדי להפעיל לחץ ולגרום להורים להסכמה לכך שילדיהם יקבלו טיפול תרופתי ממושך בריטלין. אך במחקרים אלה קיים מילכוד: הילדים המתגלים בבגרותם כבעלי בעיות הינם אלה אשר טופלו בריטלין. דיווחים אלה צריכים להרתיע הורים מלהפקיד את ילדיהם בידי הרופאים. משתמע מהם כי מתן טיפול בריטלין לילד אשר אובחן כלוקה בתסמונת ADHD, עלול להביא לידי תוצאות שליליות. ג'יימס סוונסון, אחד החוקרים המפורסמים ביותר בתחום הפסיכו-פארמקולוגיה של הריטלין המהווה חלק מן הממסד הדוגל בטיפול ב- ADD - ADHD באמצעות ריטלין, נחשב לשם דבר בקרב תומכי הריטלין ועל כן מייחסים למסקנותיו לגבי התרופה, משקל רב. הוא וצוות חוקריו יצרו מה שהוא מכנה "סקירה של הסקירות" אודות ספרות הריטלין, תוך שהם מתבססים על 300 מאמרי ביקורת ו- 9,000 מאמרים מקוריים המשתרעים על פני 55 שנה. ואלה המסקנות העולות מ"הסקירה של הסקירות": 1. השפעותיה המועילות לטווח הארוך של התרופה לא אומתו. 2. אין להתייחס להשפעותיהם קצרות-הטווח של החומרים הממריצים כפתרון קבוע לתסמינים כרוניים של ADD. 3. תרופות ממריצות עשויות לשפר את הלמידה במקרים אחדים, אך לפגום בה במקרים אחרים. 4. בפועל, המינונים של התרופות הממריצות במרשם רופא עלולים להיות גבוהים מדי להשגת ההשפעות האופטימליות על הלמידה, ומשך פעולתן של מרבית התרופות הממריצות, נתפס כקצר מכדי להשפיע על הישגים בלימודים. סוונסון מסכם בנוסף כי: 1. אין לתרופה השפעות גדולות על מיומנויות או על תהליכים מדרגה גבוהה יותר. אל למורים ולהורים לצפות לשיפור ניכר במיומנויות הקריאה או במיומנויות האתלטיות, בכישורים חברתיים חיוביים או ביכולת הלמידה של מושגים חדשים. 2. אין שיפור בהסתגלות לטווח-ארוך. אל למורים ולהורים לצפות לשיפור ארוך-טווח בהישגים בלימודים אול ירידה ניכרת בהתנהגות האנטי-חברתית. חשוב להדגיש מסקנה זו: שימוש ארוך-טווח בתרופות ממריצות לא יפחית התנהגות אנטי-חברתית. אפילו על פי הסטנדרטים של המצדדים בשימוש בריטלין לטיפול ב- ADHD, אין לריטלין כל השפעה מועילה מוכחת על ההתנהגות, מעבר ל- 7 עד 18 שבועות. דו"ח אשר חובר בידי צוות שהיה מורכב מאחדים מהשמות החשובים ביותר בתחום הריטלין ובתמיכת המכון הלאומי לבריאות מנטלית (NIMH) מסכם כי לא קיימות הוכחות אפילו להשפעה חיובית קצרת-טווח של התרופה על הישגים בלימודים. במחקרים ההשפעה לטווח ארוך, המסקנה עגומה עוד יותר: "לא נמצאה הוכחה ליעילותן לטווח ארוך של התרופות הממריצות לגבי אף אחד מתחומי התפקוד של הילד". לא זו בלבד שריטלין אינה משפרת את הלמידה וההישגים בלימודים, היא אף פוגמת בתפקוד המנטלי. הריטלין גורמת בדרך כלל ל"רעילות קוגניטיבית" - פגיעות בתהליכים המנטליים הגבוהים יותר, לרבות פתרון-בעיות בצורה גמישה, ותפקודים נוספים ברמה גבוהה. התרופות הממריצות נוטות ליצור התמקדות-יתר כפייתית במטלות משעממות או חסרות השראה. התרופות מגבילות את מודעות הילד לסביבתו, מאפשרות התמקדות יותר אובססיבית, הבאה על חשבון התפקוד המוחי. התרופות עלולות לדכא רצונות חברתיים נורמליים, ובכך להפוך את הילד לפחות חברותי. הן גם עלולות לבלום את התלהבותו הכוללת של הילד ולהגביל את רמת האנרגיה שלו. האפקט ה"רובוטי", אשר הופך את הילדים ליותר צייתניים, באופן זמני, הינו תוצאה של תפקוד מוחי לקוי הנגרם ע"י התרופה. ספרות מדעית בת שלושים שנה אשר חוברה ע"י התומכים בריטלין לטיפול בחולי ADD - ADHD מאשרת, כי לריטלין ולשאר התרופות הממריצות יש, לכל היותר, אפקט "חיובי" על ילדים הנמשך לא יותר מ- 4 עד 18 שבועות. במהלך פרק זמן קצר זה, שולטות התרופות הממריצות בהתנהגות הילד או מדכאות אותה מבלי לשפר את למידתו או את הישגיו בלימודים בעוד יכולותיו המנטליות עלולות להיפגע כתוצאה מנטילתן. לטווח הארוך, אין כל השפעה חיובית של הריטלין על אף אחד מן ההיבטים בחייו של הילד. התנהגותו, רגשותיו, עמדותיו, הישגיו בלימודים, היחסים במשפחה וחיי החברה שלו יישארו ללא שיפור, ולעתים אף יוחמר מצבם לאחר מספר חודשים של נטילת תרופות ממריצות. דבר זה נכון, בין אם נעשה שימוש בגישות טיפוליות אחרות ובין אם לאו. לעתים מושמעת הטענה כי התרופות הופכות את הילד ל"יותר זמין" או ליותר ממושמע ונוח לתקשורת. הדבר תלוי בהגדרת המושג: "תקשורת". התרופות יכולות להפוך את הילד לאחד שנוח יותר להימצא בסביבתו, אך לא לילד שנוח יותר להימצא בחברתו. הן מחזקות צייתנות יותר מאשר תקשורת גלויה או מערכת יחסים אמיתית. התרופות עלולות להפוך את הילד ליותר צייתני וכנוע ע"י גרימת תפקוד מוחי לקוי. בכל פעם שאנו נותנים ריטלין לילד, אנו מעדיפים את נוחותנו האישית ואת שלוות-הנפש שלנו, על פני צרכיו האמיתיים של הילד. מידע נוסף - במדריך "הפרעות קשב והתנהגות בילדים", אשר ראה אור בהוצאת "חותם הזהב" אתר האינטרנט של ד"ר פיטר ברגן www.breggin.com -------------------------------------------------------------------------------- "מגיפת הריטלין" - "נראה שהורים ממהרים לתת לילדיהם ריטלין, גם אם לא נעשה אבחון מעמיק ולפני שנבדקו אפשרויות טיפול אחרות." מאמר מאת ד"ר ישראל הדרי - מנהל מחוז דרום של קופ"ח לאומית ומומחה להתפתחות הילד ומנהל היחידה הנוירו-התפתחותית במרכז אלבאום, וליאת אלקנה - מנכ"לית מרכז אלבאום.
ריטלין - רובוטים במצעד מאת: ד"ר פיטר ברגין (Peter R. Breggin) פסיכיאטר אמריקאי בכיר, מחבר הספר "להתחצף לריטלין" (Talking Back to Ritalin) באחרונה החלו רופאים להזהיר הורים כי תוצאותיה ארוכות - הטווח של הפרעת קשב, ריכוז והתנהגות אצל ילדים (ADD - ADHD) עלולות להיות שליליות אלא אם יקבלו טיפול. רופאים אלה מציינים מחקרים המראים כי בנים אשר אובחנו כסובלים מ- ADHD עתידים לסבול משכיחות גבוהה יותר של התנהגות פושעת ומבעיות נוספות בהיותם מבוגרים צעירים. עבור כל הורה לילד קטן המפגין התנהגות היפראקטיבית, אימפולסיבית או נטיות לחוסר קשב, זוהי נבואה מפחידה. די בה כדי להפעיל לחץ ולגרום להורים להסכמה לכך שילדיהם יקבלו טיפול תרופתי ממושך בריטלין. אך במחקרים אלה קיים מילכוד: הילדים המתגלים בבגרותם כבעלי בעיות הינם אלה אשר טופלו בריטלין. דיווחים אלה צריכים להרתיע הורים מלהפקיד את ילדיהם בידי הרופאים. משתמע מהם כי מתן טיפול בריטלין לילד אשר אובחן כלוקה בתסמונת ADHD, עלול להביא לידי תוצאות שליליות. ג'יימס סוונסון, אחד החוקרים המפורסמים ביותר בתחום הפסיכו-פארמקולוגיה של הריטלין המהווה חלק מן הממסד הדוגל בטיפול ב- ADD - ADHD באמצעות ריטלין, נחשב לשם דבר בקרב תומכי הריטלין ועל כן מייחסים למסקנותיו לגבי התרופה, משקל רב. הוא וצוות חוקריו יצרו מה שהוא מכנה "סקירה של הסקירות" אודות ספרות הריטלין, תוך שהם מתבססים על 300 מאמרי ביקורת ו- 9,000 מאמרים מקוריים המשתרעים על פני 55 שנה. ואלה המסקנות העולות מ"הסקירה של הסקירות": 1. השפעותיה המועילות לטווח הארוך של התרופה לא אומתו. 2. אין להתייחס להשפעותיהם קצרות-הטווח של החומרים הממריצים כפתרון קבוע לתסמינים כרוניים של ADD. 3. תרופות ממריצות עשויות לשפר את הלמידה במקרים אחדים, אך לפגום בה במקרים אחרים. 4. בפועל, המינונים של התרופות הממריצות במרשם רופא עלולים להיות גבוהים מדי להשגת ההשפעות האופטימליות על הלמידה, ומשך פעולתן של מרבית התרופות הממריצות, נתפס כקצר מכדי להשפיע על הישגים בלימודים. סוונסון מסכם בנוסף כי: 1. אין לתרופה השפעות גדולות על מיומנויות או על תהליכים מדרגה גבוהה יותר. אל למורים ולהורים לצפות לשיפור ניכר במיומנויות הקריאה או במיומנויות האתלטיות, בכישורים חברתיים חיוביים או ביכולת הלמידה של מושגים חדשים. 2. אין שיפור בהסתגלות לטווח-ארוך. אל למורים ולהורים לצפות לשיפור ארוך-טווח בהישגים בלימודים אול ירידה ניכרת בהתנהגות האנטי-חברתית. חשוב להדגיש מסקנה זו: שימוש ארוך-טווח בתרופות ממריצות לא יפחית התנהגות אנטי-חברתית. אפילו על פי הסטנדרטים של המצדדים בשימוש בריטלין לטיפול ב- ADHD, אין לריטלין כל השפעה מועילה מוכחת על ההתנהגות, מעבר ל- 7 עד 18 שבועות. דו"ח אשר חובר בידי צוות שהיה מורכב מאחדים מהשמות החשובים ביותר בתחום הריטלין ובתמיכת המכון הלאומי לבריאות מנטלית (NIMH) מסכם כי לא קיימות הוכחות אפילו להשפעה חיובית קצרת-טווח של התרופה על הישגים בלימודים. במחקרים ההשפעה לטווח ארוך, המסקנה עגומה עוד יותר: "לא נמצאה הוכחה ליעילותן לטווח ארוך של התרופות הממריצות לגבי אף אחד מתחומי התפקוד של הילד". לא זו בלבד שריטלין אינה משפרת את הלמידה וההישגים בלימודים, היא אף פוגמת בתפקוד המנטלי. הריטלין גורמת בדרך כלל ל"רעילות קוגניטיבית" - פגיעות בתהליכים המנטליים הגבוהים יותר, לרבות פתרון-בעיות בצורה גמישה, ותפקודים נוספים ברמה גבוהה. התרופות הממריצות נוטות ליצור התמקדות-יתר כפייתית במטלות משעממות או חסרות השראה. התרופות מגבילות את מודעות הילד לסביבתו, מאפשרות התמקדות יותר אובססיבית, הבאה על חשבון התפקוד המוחי. התרופות עלולות לדכא רצונות חברתיים נורמליים, ובכך להפוך את הילד לפחות חברותי. הן גם עלולות לבלום את התלהבותו הכוללת של הילד ולהגביל את רמת האנרגיה שלו. האפקט ה"רובוטי", אשר הופך את הילדים ליותר צייתניים, באופן זמני, הינו תוצאה של תפקוד מוחי לקוי הנגרם ע"י התרופה. ספרות מדעית בת שלושים שנה אשר חוברה ע"י התומכים בריטלין לטיפול בחולי ADD - ADHD מאשרת, כי לריטלין ולשאר התרופות הממריצות יש, לכל היותר, אפקט "חיובי" על ילדים הנמשך לא יותר מ- 4 עד 18 שבועות. במהלך פרק זמן קצר זה, שולטות התרופות הממריצות בהתנהגות הילד או מדכאות אותה מבלי לשפר את למידתו או את הישגיו בלימודים בעוד יכולותיו המנטליות עלולות להיפגע כתוצאה מנטילתן. לטווח הארוך, אין כל השפעה חיובית של הריטלין על אף אחד מן ההיבטים בחייו של הילד. התנהגותו, רגשותיו, עמדותיו, הישגיו בלימודים, היחסים במשפחה וחיי החברה שלו יישארו ללא שיפור, ולעתים אף יוחמר מצבם לאחר מספר חודשים של נטילת תרופות ממריצות. דבר זה נכון, בין אם נעשה שימוש בגישות טיפוליות אחרות ובין אם לאו. לעתים מושמעת הטענה כי התרופות הופכות את הילד ל"יותר זמין" או ליותר ממושמע ונוח לתקשורת. הדבר תלוי בהגדרת המושג: "תקשורת". התרופות יכולות להפוך את הילד לאחד שנוח יותר להימצא בסביבתו, אך לא לילד שנוח יותר להימצא בחברתו. הן מחזקות צייתנות יותר מאשר תקשורת גלויה או מערכת יחסים אמיתית. התרופות עלולות להפוך את הילד ליותר צייתני וכנוע ע"י גרימת תפקוד מוחי לקוי. בכל פעם שאנו נותנים ריטלין לילד, אנו מעדיפים את נוחותנו האישית ואת שלוות-הנפש שלנו, על פני צרכיו האמיתיים של הילד. מידע נוסף - במדריך "הפרעות קשב והתנהגות בילדים", אשר ראה אור בהוצאת "חותם הזהב" אתר האינטרנט של ד"ר פיטר ברגן www.breggin.com -------------------------------------------------------------------------------- "מגיפת הריטלין" - "נראה שהורים ממהרים לתת לילדיהם ריטלין, גם אם לא נעשה אבחון מעמיק ולפני שנבדקו אפשרויות טיפול אחרות." מאמר מאת ד"ר ישראל הדרי - מנהל מחוז דרום של קופ"ח לאומית ומומחה להתפתחות הילד ומנהל היחידה הנוירו-התפתחותית במרכז אלבאום, וליאת אלקנה - מנכ"לית מרכז אלבאום.
